טוב, נתחיל מזה ששוטה הנבואה נכשל בהימור הטרום-אליפותי שלו על הספרדים. הוא היה רחוק רק שתי שניות מזכייה בהרבה כסף, ובמקום זה חטף מכה. עוד היתה הזדמנות לתקן גם לספרדים וגם לשוטה, אבל הכדור האחרון של פאו גאסול נכנס ויצא מעשה שטן, ואין ברירה אלא להשאיר את השוטה ואת פאו עם יגונם. אין תרופה טובה יותר מאשר הזמן שיחלוף. יהיה בסדר, שום אסון לא קרה.

להיפך, נפל דבר. מאמן ישראלי, ועוזרו הישראלי גם הוא, הם אלופי אירופה, המשך ישיר וגדול וענק להצלחות של המאמנים שלנו בשנים האחרונות מחוץ לליגה הישראלית. עד היום עשו את זה בקטן יחסית: אליפויות בבלגיה, בהולנד, בצ'כיה. עכשיו יש גם אליפות אירופה. ותודה לג'יי אר הולדן הרוסי.

אני בטח מלא שבחים לבלאט על שהצליח לקחת את המשחק הזה. אף אחד לא יזכרו איך, למה ומי נגד מה ולהיפך. זה היה משחק דפוק וארור לצפייה, עם המון טעויות והחטאות אומללות וקבלת החלטות ירודה, אבל היו גם מהלכים הגנתיים מצוינים משני הצדדים ואי-אפשר להפריד הגנה מכדורסל. זה לא משחק של התקפה בלבד. אז ככה זה יוצא: לא תמיד יפה, לפעמים אפילו מעורר גיחוך מהצד, אבל כל עוד לא עמדנו שם על הפרקט במעמד הזה ותחת הלחץ והעייפות הזו, לא יהיה לגמרי הוגן מצידנו.

טוב, נו, מה נהייתי פתאום סוג של אפיפיור כאן?

נעלבתי אישית מפאו גאסול (הלא-נעים-לי-לומר) הנקניק הזה. בריבאונד, בחסימות, הוא מצוין. אבל הצד השני הוא בכה, נפל ועשה הצגות מכל מכה, עמד על הקו כמו איזה שחקן מתחיל ולא כמו שחקן ה-NBA המצוין שהוא והחטיא אחת ועוד אחת ועוד אחת וזה היה פשוט נורא לראות. המשחק של הספרדים היה שבלוני ושקוף, כל הכדורים הלכו פנימה, חלק גדול מהם, במיוחד במחצית השנייה, לא הגיעו אל היעד, חלקם האחר הוחטא על ידו עם השמאלית המטופשת הזה משני מטר וכשכבר הגיע לקו גמר כל פעם עם אחת בפנים. אחת זה לא מספיק. מעניין שברגעים שקירילנקו עמד על הקו בסיום, לא עמדו דמעות בעיניו, גם לא דוק ערפל. הוא בא, דייק והלך הלאה. גאסול נכנס לתוך טראומה שהלכה ונבנתה ככל שהמשחק התקדם.

היו רגעים תוך כדי משחק שנזכרתי, שבעצם ספרד ניצחה את משחק הגמר באליפות העולם בלי גאסול, ושאולי יהיה כדאי, גם אם זה לא נשמע הגיוני, שהמאמן הספרדי יוריד אותו לספסל וישחק בלעדיו בדקות ההכרעה. מצד שני, די ברור למה הוא לא עשה את זה. רק זה היה חסר לו, שספרד תפסיד כי הוא לא שיתף את גאסול בחמש הדקות האחרונות (מה גם שהוא היה היחיד, פחות או יותר, שהצליח איכשהו, בקושי, לשים את הכדור בסל). ככה שלמרות שנראה לי שהיה כדאי אולי לנסות ולשחק בלי גאסול לשתי דקות ברבע הרביעי ולראות מה קורה, אי-אפשר להאשים את פפו הרננדס על שלא עשה את זה.

נבארו? כמו שהיה כתוב לפני המשחק ב'רואים עולם'. לברצלונה הוא כבר דפק את האליפות בעונה שעברה, במשחק מספר 4 באולם הביתי, כשגמר משחק עם חמש נקודות ונעלם לגמרי. אז הנה, הוא נעלם שוב. הסריח את המגרש ברמות קשות, לא התפנה לזריקה נורמלית ולא הצליח לייצר שום דבר. נסגר חזק, האמת. אז מה? ממתי זה משהו שפוגע בנבארו עד כדי כך? שום פיתרון לא היה לו. כלום.

ומה דינו של מאמן נבחרת, שרגע הוא אלוף עולם ואחר כך מפסיד משחק גמר בבית, ומגיע לבאזר בפיגור ראשון לאורך כל המשחק? לא יודע מה יעשו איתו. אולי אני מחמיר עם פפו הרננדס, אבל לרגע לא הרשמתי ממנו בטורניר הזה. גם לא כשהשלשות של קלדרון וגרבאחוסה נכנסו מתשעה מטר.

היה מדהים לראות איך הרוסים משחקים עם פשוטין ופונקראשוב מקצה הספסל של צסק"א, והולכים ונגמרים מקדימה עם ארבע עבירות לקירילנקו, חמישית לחריאפה וסברשנקו, ובכל זאת מצליחים להישאר קרוב מול הגאסול הזה שהחטיא, איבד וקלע נקודה. ועוד אחת. ורק אחת.

המון זמן לא ראיתי חבורה כל כך לחוצה, ככל שהמשחק מתקדם לקראת סיום וככל שנדמה שהנה התואר תיכף מגיע ומתיישב ביד. זה נראה מהצד כאילו הספרדים חוששים מהרגע שזה יקרה. רודי פרננדס לא עשה כלום. קרלוס חימנס רק טעויות. קלדרון נסגר חזק בשתי הדקות האחרונות וקודם לכן ישב בצד כמה דקות רצופות, בגלל המאמן הלא מי יודע מה שלו.

ההגנה הספרדית היתה מדהימה בדקות האחרונות, אולי כי הרצון מדבר יותר חזק מאשר הפאניקה. בהתקפה זה כבר עובד הפוך והידיים רועדות. בסופו של דבר הספרדים נכנעו למהלך הכי פשוט שיש: אחד על אחד של יכולת אישית, קלדרון עף לצד אחד, הולדן עולה לג'אמפ מחצי מרחק ושם אותו. אלפי ג'אמפים מתעופפים פנימה בכדורסל רחוב בארצות הברית. אף אחד מהם, למיטב ידיעתי וזכרוני, לא היה שווה מעולם אליפות אירופה. בטח לא של שחור אמריקאי לזכות נבחרת רוסיה.

בשם העם הספרדי, הקטלוני, הבאסקי וכל שאר החלקים שמרכיבים את ספרד כפי שהם היום (על אף שאינני אביב לביא ובטח לא משתייך לאף אחת מהקבוצות האלה), הריני להצהיר שנפגעתי, השתוממתי ונעלבתי עד מאוד מצורת המשחק ומהרפיון שאחז במרבית השחקנים. גם אם ספרד היתה לוקחת את התואר בסופו של דבר זה לא סוג הכדורסל שבעטיו, כמו שאומרים, הייתי מושיב את איתי סלע הפלאי בן השמונה ומבקש ממנו בנפש חפצה לשבת וללמוד.

שני קטעי המשך של 'ואללה, זה נגמר' כבר ירדו לארכיון. לכו לחפש אותם שם.