אני יודע שאליפות אירופה עדיין רחוקה מסיום, אבל בעקבות ההתפתחויות בימים האחרונים, הנה כמה סיבות לקחת ממנה פסק זמן קצרצר. ראשית, ישראל כבר לא שם. שלושה רבעים הירואיים מול ספרד, כפיים, בראבו וכל מה שכולם אמרו, אומרים ויאמרו על החודש האחרון, אבל בשורה התחתונה - הום סוויט הום. שנית, ברור לגמרי שסלובניה לוקחת בהליכה. שלישית, עם כל הכבוד, ערב ראש השנה היום, ולא ניתן לעניין לעבור ללא תגובה ציונית הולמת.

אחד הדברים המשעשעים שניתן למצוא בעיתונות בערבי שנה חדשה, הוא אותם אסטרולוגים, אסטרונומים, אסטרונאוטים וכדומה, הנאלצים להתמודד עם התחזית שהם עצמם נתנו רק שנה קודם. פשוט חוויה להתרשם מהפעלולים המיוחדים ומהאקרובטיקה המילולית שהם נאלצים לבצע, כדי להסביר איך קרה שלמרות שהכוכב הזה התיישר עם האופק ההוא - העולם לא התפוצץ למיליארדי רסיסים רדיואקטיביים, הרפואה טרם מצאה תרופות לכל המחלות, והמדענים עדיין לא מסוגלים להסביר מה זה ולמה זה דניס רודמן.

אבל כידוע, מי שגר בבית זכוכית אל לו להשליך אבנים לכל עבר. לפני שנה בדיוק פורסמה ממש כאן אמנם לא תחזית, אבל אסופת משאלות שעניינן הכדורסל בכלל וזה הישראלי בפרט. זמן לא רע להיזכר בעיקריות שבהן, ולבדוק האם השנה שחלפה הביאה עימה בשורה כלשהי בעניינן, או הסתפקה בהודעה לקונית בנוסח "אולי בשנה הבאה, ואולי פשוט תשכ"ח מזה".

מה היה לנו שם, מה כבר ביקשנו?

* שלראשונה מזה עשור וחצי נראה מאבק אמיתי בצמרת - לא מאבק בצמרת ולא נעליים, אבל גביע לירושלים ודרמת גמר פיינל-פור בהחלט כן. סביר, ואולי אף סביר פלוס.

* שכל שחקן יקבל את כל מה שמגיע לו, ממי שאמור לתת לו את כל מה שמגיע לו, בדיוק בזמן שמגיע לו - ברור. ומפולות שלגים פתאומיות הרעידו אמש את הרי אילת.

* שיעברו לפחות עשרה מחזורים לפני שהנהלות יתחילו "לתת אמון מוחלט וגיבוי מלא למאמן, שעושה עבודה מצוינת ובכלל לא אשם במצב הקבוצה (אבל עדיף שיילך לחפש במקום אחר, לפני שניכנס באמ-אמא שלו)" - לא זוכר. לא חושב. עברו עשרה? אולי, אבל גם אם כן, זה בטח קרה במחזור ה-11.

* שהצופים שיבואו באמת ייהנו מכדורסל - ממש.

* שהצופים בכלל יבואו... - נו. מלחה, עפולה, פה ושם נוקיה, קצת גליל, מדי פעם נהריה ואשקלון. מזל שחולון עלתה.

* שהמנהלים ינהלו, המאמנים יאמנו, השחקנים ישחקו והשופטים ישפטו - חחחחחחח.

* למרות שיהיה די מצחיק גם אם תישמר המסורת, לפיה המנהלים מאמנים, המאמנים שופטים, השופטים מנהלים והשחקנים, כרגיל, משתלבים איכשהו באמצע, או שלא - נאו ווי אר טוקינג.

* שלא נזדקק לחוק הרוסי כדי לראות יותר ישראלים על המגרש - באמת לא חייבים את החוק הרוסי בשביל לראות ישראלים. תשאלו למשל את יניב גרין, אפיק נסים, רביב לימונד, אור איתן, משה מזרחי ורועי ברקוביץ'.

* שכל מי שלוקח על עצמו להיות כרוז באולמות ילמד, לכל הפחות, איך הוגים נכון את שמות השחקנים - נקסט.

* ... וגם את חוקת הכדורסל (לידיעת הכרוז שמתעקש לדווח על "צעדים כפולים") - אמרנו נקסט, לא?

* שפעם אחת ולתמיד מי שנשאר יישאר, מי שירד יירד ומי שעלה יעלה - מה שמגיע, מגיע, אבל אתם יודעים: סנונית אחת לא מבשרת וכו'.

* שיבוטלו הסיבוב השלישי והפיינל פור - תתקשרו אחרי החגים (של 2038).

* שהתקשורת תרגיע עם פארסת "הישראלי הראשון באנ.בי.איי", כי באמת די כבר, לא? - האמת, הרגיעה. למה להתעסק בזה כשאפשר לנדוד באלגנטיות ל-WNBA, ולטחון בלי הכרה את נושא שי דורון והליברטי?

* שתהיה יריבות ביציעים, אפילו שנאה ספורטיבית, סבבה, אבל אם אפשר - בלי לערב שואה, מחלות סופניות והצעות לסיום החיים באופן עצמאי - הצחקתי, אה?

* שבוועדת המשמעת של איגוד הכדורסל יבינו מתישהו שעונש של 43.5 ₪ על תנאי לשבע וחצי שנים לא ממש גורם לשחקנים, למאמנים, לעסקנים או לאוהדים להתנהג יותר יפה - פֶר, לא בדקתי לעומק, אבל היו דיבורים על כך שזה עלה ל-44 ₪.

* שנשמע פחות ופחות בסיום משחקים את המשפט: "אני לא רוצה לדבר על השיפוט, אבל..." - באמת כמעט ולא שמענו, בעיקר משום שהרוב רצו לדבר על השיפוט. מאוד-מאוד רצו.

* ואם כבר שיפוט, שמישהו יתרגם סוף סוף ליוונית עבור אדון ריגאס, הממונה על הנושא ביול"ב, את המשפט: "אדוני הנכבד, רוב השופטים שלך ביום טוב לא דומים לכלום, וביום רע לא דומים לשום דבר!". כל שפה אחרת הוא כנראה לא מבין - סליחה ומחילה על כך שלא התייחסנו באותה הזדמנות גם לשופטי פיב"א. מזל שיש יורובאסקט כדי להזכיר לנו.

* שהפסדים למדינות כמו פורטוגל, בוסניה ומקדוניה נדע, אם בכלל, רק באירוויזיון - בוסניה ומקדוניה - טופל. פורטוגל? היד פתוח והפנקס רושמת.

* שלמרות הכל, ואפילו אם כלום לא ישתנה, לא נתייאש, ונהיה כאן גם בשנה הבאה כדי לנסות שוב. אמן - והמהדרין יוסיפו: אמן ואמן. שנה טובה.

shaharhermelin@gmail.com