חלילה לי מלעבור באחת ממעמד של אופטימי חסר תקנה, לזה של תבוסתן ושל בוגד במולדת, אבל בואו נהיה ריאליים. יורובאסקט 2007 הסתיים עבור נבחרת ישראל. עם לא מעט באסה על הנפילה מול פורטוגל והחמצת סיכוי לא רע לרבע הגמר, עם המון כבוד, אבל הסתיים. מה שעוד צריך להסתיים, ולאלתר, היא המגמה המסתמנת בכמה וכמה וכמה כלי תקשורת, להפוך את הנבחרת לזו מהענף-שאין-לנקוב-בשמו, שלא נדע.

רק לפני שבוע, התמלאו אלפי דקות שידור ואינצ'ים באמירות, הערכות ותחזיות סופר-אופטימיות לגבי תוצאות מפגשה של הנבחרת ההיא עם אנגליה בוומבלי. "אפשר לעשות את זה", "תיקו ומעלה זה לא בשמיים", "נחזור עם תוצאה טובה" וכיוצא בהללו ביטויים מנותקים מהמציאות, שלא לומר חוצפניים ומתנשאים, שוחררו על ידי שחקנים, מאמנים, פרשנים ואוהדים, כאילו לא היו הבדלי הרמות בינינו לבין הג'רארדים ענקיים ותהומיים מנשוא.

הסוף היה צפוי וידוע. בדיוק, למרבה הצער, כמו התוצאה הסופית שתירשם בשלישי בלילה מול ספרד. החבר'ה שלנו עשו דבר אדיר. באמת. להגיע לאן שהגיעו אחרי שנאלצו לשחק 14-13 פעם תוך חודש אחד, פלוס טיסות ואוטובוסים, כולל ניצחונות נהדרים והפגנת כדורסל מצוין בחלקים לא מעטים מהזמן - זה פשוט הישג גדול, שכל מלה נוספת רק תגרע ממנו. אבל לדבר היום על ניצחון מול ספרד, שכאילו אין די בהרכב הפנטסטי והבלתי נגמר שלה עוד משחקת באולמה הביתי - זה ממש לא לעניין.

נכון שכולם מדברים על זה במונחים של נס. כי הרי עוד לפני שהבחורים יעלו לפרקט לרדוף אחרי קלדרון ופרננדס (לא מומלץ) או להחליף מרפקים עם רייס ומארק גאסול (ממש לא מומלץ), יוון חייבת לנצח "בשבילנו" את פורטוגל, שזה די סביר אבל לא מובן מאליו, ודייויד בלאט חייב גם הוא לסייע ולנצח את קרואטיה, מה שבכלל לא מובן מאליו. גם אם שני אלה אכן יהפכו למציאות, עדיין ישראל חייבת לגבור על ספרד. תסכימו איתי שהמושג "סיכוי אפסי" מעולם לא היה מוחשי יותר.

לכן, בואו נפסיק לאלתר לפתח ציפיות, אפילו לנס, נשב מול הטלוויזיה עד לשנייה האחרונה של המשחק מול ספרד, נצדיע לבחורים שייפרדו מהאליפות בכל הכבוד, ויש הרבה, ונדאג שיגיעו בזמן לארוחת ערב החג. מצד שני, לכו תדעו, עם ההוכחות המוצקות בשטח לרמות הנאחסיות אליהן נוסק המדור לעתים די מזומנות... טוב, בואו נעצור כאן. יש גבול.

אגב, מי אמר שהודחנו מהאליפות? כאילו, סלובניה אולי?

רגע של קטנוניות

כמו יו"ר הדירקטוריון, גם אני שייך לאלה, המקבלים על הבוקר את העיתון של המדינה, וזוכים להתרשם עם הנץ החמה מנפלאות התבונה של כתביו ועורכיו. עם זאת, חשוב לציין כי על שמו של העיתון לא רשומה שום בלעדיות בנושא. למשל, מתי בפעם האחרונה הצצתם ב"שורה התחתונה" בערוץ הספורט?

פשוט לא ייאמן מה שקורה שם. טעויות הקלדה, טעויות עובדתיות, חלקי ידיעות ומה שאתם לא רוצים. בסדר, כולנו בני אדם וכולנו טועים, אבל אף אחד כבר לא עושה הגהה? אין עורך-על שמפקח? מה הסיפור שלהם?

הנה שלוש דוגמאות מהבוקר, שלוש מני לא-יודע-כמה בהן נתקלתי בשבועות האחרונים: אסאפה פאוול, כך נכתב שם, שבר ביום ראשון את שיא העולם בריצת 100 מטר, והעמיד אותו על 9.74 שניות. שלוש מאיות מהר יותר מהזמן שקבע באולימפיאדת אתונה. אז נכון שפאוול עשה 9.77 באתונה (ואחר כך קבע זמן זהה גם בתחרויות באנגליה ובשווייץ), אבל מה לעשות שזה קרה בשנת 2005, שנה שלמה אחרי האולימפיאדה?

באותה תחרות ביום ראשון, כך לטענת השורה התחתונה, סיים אלכס אברבוך שני בקפיצה במוט, אחרי שעבר 65.5 מ'. בסדר, כולנו יודעים שהכוונה ל-5.65, אבל דחילק, לא משווע להגהה? ויש עוד: "נבחרת ניגריה זכתה באליפות העולם לנבחרות עד גיל 17, שנערכה בקוריאה (נדמה לי שזו קוריאה, ובכל מקרה זה ממש לא משנה)". זהו. זו כל הידיעה. באיזה ענף? את מי היא ניצחה בגמר? מה היתה התוצאה? נאדא. לכו חפשו בעצמכם.

וחוץ מזה

רוז'ה פדרר זכה שוב ב-U.S OPEN, הלם ותדהמה בכל רחבי המדור. כותרת חלופית אפשרית לידיעה: "השמש תזרח מחר במזרח".

shaharhermelin@gmail.com