לא בטוח שבנבחרת הגברים שלנו - עם כל הקמפיין המצוין שלה לקראת אליפות אירופה ובמהלכה - יסכימו או יאהבו את זה, אבל ההעפלה של נבחרת הנשים לטורניר הגמר מרשימה, שלא לומר מדהימה, הרבה יותר.

מה "בסך הכל" עשו הגברים? תיקנו את מה שהתעוות עד מאוד לפני שנה, והביאו את עצמם למקום אליו אנחנו מגיעים כמעט בקביעות בשלושה וחצי העשורים האחרונים. בשלב הראשון עברנו שלוש נבחרות - בלגיה, אוקראינה ודנמרק - שבכל יום ומקום נתונים חייבים לעבור אותן, ובשלב האחרון לפני האליפות גברנו על בוסניה ומקדוניה, שתי נבחרות מאותו אזור חיוג שלנו, פחות או יותר. לרוב פחות. אחר כך, כבר באו הבונוסים בדמות הניצחונות המצוינים על סרביה וקרואטיה, שהכל כבר נאמר, סופר, הושר והוחמא אודותיהם.

הנשים, לעומת זאת, עלו לאליפות בדרך שנראית לגמרי אאוט אוף דה בלו. אין לי שום כוונה להטיל ספק באמונה המלאה שהפגינו לכל אורך הדרך המאמנים, השחקניות וכל מי שקשור לנבחרת ביכולתם לעשות את הבלתי ייאמן, אבל איכשהו - נראה לי שבתוך תוכם גם הם די הופתעו למצוא את עצמם בסופו של יום בין 16 הבכירות ביבשת.

אם אני זוכר נכון חלק מההתבטאויות לפני תחילת המשחקים בבית המוקדם של טורניר ההזדמנות האחרונה, זה התחיל בכלל עם כוונה מוצהרת לעשות הכל כדי לא לנשור לדרג ג', אבל הסתיים בהעפלה מהמקום הראשון, כולל שתי הצגות גדולות בבית מול הונגריה ובולגריה, שתי נבחרות שלא ממש הרבינו לנצח מאז קום המדינה.

וזה, כמובן, עוד כלום ושום דבר לעומת ההעפלה מהטורניר המשולש בלאנצ'יאנו, על חשבונן של פולין וסלובקיה - שתי נבחרות שאמורות לנצח אותנו בלפחות שמונה מכל עשרה משחקים. מדהים. כל המחמאות והברכות לכולן ולכולם. היידה, עכשיו רק שמישהו ידאג לשדר במלואם את המשחקים מול צ'כיה, לטביה וטורקיה, בתקווה שהם לא יהיו היחידים של הכחולות-לבנות בטורניר.

אגב, על פי מה שקראתי ושמעתי לפני תחילת המשחקים באיטליה - פולין, אחת מלביאות היבשת במשך שנים על שנים, היתה פייבוריטית די ברורה להעפיל לטורניר הגמר, וגם לסלובקיות נתנו עדיפות על פנינו. אחרי הניצחון על סלובקיה וההפסד לפולין, נשארה ההכרעה למשחק האחרון ביניהן. דיווחים מדיווחים שונים הגיעו מההתמודדות בין הפולניות לסלובקיות, במהלכה כמעט הצליחו דידק, ביבריז'יסקה וחברותיהן לעשות מעשה יוון בסלובניה, ולבצע מהפך אחרי 16 נקודות פיגור ברבע האחרון. אבל רק כמעט.

דיברו על חולשה בלתי מובנת של הפולניות שהתבטאה בבריחה סלובקית מוקדמת. אחר כך על הספורטיביות של הסלובקיות, שלמרות שלקראת סיום המשחק היה ברור להן שלא יצליחו להשיג ניצחון ב-19 נקודות, ההפרש שהיה מעלה אותן, נתנו הכל עד שניצחו בשתיים, בדיוק ההפרש לו היתה זקוקה ישראל. "כל הכבוד להן. זה מה שהעלה אותנו", היתה הדעה הרווחת.

אבל האמת נמצאת במקום אחר לגמרי. לא פולין, לא סלובקיה ולא נעליים. הפולניות, וגם הסלובקיות, לא עלו מסיבה אחת ויחידה, סיבה המוכרת לכל ישראלי ויהודי באשר הוא: הן שיחקו ביום הכיפורים. מול עובדה זו, ובמיוחד בהתחשב בעובדה שהמאמן מהצד השלישי של המתרס הוא רבי לא הותירה להן כנראה כל סיכוי.

shaharhermelin@gmail.com