תהייה יפה וראויה העלה כאן יו"ר הדירקטוריון אך אתמול. אחרי שנחשול המחמאות והברכות המוצדקות והראויות לדייויד בלאט (וגם לדני גוט) שכך מעט, הופיע היו"ר והקשה, ואני מצטט: "האם ההישג של בלאט הוא באמת הכי-הכי גדול מבין כל הישגי המאמנים הישראלים לדורותיהם?...האמנם זכייה באליפות אירופה היא הדבר הכי נחשב בכדורסל האירופי? מי אמר, בעצם, שהבק-טו-בק של פיני גרשון באליפויות היורוליג עם מכבי ת"א הן פחות חשובות או יוקרתיות? או גביע אירופה הראשון של מכבי ת"א ב-1977?...".

שאלה טובה. באמת שאלה טובה, שאפשר להמשיך ולפתחה עד אין קץ. למשל: דייויד ונבחרתו (קצת מוזר להתייחס לרוסיה כאל נבחרתו, אבל זה המצב ואוֹ-הוֹ כמה שהיא נבחרתו ואיך היא היתה נראית בלעדיו) הגיעו משום מקום לתואר הזה. את מספר האנשים שהעלו בדעתם שהם אפילו יהיו בגמר אפשר לספור על אצבעות יד אחת, וגם זה בקושי, אבל מה עם נבחרתנו המיתולוגית מגוריציה-טורינו 79', בראשות רלף קליין ובוב גונן? האם השום מקום ממנו היא הגיעה לגמר נופל במשהו מזה של הרוסים? האם היה לפני 28 שנה בשביל החלב כולו מישהו שחלם, האמין ו/או פילל שנראה במו עינינו את נבחרת ישראל על הפודיום? האם אין זה הישג העולה, או לפחות משתווה לזהב של בלאט?

ואיך באמת ניתן להשוות בין זכייה כזו לאחרת? האם אליפות אירופה עם נבחרת עולה על אליפות היבשת עם קבוצה, או אולי הנוסחה היא: 1 יורובאסקט = אליפות יורוליג פלוס יול"ב קאפ בחזקת יורופקאפ-או-איך-שלא-קוראים-לזה? ומה עם דרך וקלאסה? האם מישהו כמו יאנאקיס, שהוליך את נבחרתו להישגים גדולים תוך הפגנת כדורסל מזעזע עד דוחה, עולה במשהו על פיני גרשון (עם דייויד,בטח שעם דייויד) שפירפר עם קבוצה את כל אירופה לאורך עונה שלמה, ודרס את היריב בגמר היורוליג ב-44 הפרש?

כאמור, אין סוף ואין מספר לשאלות שניתן לשאול בהקשר זה, אבל לטעמי התשובה ברורה לחלוטין: כן, זה ההישג הכי גדול של מאמן ישראלי אי פעם. למה? ככה.

ככה, פשוט ככה. נכון שפיב"א היא ביזיון עצום ומתמשך, שכל מה שלא תגידו עליו לא יספיק לתאר את גודלו ועוצמתו: האולמות בהן היא מאשרת לארח בשלבים המוקדמים, שיטות המשחקים האוויליות, המשתנות כמעט מדי אליפות (בשום מקום בעולם לא תמצאו מצב בו נבחרת עולה שלב בלי אף ניצחון, כמו שעשתה קרואטיה), היציעים השוממים כמעט לחלוטין בכל המשחקים, למעט אלה של הנבחרת המארחת, השופטים המזעזעים (איך נתנו לבלושביץ' הסרבי לשפוט בגמר אחרי תצוגת האימים שלו ערב קודם במשחק בין ספרד ליוון? איך?? איך????) ומה לא. אבל זו עדיין אליפות אירופה לאומות.

זו אליפות אירופה לאומות, על כל מה שמשתמע מכך, ולרוב האנשים ברוב המדינות היא עדיין חשובה ויוקרתית מכל תואר אחר ברמה הקבוצתית, למעט אולי אליפות העולם והתואר האולימפי. לראיה, בכל יום נתון אוהדי צסק"א, דינמו מוסקבה, קאזאן וכו' ישנאו תהומית זה את קבוצתו של זה, וישמחו זה לאידו של זה עם כל כישלון בזירה המקומית או האירופית. שלשום בלילה הם חגגו בדבוקה אחת מיוזעת ומאושרת מול השחקנים הרוקדים על הפרקט, בעוד אוהדי ברצלונה, ריאל מדריד, טאו ויטוריה, חובנטוד בדלונה וכל השאר בוכים כאיש אחד עם השחקנים באדום.

חוץ מזה- אליפות אירופה לאומות, א-ל-י-פ-ו-ת, זה התואר שרשום עכשיו ברזומה של דייויד בלאט. לא מקום שני ולא שלישי, ולצורך העניין ממש לא חשוב האם לסגל שעמד לרשותו היה פוטנציאל X או Y. הוא הגיע הכי גבוה שאפשר ביבשת. יותר מזה אין.

ישנם עוד נימוקים כבדי משקל, אבל נראה לי שמיציתי, בטח אחרי יום של נסיעה ארוכה, וטירונות ערב קצרה אך מרוכזת עם הנסיכות. לכן, עוד מברוק גדול לדייויד, גוט, קירילנקו, הולדן וכל השאר - על דבר גדול, הכי גדול, שמאמן ישראלי עשה אי פעם. פשוט ככה.

shaharhermelin@gmail.com