אז שלום לאנתוני, השחקן שפשוט טוב בכל דבר שהוא עושה. אני אוותר ברשותכם על הקטע הרגשי ועל היצמדות לכל הטוקבקים של האוהדים ("אתה מלך, הגדול מכולם, תישאר-תישאר-תישאר") ואגש ישר לקטע הטכני מבלי שירי הלל ולבבות שבורים שנשפכים על הפרקט.

פארקר אוהב להתחיל בחדירה לסל ולעצור לקליעה בדרך-כלל מצד ימין. הוא עוזר המון בריבאונד הקבוצתי, ואם הוא מתמקד בעניין הזה הוא יכול להוריד בקלות עשרה ריבאונדים למשחק. אפשר היה לראות את זהבבירור במשחקים מהם נעדרו מייסיאו באסטון או ניקולה וויצ'יץ' בעונה שעברה ביורוליג. יש לו גישה לעניין וגם את הניתור הדרוש כדי לגבור על גבוהים וכבדים.

הגדולה שלו היא כמובן בקבוצתיות שלו, כמעט כתבתי הקבוצתיות-היתרה למרות שאין דבר כזה, אבל פארקר היה קרוב להמציא אותו. הוא שחקן קבוצתי מאוד שמחפש את החברים כל הזמן ולא לוקח לעצמו את התהילה. עוד הבדל משמעותי בינו לבין אחרים בתפקידו קשור ליכולת הובלת הכדור הטובה שלו, בניגוד לשאר הגארדים/פורוורדים הזרים בארץ ובאירופה בכלל.

הוא יכול לשחק בשלוש עמדות, ומשלב משחק בלואו פוסט. היו למכבי ת"א תרגילים מאוד מיוחדים בשבילו, לפעמים של תנועה אחת בלבד. למשל, כשהוא קיבל את הכדור בלואו-פןסט בצד השמאלי של הסל, וויצ'יץ' בא לחסימה ואז פארקר כדרר לכיוון קו העונשין ומשם עלה לקליעה תוך כדי ריחוף אחורה. פשוט וקל וזו אחת התנועות שיזכרו לו יותר מכל ברמה המקצועית, אני מניח.

יש לו את כל האלמנטים שיש לשחקן מושלם לדעתי, מלבד העובדה שהוא לא כל-כך פיזי ולא יכול ללחוץ על גארדים עם כדרור מצוין. הוא גם לא היה צריך לעשות את זה במכבי, כי בקבוצה שיחקו וויל סולומון ודריק שארפ שזה תפקידם, ומעבר לכך פארקר העדיף לשמור כוחות להתקפה כי הוא שיחק הכי הרבה דקות במכבי. מעניין יהיה לראות אותו מפתח במשהו את מידת האגרסיביות ההגנתית במשחק שלו עכשיו, כשהוא ב-NBA.

במקביל לכל הדברים האלה, ואם לגעת לרגע בניסיוני האישי מולו, שהרי בזכות/בגלל זה אח שלי תקע אותי כאן איתו בכדורסלע, אני חייב לומר שפארקר הוא בפירוש לא השחקן שהיה לי הכי קשה לשמור עליו. איכשהו היו לא מעט מצבים שיכולתי לקרוא מראש פעולות שהוא עמד לבצע, כי הוא לא מסוג אלה שמשאירים אותך לגמרי בלי תשובות ובפה פעור כשאתה שומר עליו.

הוא תמיד נעצר באיזור 4-5 מטרים מהסל והעדיף לעלות לקליעה, מאשר ללכת עד הסוף. הוא נעזר המון בפיק אנד רול ועשה את זה מצוין. אהב גם כשהמאמן סידר עבורו open או הלך אחד על אחד. פארקר ניצל את האתלטיות כדי לעלות לסל מעליך, ועשה את זה מצוין גם תוך כדי כדרור. כשהוא הולך ימינה הוא עושה כדרור אחד, מקסימום שניים, ובדרך-כלל נעצר לקליעה.

הוא מדהים בכך שלאורך חלקים לא מעטים בתקופה שלו במכבי ת"א הוא היה למעשה הרכז האמיתי של הקבוצה, בעצם, ואפשר היה לראות את זה בצורה בולטת מאוד, למשל, בפיינל פור במוסקבה.

פארקר שינה את המשחק שלו לאורך השנים, וזה נתן לו יתרון. כשהייתי תקופה קצרה בגיסן, גרמניה, שיחק איתי רכז זר בשם טים גיל. הוא שמע על מכבי ת"א ושאל מי הזרים. אמרתי לו שאנתוני פארקר הוא אחד מהם. הוא שאל: מה, באמת, פארקר? והתעניין לדעת איך הוא מתפקד.

אמרתי שהוא עושה הכל, הגנה, התקפה. הוא נדהם לשמוע שהוא שומר. הוא סיפר שב-CBA המאמנים ההתקפיים עשו נגדו open כל הזמן, כי הוא בכלל לא היה שומר. בעקבות הדברים שלו שמתי לב, שבאמת קשה לו מאוד לשמור על שחקנים עם הכדור ביד ובעלי חדירה טובה.

אבל עזבו את זה. הוא ב-NBA, הוא השחקן הכי טוב באירופה בשנים האחרונות. הוא במקום הנכון מבחינתו. ושיהיה לו רק טוב.