וויי-וויי-וויי, כזה כאב לב כמו ההפסד של סלובניה ליוון ברבע הגמר לא חוויתי כבר הרבה זמן, לפחות לא עקב משהו הקשור לתחום הספורט. 38 דקות הכל הלך בדיוק לפי התכנון המוקדם של המדור, עם שליטה מוחלטת של הסלובנים בקצב ובמהלך האירועים, ודרך שנראתה בטוחה להדחתם של האלופים המעצבנים. ואז קרס הכל. איבוד טפשי אחרי זריקה לא לעניין אחרי הגנה קטסטרופלית וכן הלאה. את כמות הטעויות שביצעו הסלובנים בשתי הדקות האחרונות, אפשר להשוות רק לזו הרשומה על שמם של אנשי ז'לגיריס באותן 2.2 שניות מיתולוגיות.

חתיכת כאב לב, אין מה להוסיף ואין מה לומר מעבר לכך. כאב לב נטו, מזוקק וטהור מאין כמותו. בדיוק כמו זה עליו שרה בוני טיילר האגדית בשנות ה-70'. הנה, תראו כאן.

אבל, כמו שנהוג לומר במחוזותינו, הכל לטובה.

הכל לטובה, כי קיבלנו חצי גמר אדיר גם בלי לאקוביץ', סמודיש ונסטרוביץ'. קודם כל ולפני הכל בין יוון לספרד, עם כל מה שצריך להיות במעמדים שכאלה: דם, יזע, מכות, שינויי מומנטום, קהל מוטרף, ספסלים באקסטזה וגם טראש-טוק מכאן ועד הודעה חדשה.

הכל לטובה, כי היו שם הרבה רגעי התעלות של גאסול, קלדרון ונבארו מצד אחד, ושל ספאנוליס (פרט לרבע האחרון, כמובן, שהרי אין לשבור מסורת של בעיטה חיננית בדלי, שנייה לפני שהוא מתמלא סופית בחלב) ו-ואסילופולוס מצד שני. עם לא מעט הבלחות של כוחות העזר בשני הצדדים.

הכל לטובה, כי זכינו לראות יוונים בוכים על השיפוט. יוונים! בוכים על השיפוט!! מה הלאה? ביל גייטס מקטר על מחירי WINDOWS?

ואם כבר שיפוט, הרשו לי להרחיב מעט בנקודה זו. בעצם, לא צריך להרחיב, מספיקות שתי מלים - גועל נפש. לחילופין, מוצעות שתי מלים אחרות - בושה וחרפה, או אפילו אחת במבצע - שערורייה. לא שזה יקרה, חלילה, אבל הדבר היחיד המתקבל על הדעת בעקבות מעלליה של השלישייה באפור, הוא העלתם עוד הלילה על המטוס הראשון לארצותיהם, כאשר הם מצוידים בכרטיס בכיוון אחד בלבד. תודה ושלום.

במיוחד אמורים הדברים לאדון בלושביץ, שבצד אחד של המגרש השתפן ולא הרחיק את צרצאריס על צמד מרפקים מכוונים היטב לקלדרון ולגרבאחוסה, ובצד השני המציא עבירה טכנית שלא נראתה כמותה מעולם, מ-ע-ו-ל-ם במעמדים כאלה, ודימיין עבירת תוקף נגד גרבאחוסה ברגע קריטי במיוחד. לא עזר לו, וזה מאוד לטובה.

והכל לטובה, כי למרות השיפור ההדרגתי ביכולתם ממשחק למשחק, ולמרות האופי האדיר שלהם, שאותו איש אינו יכול לקחת מהם, פשוט לא האמנו כי קיים תסריט בו היוונים מצליחים להניף גם הפעם את הגביע. ואכן אין תסריט שכזה, וגם אין גביע, ואין אירופה, ואין אליפות, וזה מאוד לטובה.

המשיך להיות טוב עם רוסיה נגד ליטא. מה טוב, מצוין. בום - 19 הפרש לרוסים, טראח - שוויון. ועוד פעם 11, וחזרה ל-3 ושוב 12 ונגמר. קירילנקו ענק-זו-לא-מלה, הולדן מצוין למרות כמה רגעים שכונתיים, חריאפה עם שלשות מאזור הברזייה מחוץ לאולם, ובצד השני שישקאוסקאס ביום מהאגדות. הכל לטובה.

גם העובדה ששאראס - הווינר, האדיר, הכריש מריח הדם, זה שהרבע הרביעי רשום על שמו בטאבו, הוא-הוא שיותר מכל ליטאי אחר לא הופיע למשחק - גם היא לטובה. קצת צניעות ופרופורציות לא מזיקות לאף אחד. לא לו, וגם לא לכל חסידיו בתקשורת ובכלל. נזכור תמיד כי כמו המונים לפניו ואחריו - בשר ודם הוא האיש. שחקן ענק, אבל רק בשר ודם.

ומה עם ההישג הכמעט בלתי נתפש של דייויד בלאט, שלקח נבחרת מוכשרת למדי אך מבולגנת ומפוררת בעליל, שרק מעטים הימרו כי תגיע מעבר למקומות 8-5, והביא אותה עד משחק הגמר? רק מלים טובות. באמת, כל מה שייאמר לטובה הוא, כולל התזכורת שאך שלשום הימרנו שזה בדיוק מה שיקרה.

הכל לטובה, כי עם כל ההתרגשות, כמעט שכחנו שעוד צפוי לנו הערב הגמר עצמו. מה יהיה? יהיה משחק בין הנבחרת הכי טובה לנבחרת הכי מאומנת. קשה להאמין שרוסיה מסוגלת לעלות את המדרגה האחרונה שנותרה לה בדרך לפסגה, אבל לכו תדעו. העיקר הוא, שמה שלא יקרה - יהיה משחק טוב. סגור.

ופסקה אחרונה למי שכמעט אף פעם לא זוכות כאן להתייחסות. כפיים וריספקט גדול לנבחרת הנשים שלנו, שבערב החג נתנה מחצית שנייה מהסרטים נגד הונגריה, ואתמול בבולגריה עשתה את מה שהיתה צריכה לעשות, השיגה את התוצאה הרצויה לה וממשיכה הלאה, בדרך, אולי, לחקות את ההישג המצוין של נבחרת הגברים. ברכות מקרב לב למאמנים אלי רבי, טל נתן וגלית מוסאי, ולשחקניות - לירון כהן, לייני סילווין, שי דורון, ליעד סואץ-קרני, ג'ניפר פליישר, מירב דורי וכל השאר.

ואם עבור ערב ענק שכזה היינו צריכים להקריב את הדמעות של לאקוביץ' וחבריו - היה שווה. באמת הכל לטובה.

shaharhermelin@gmail.com