אני מניח שיצא לכם לקרוא במהלך היומיים-שלושה האחרונים את הסיפור לחג שמופיע פה ונגע בכדורסל נשים, בקריירת הטלוויזיה הקצרה שלי ובקשר שביניהם. אם לא, עדיין לא מאוחר. אם כן, ודאי ברורה הסיטואציה שבה אני נמצא בה כרגע ואיתי גם כדורסלע.

כי בואו לא נשחק אותה יותר מדי, כן?

אין לי מושג מי משחקות בנבחרות של פולין או של סלובקיה. לבושתי הרבה, ביז'ריסקה, בצ'ירישקה, זביגנייבה וביצ'ריסקאייה אומר לי אותו דבר. אוקיי, הבנתי שמישהי עם שם דומה לזה היא הכוכבת של פולין. זה לא יהפוך אותי לידען גדול מעכשיו והלאה. זה לא כמו שאני מגיע לראות משחק של קרואטיה נגד איטליה, וחי מצוין את מריו קאסון, זוראן פלאניניץ' או מאסימו בולרי ומרקו בלינלי.

ההתארגנות, לפיכך, צריכה להיות אחרת במקרה הזה ובעיקר זריזה ומהירה וחדה.

מצד אחד, זה יהיה לא נאה ולא יאה להתעלם בכדורסלע מאליפות אירופה לנשים, אם כי די ברור שזה מה שהיה קורה כאן אם נבחרת ישראל לא היתה מגיעה לשם. הייתי מבקש משלומי פרי להשאיל לשבוע את האחיות קלינגר, אבל הוא בטח לא יסכים. שמעתי גם רענן וייס תפוס.

מצד שני, איך בדיוק אני או אתם (רובכם, אני מניח), אמורים ליהנות מהמשחקים, כשאנחנו לא מכירים כמעט אף שחקנית זרה (על מרגו דידק דווקא שמעתי, אבל היא והפולניות נשארו בחוץ). הרי חלק גדול מהעניין באליפות אירופה לגברים מבחינתי קשור דווקא לנבחרות האחרות ולא לישראל, וכבר כתבתי כאן בהכנעה רבה ובבקשת מחילה, שאליפות אירופה האמיתית מתחילה במקום וברגע שבו נבחרת ישראל מסיימת אותה. תנו לי רוסיה נגד צרפת וקרואטיה נגד ספרד, ואני בעננים. יכול לחיות נהדר גם בלי מתן נאור וגיא פניני, תאמינו לי.

אבל מה כאן? ישראל נגד צ'כיה, או לטביה או כל נבחרת אחרת, זה די אותו דבר מבחינתי. במקרה של הדברים, אם יוצאים למשחק נגד ספרד זה סיפור אחד, ומול יוון זה סיפור אחר. המעקב שלי אחר נבחרות אירופיות זרות לא נופל באינטנסיביות שלו או אפילו בסקרנות שלו מאשר המעקב אחרי כל פעולה ופעולה של שחקני הנבחרת שלנו.

כך שמראש די ברור לי, שלהבדיל מהגברים אין שום סיכוי שאשב לראות משחקים בשלבי רבע הגמר וחצי הגמר באליפות הנשים, בהנחה סבירה שישראל לא תהיה שם. במחשבה שנייה, הם הרי לא ישודרו בארץ, המשחקים המאוחרים, אז פותר לי את הבעיה, בעצם.

אם אני מסתכל על דברים באופן הכי מפוכח, מה שמפתיע אותי בעצמי ובגישה שלי הפעם זה שבניגוד לעבר פשוט מתחשק לי. בפעם שעברה שנבחרת הנשים שלנו עלתה לאליפות אירופה (2003? לא זוכר בדיוק, אבל זה היה ביוון ומשה ויינקרנץ היה המאמן), לא ממש התעניינתי בעסק הזה. לימור מזרחי עוד שיחקה, את זה אני זוכר, אבל הנבחרת די חטפה בראש, התקפלה ולא עניינה אפילו כלבים עזובים שעברו במקרה מחוץ לאולם.

וזה עוד פקטור, אגב, שיכול להשפיע על מידת ההתעניינות שלי ושל קולות צפים כמוני: אם הנבחרת לא תחטוף עשרים הפרש במשחק הפתיחה נגד הצ'כיות, ותיתן משחקים צמודים וטובים כמו בשלבים שהביאו אותה עד לכאן, יש סיכוי טוב שניצמד אליה גם הלאה. אם המשחק הראשון ייגמר בתבוסה, אז רוב הבחורים שלא ממש מתעניינים בכדורסל נשים ימשיכו לראות פה חמש דקות ושם חמש דקות, אם בכלל, בעיקר כדי לתפוס איזו חתיכה בזווית העין. מה חשבתם, סתם מצלמים את מירב דורי מכל זווית ומכל כיוון כל הזמן?

תקשורת עוינת. מחפשת למכור עניין דרך מראה חיצוני של שחקניות.

בואו נודה: רובנו לא ממש מתעניינים בכדורסל נשים, אבל יש לי תחושה שלנבחרת הנוכחית יש מה למכור. יש בה מספיק שמות מעניינים ומגוונים, שחקניות עם ניסיון אירופי ואמריקאי ובסך הכל זה נראה כמו קאדר די חזק. שוב, לא שאני מכיר נבחרות יריבות, אבל אני מכיר נבחרות ישראליות קודמות. וזו עם לייני סלווין, שי דורון, ג'ניפר פליישר ולירון כהן, עוד לפני שדיברנו על ליעד סואץ-קרני, מירב דורי וקטיה לויצקי, נראית כמו נבחרת שיכולה לייצג גם אותנו, משתמטי כדורסל הנשים, בכבוד רב.

רק שלא יעשו לנו פה צ'ירקעס עכשיו וישדרו את המשחקים. אני מתחייב לראות, לנסות להיכנס לעניינים ולתרום במשהו להעלאת רמת העניין בנבחרת הזו באמצעות העזר הטקטי הצנוע שנקרא כדורסלע.

גם כי מגיע להן, גם כי הגיע הזמן, וגם כי מגיע לנו. באמת שמגיע לנו.

היידה למין היפה, גם כי הן כאלה, וגם כי מי אנחנו בכלל?