גבירותיי ורבותיי, חברות וחברים, חדשות מרעישות. לא, הן לא קשורות לנבחרת הנשים (שכל הכבוד להן על המאמץ הגדול מול צ'כיה, אבל כמו שהיה די צפוי - הטורניר האמיתי שלהן מתקיים הערב ומחר, מול לטביה וטורקיה), גם לא לנבחרת הדייויס שלנו (שבאמת כבר אזלו כל המלים לגביה) ובוודאי שלא למאמן ההוא של הקבוצה האנגלית ההיא מהענף-שאין-לנקוב-בשמו, שמעולם לא התגעגע כל כך לעיתון של המדינה, מעריב, "הארץ" או "אצבעוני". מדובר במשהו דרמטי ומסעיר הרבה יותר, אם יורשה לי: מצאתי את הייעוד האמיתי של חיי.

כמו שקורה ללא מעט אנשים, ההארה באה ככה סתם, פתאום וללא אזהרה מוקדמת. רגע, תיקון טעות. כשאני חושב על זה קצת יותר לעומק, היתה איזושהי הכנה לעניין. לפני כשלושה חודשים, כתבתי ממש כאן על האמריקאים המוזרים, המשתגעים אחרי הספורט המופלא העונה לשם Spelling (תחרויות איוּת). עוד לא יבש הוורד על הצג, וכבר הפציע אחד הגולשים, והתנצלותי הכנה על כך שאינני זוכר כרגע את שמו, וציין שעם כל הכבוד לענף מדהים זה, הוא לא מגיע בארה"ב אפילו לקרסולי פסיכיותו של ספורט פנומנלי אחר, "אבן נייר ומספריים".

חייכתי קשות למקרא הדברים, חשבתי לעצמי שהוא צודק ועברתי הלאה. שלשום, בשעת הזפזופ הקבוע תוך כדי האבסתה של נסיכה ב' בסימילאק הראשון של היום, הגעתי ל-ESPN. בּוּם - בית הגמר של אליפות ארה"ב או משהו כזה ב"אבן נייר ומספריים", כמובן.

במשך דקה או שתיים בהיתי בתמונות ההזויות מהאולם המלא עד אפס מקום. תמונות שהגיעו מלפחות חמש-שש מצלמות, אגב. ניסיתי לפענח את הטראש-טוק שהטיחו המתמודדים זה בזה (מה באמת אפשר לומר במקצוע כזה? "לזה אתה קורא אבן? אחותי הקטנה מביאה אותה באבנים רציניות יותר!", "עכשיו, עכשיו אתה מקבל נייר אִין יוֹר פֵייס!!"), האזנתי להתרגשות הגואה בקולות השדרים ככל שהתקדמה התחרות, ופתאום הבנתי: זה מה שנועדתי לעשות כל חיי! להיות פרשן של "אבן נייר ומספריים"!!

איך? איך לא ראיתי את זה עד היום? איך לא הבאתי בחשבון קריירה מפוארת של עשרות ומאות משחקי "אֶבֶנְיָירוּ", כמו שקראנו לזה, בין גן חובה לכיתה ג'? על מה לעזאזל חשבתי כשפניתי לארבע רוחות השמיים ולמיליון ואחד תחומים אחרים? רק תחקיר מעמיק של אילנה דיין או אמנון לוי יוכל, אולי, לתת תשובה שתניח את הדעת למחדל מתמשך זה.

הרי כל כך קל ופשוט לדמיין את הסיטואציה הבאה: האנגר 11 בנמל תל אביב (נוקיה בדיוק תפוס בגלל הפסטיגל ימ"ש), רגע השיא של אליפות ישראל ב"אֶבֶנְיָירוּ", הגמר הגדול. האוהדים המוטרפים באולם, שלא לדבר על מיליוני הצופים בבתים, עוצרים את נשימתם כאשר שני הפיינאליסטים תופסים את מקומם על הבמה, משני צדיו של השופט-כרוז, צביקה הדר (מה זאת אומרת "מה פתאום צביקה הדר?". מי אתם רוצים שינחה תחרות כלשהי המתקיימת בהאנגר 11, שרה'לה שרון?). רשות הדיבור לשדר, יורם-רמי-מאיר-מודי-רן-שרון-מי-שזה-לא-יהיה, ולעבדכם הנאמן שלצדו.

"הגענו לרגע האמת, שחר", יצליח אך בקושי השדר ללחוש מבעד לערפילי הדרמה, "איך אתה רואה את סיכויי המתמודדים, שניות לפני שאחד מהם מפלס את דרכו אל ספרי ההיסטוריה, ואל תהילת העולם המגיעה לו בדין?".

"אמרת את הכל, מי-שלא-תהיה. פשוט אמרת את הכל. זהו רגע האמת, ואין כאן מקום לשום קלישאה. זהו המאני-טיים שכולנו מקווים שגם יהיה שואו-טיים, הקרם-דה-לה-קרם של הספורט הנפלא ביותר עלי אדמות. עשרות מיליונים חולמים על הרגע הזה, אבל רק שניים הצליחו להתגבר על כל המכשולים, לצלוח את כל הנהרות הגועשים, להתחמק מכל מלכודות האש, לדלג מעל כל התהומות שנפערו מתחת רגליהם, לטפס על כל הפסגות ממש עד לכאן. בואו נכיר אותם, איש-איש וסגנונו-סגנונו, אבל לפני כן בוא לא נשכח שכל משחק מתחיל מאפס-אפס, שלגמר חוקים משלו, שהנייר הוא מרובע, המספריים מתכתיים ולאבן הממוצעת אין צורה אופיינית וחד-משמעית".

"מצד אחד של הבמה, זהו א'. כל מי שעקב אחר הקריירה המטאורית של א' ב"אֶבֶנְיָירוּ", מכיר את שיטת המשחק שלו, המבוססת לרוב על הסתגרות בהגנה בעזרת קומבינציית אבן-אבן-מספריים-נייר, וניסיונות לעקוץ במתפרצות עם מספריים-נייר-אבן-נייר הקלאסית. אני מאמין שגם בגמר הוא יילך על בטוח, אם כי הוא עשוי להפתיע בנייר-נייר-אבן-אבן-נייר המהפכנית, הזכורה לכולנו כאחת מאבני הפינה של ה"טוטאל אֶבֶנְיָירוּ", שהביאו לעולם הווייט-טראש של אלאבמה. בשיטה זו, לדעתי, הוא יוכל לנצל טוב יותר את יתרון הגובה המשמעותי שלו, ולהשיג יתרון שעשוי להספיק לו עד הסיום".

"מנגד ניצב מ', האגדה והאיש, שהדבר המאפיין אותו יותר מכל הוא ששום דבר לא מאפיין אותו בכלל. עד לשלב זה, לא ראינו אצל מ' שתי פתיחות משחק רצופות זהות, אבל אני צופה שהוא ינסה להשיג הכרעה מהירה, כנראה בעזרת מספריים-מספריים-מספריים-נייר-אבן. כך, הוא יוכל להשיג לעצמו מקדמה רצינית, שתמנע ממנו את הצורך בשלבים מתקדמים יותר, להזדקק לבונקר של אבן-מספריים-נייר-מספריים-אבן, שיטה ארכאית שאבד עליה הכלח זה מכבר. אבל עכשיו, דיברנו מספיק - הנה זה מתחיל!".

נו, אני שואל אתכם - לא תפור עליי? מישהו יודע איך משיגים את ההפקה של ESPN?

shaharhermelin@gmail.com