קודם כל, צריך לומר את האמת, או לפחות את האמת הצנועה שלי:

תודה לאל שנגמר פסטיבל שאראס וסוף-סוף כולם יודעים איפה הוא ישחק. תמו הספקולציות. אני בעד העניין הזה באופן מוחלט וגורף.

ומצד שני, ארור יהיה השאראס על שחתם דווקא בפנתינאייקוס. ולא, נניח, בברצלונה או בריאל מדריד. העובדה שחתם דווקא שם והולכים להיות משהו כמו שמונה משחקי דרבי נגד אולימפיאקוס המצוידת ברבי פנחס הגרשוני ובארז אדלשטיין) תצריך מעקב שוטף אחר המלעון הליטאי שאינו נותן מנוח לתקשורת הישראלית המטורפת מרגע שעזב כאן, אי-שם ב-2005.

גם זה שאשתו ישראלית לא עוזר במקרה הזה. להיפך. אולי אם היה נשוי לצרפתייה העניין בו היה מצטמצם, אפילו בקצת.

ארור, ארור יהיה השאראס על בחירתו בפנתינאייקוס.

מעשית, עולות כמה וכמה שאלות, ואני מעריך שמלבדן עוד כמה וכמה אחרות.

האם הוא שווה את הכסף?

על חשבון מי בדיוק הוא הולך לשחק?

האם הוא יכול לשחזר את יכולתו מלפני שנתיים?

פגע או לא פגע בו הייבוש ב-NBA?

מתי יירשם הריב הראשון בינו לבין אוברדוביץ'?

מתי תהיה הפעם הראשונה בה יצעק על חבר לקבוצה?

מתי יבוא המשחק הראשון שבו יקלע חמש שלשות?

ומתי יגיע האסיסט הראשון באמצעות נו-לוק פאס? וכן, אני יודע שזה סטיב נאש.

טוב, זה קל.

כבר בדקה השלישית שלו כשחקן פנתינאייקוס. אולי השנייה. והנו-לוק פאס יבוא.

מעשית זה נראה כאילו באמת פנתינאייקוס לא צריכה אותו. שובו של ואסילי ספאנוליס היה סיפור גדול בפני עצמו, היום כבר אף אחד לא מדבר על זה כמעט. ראיתי את ספאנוליס באליפות אירופה, וגם כשהלך לו לא ממש התלהבתי ממנו. כתבתי את זה כבר אז וכמובן שיום אחד מאוחר יותר הוא בא ודפק הצגה גדולה נגד ספרד.

אני לוקח הימור כשאני כותב את זה, כי קבעתי עם אוברדוביץ' טלפונית והוא לא מתקשר משום מה, אז אין לי ברירה אלא להעריך: לדעתי, היכולת של נבחרת יוון עם ספאנוליס ודיאמנטידיס יחד באליפות אירופה לא עשתה למאמן טוב על הלב. הוא קלט מה הולך לקרות אצלו בעונה הקרובה, והעדיף להביא את שאראס בהרבה כסף גם כדי להתגבר על האיום של אולימפיאקוס, וגם כדי להכין לעצמו עוד אופציות ברמה הכי גבוהה והכי מוכחת שיש באירופה. ואיך הוא יסתדר עם השילוב של הרבה שחקני חוץ בסגל?

קודם שהשחקן יהיה אצלו, אחר כך נראה. זה קו המחשבה, לדעתי. כאמור, הבטיח שיצלצל כדי לאשר את הדברים.

ולא צלצל, המלעון. כנראה שהם ראויים זה לזה, שני אלה. חאראס והוא.

אז בואו נראה:

לדימיטרי דיאמנטידיס היו 29 דקות בממוצע בעונה שעברה ביורוליג.

לניקוס חאציברטאס היו 23.

לסאני בצ'ירוביץ' היו 22.

למילוש וויאניץ' 14.

גם טוני דלק היה בעסק, אבל הוא נפגע ראשון ויצא מהרוטציה, פחות או יותר. כך או אחרת, אחרת או כך, הוא שיחק 16 דקות בממוצע על פני 17 משחקים מתוך ה-25 של הקבוצה. אי-אפשר לומר שהוא לא היה חלק.

כל החבר'ה האלה, מלבד דלק, נשארים גם לעונה הבאה, לפחות ככל הידוע. אליהם צריך להוסיף את ספאנוליס ושאראס. זה אומר ששה גארדים במקום חמישה, או ארבעה ושלושת רבעי אם מחשיבים את דלק. מה עושים כשיש ששה במקום ארבעה ושלושת רבעי?

בעיה (+ וואלאק, הנה אפיק נסים תפס צילום).

אחד הפתרונות הוא להשאיל שחקן לקבוצה אחרת. פתרון אחר הוא לאפשר לו לשחק רק במסגרת אחת ובאחרת לא.

אם אני מבין נכון את אוברדוביץ', למרות שהוא לא צלצל, המלעון, בדיאמנטידיס הוא מאוהב ולא יפגע בו משמעותית.

מבין צמד הפצועים לשעבר שישבו המון זמן והיה חשש להמשך הקריירה שלהם, בצ'ירוביץ' היה טוב יותר מוויאניץ', שחזר לעניינים פחות או יותר לקראת החלק האחרון של העונה.

חאציברטאס, מה אני יודע. יכול להיות שכמקומי (זהות עם המועדון, הקהל), כשחקן הגנה, וכמי שנוהג להכניס מרץ ומהירות למשחק ולפעמים גם קולע הרבה בזמן קצר, אוברדוביץ' רואה בו חשיבות גדולה. הוא גם מסוגל לשמור על סמול פורוורדים יותר מרוב האחרים.

הצפיפות הזו תגרום לכך שקנדי ווינסטון, שהגיע מפאניוניוס, שהוא מין שלוש באירופה אבל שתיים ב-NBA, ישחק כנראה אך ורק על המשבצת של הפורוורד. אחלה שחקן, אגב. רק בן 23. גם אמריקאי בנוסף לכל, מה שאומר, כמובן, בראשו הערמומי של אוברדוביץ' כבר מתרוצצות מחשבות ראשוניות על השבתה כפויה. יכול להיות שהוא אומר לעצמו, שבגיל הזה וכמי שהגיע לפנתינאייקוס מקבוצה אחרת ביוון, לא יקרה שום דבר נורא אם ווינסטון
יישב קצת בלול בחודש-חודשיים הראשונים לפחות, עד שילמד לאן הוא הגיע. שיגיד תודה קודם כל, אחר כך נראה מה איתו.

במלים אחרות, ממש לא מן הנמנע שבסיטואציות מסוימות הנפגע העיקרי יהיה דווקא ווינסטון, כדי לפנות דקות לשאראס וספאנוליס, לחוד או ביחד. כנראה שבמצב כזה גם חאציברטאס, עם כל הכבוד, לא שווה 23 דקות למשחק אלא פחות. אולי אפילו בחמישים אחוז פחות.

תכל'ס, איכשהו, אני לא חושב שיש מקום לדאגה (מבחינת אוהדי פנתינאיקוס) לדיאמנטידיס. הוא בעל הבית והמעמד שלו לא ייפגע, למרות שזה נראה מאוד לא פשוט לשחק לצד שאראס ולהמשיך להיות בעל הבית. ראינו את שאראס משחק לצד פארקר, שהיה בעל בית לא פחות ממנו במובנים מסוימים של המשחק. ראינו אותו גם בנבחרת ליטא מפנה מקום ונותן את הכדור לשישקאוסקאס. בואו לא נעשה ממנו איזו שחקן שאי-אפשר לשחק איתו או לחיות לצידו, כי זה רחוק מלהיות נכון.

מי שיכולה להיות לו בעיה קשה, בהנחה שהוא נשאר, הוא סאני בצ'ירוביץ'. שחקן הרבה יותר אלגנטי, שאני משער שתהיה לו בעיה. הוא כבר לא יהיה אופציה ראשונה מבין הגארדים כמו בעונה שעברה בכל הקשור לזריקות לסל. הוא ייפגע בכל הקטגוריות, ויתקשה להגיב לסיטואציה.

ככה נראה לי, בכל אופן.

והנה, תוך כדי הכתיבה ציפי אובזילר הפלאית חוזרת מפיגור 5:3 במערכה השלישית כדי לנצח את אולארו מרומניה 5:7. ולא בפעם הראשונה שהיא עושה את זה. רוב הניצחונות שלה בזמן האחרון הם כאלה. מעוררי התפעלות.

מי זה שאראס בהשוואה לאובזילר? נראה אותו רץ על המגרש בגיל 34 וחצי כמו שהיא עושה. איזו קשוחה הבחורה הזו. מדהים.

וכמו שהבנתם, זה זמן טוב לסיים את האייטמון.

שיהיה לכם סוף שבוע רגוע בגלגל"צ. ר-גו-עעעע.