אני אדם פשוט, סוניה, ולפיכך אין לי שום מושג בענייני הייטק. דבר אחד אני כן יודע: לא מעט כאלה שהיו פעם, או עדיין, חברים שלי, די מקנאים באורח החיים הסתלבטני שלי, בעוד הם עובדים 12 ו-15 שעות ביום.

אני עם הכפכפים בלשכה הנשיאותית, לוקח את נגה סלע חסרת התקדים אל הגן, חוזר בנחת אל הלשכה ומתלבש במיוחד רק אם מגיע אורח רם מעלה מחו"ל (נאמר, אנגין עוזארחון, נציג הסיפרה בטורקיה).

והם? הם תקועים עם החליפות והעניבות והנעליים המצוחצחות, תקועים בפקקים, תקועים בנשמה, תקועים במרדף בלתי פוסק, אבל רצים יופי בחשבון הבנק. אני לא רץ שם. אני צף. למרות הכהונה הנשיאותית הממושכת שלי. וזה אולי מסמל את ההבדל. צף בחיים, צף גם בעו"ש. תקוע בחיים, קופץ לשמיים בבנק.

וכל זה היה בסך הכל הקדמה (די צולעת ולא פחות מזה תקועה, למען האמת), לנוכח הידיעה שהגיעה אלי במקרה בשעה שזפזפתי לי בתחנות הרדיו בעודי רכוב בוולבו השחורה והנשיאותית שמעולם לא היתה לי, אל סידורים מסידורים שונים. כרגיל, הרדיו היה על מוסיקה, כי מי יכול בכלל לשמוע מישהו אחר מדבר בשעת בוקר.

אחרי חצי שעה נזכרתי שבכל זאת אני חי בעולם שיש בו עוד כמה יצורים, אז החלטתי לשמוע מה קורה בחיים שמחוץ ללשכה. נפלתי על אילנה דיין, מורתנו וזו שלימדה אותנו פעם משפטי קישור ועברית נכונה.

היא שוחחה עם איזה מישהו שהתעשר ב-20 מיליון דולר כתוצאה ממכירת מאיזו חברה, טריאנה או משהו, שמעולם לא שמעתי עליו בעוונותיי. הוא אמר שהסכומים נמוכים בהרבה וזה לא מה שהוא יקבל, ומצד שני גם הפרסומים על סכומים שיקבלו עובדי החברה לא נכונים, ואצלם זה דווקא יותר מהסכום הנקוב. "העיתונאים לא יושבים במועצת המנהלים שלי והם לא יודעים את האמת", אמר. נאלצתי להסכים. אכן כי כן, היה אומר על זה ודאי דני דבורין, לא במועצת מנהלים כי אם בלשכות נשיאותיות.

ואז, אחרי שאילנה היקרה סיימה לראיין את הבחור הרהוט והנינוח בדרכה הייחודית, היא אמרה משהו כמו תודה לך, או שלום לך, או שיהיה בהצלחה, או ביטוי כלשהו אחר שמשמעותו ביי-ביי, כי יש לי עוד מרואיין או פרסומות או תיכף יש חדשות.

תודה לך, גיל מנדלזיס, היא אמרה.

תיפח נפשי, חי זקנו של אליהו הנביא העולה בסערה השמיימה!

גילי? גילי מנדלזיס? בחיייאת דינק, אילנה. מה, מי, מתי?

כשחזרתי מסידורי השונים אל הלשכה הנשיאותית, ציפה לי העיתון של המדינה על השולחן. בצעד ראשון מאוד מהיר לשם שינוי, שאינו לוקח בחשבון מתיחה אפשרית של הרצועה הצולבת בשל חוסר זהירות מוגזם, העפתי מעלי את מדור הספורט שאינו מעניין כלבים עזובים, ברגע שגיל מנדלזיס עולה לכותרות.

כמה גיל מנדלזיס כבר יש, שאלתי את עצמי נסער למדי, זה חייב להיות הוא.

טראח, כותרת ראשית במדור הכלכלי: טריאנה מרמת גן נמכרת ב-247 מיליון דולר לחברה אנגלית כלשהי. ובפנים מוקדשים שני עמודים לסיפור המכירה, פרשנויות, השלכות וכאלה. וצילום גדול, ענק, של גילי. גילי מנדלזיס. זה הוא. השתנה קצת, צילום מחמיא יש לו היום בעיתון של המדינה.
זה הוא.

הבו ואספר לכם מעט על גילי מנדלזיס, כדורסלן במחלקת הנוער של מכבי ת"א, בן גילי, לדעתי אפילו בן גילי המדוייק, שזה מאוד קרוב ל-40 והכי רחוק שאפשר מ-30. היו ימים בהם שיחקתי במכבי פ"ת כידוע לחלק ממי שמתהלך כאן לעיתים בחוצות כדורסלע. יצא לנו לשחק לא מעט נגד מכבי ת"א גם בקולנוע אורלי, המגרש שכבר לא קיים, וגם במגרש בבית הספר שמעוני. אז עוד לא היתה חובה לשחק באולמות.

היה תמיד מי שאמר, שגילי דומה לי ואני לא. גבוה מאוד, שיער שחור, עור בהיר, לא פיזי, לא אתלטי במיוחד, אבל חכם על המגרש בעל קליעה טובה מבחוץ. וכן, די רך, ססססאמק עליכם. ידעתי שתהיה דרישה קולקטיבית-כוחנית שאכתוב את זה בסופו של דבר.

לדעתי, הוא אפילו לבש גופייה מספר 12. כמוני.

לדעתי, הוא גם משהו כמו 2.05. גבוה ממני.

ולדעתי, היו לו פעם נעלי פוני. הלו, נעלי פוני!

צפוני עם פוני.

כנראה שהיה צפונבון אם היו לו נעלי פוני אז. אי אפשר היה להשיג אותן בארץ וטמטמתי את סבתא שלי ז"ל, כשהחליטה לנסוע לטיול בארצות הברית, שתחרוש את כל המדינה ולא תעז לחזור בלי שני זוגות נעליים: קונברס מעור עם כוכב בצבע כחול (כי כוכב כסוף וכוכב אדום כבר היו לי), ונעלי פוני עם פס שחור בעדיפות עליונה וכחול בעדיפות שנייה. טוב, זו מבד, אולי באמת ראוי לה שתישרף.

כבר אז הוא ידע לשחק אותה, מנדלזיס, עם נעלי הפוני שלו.

לא ברור אם הוא זוכר אותי, אבל התפתחה ידידות מסוימת וקלילה על המגרש. בחימום, בסיום המשחק, תוך כדי ובמהלך. היה דיבור. היינו קצת דומים באופן כללי, בקיצור. ממרומי המיליונים שלו היום, אולי הוא זוכר את ימי התום ואולי לא, אבל הלו גילי, זה אני, מה נשמע? (אז עוד לא השתמשו במה קורה או מה המצב).

לימים נתקלתי במנדלזיס באופן פתאומי לגמרי בטלוויזיה. הוא היה חבר בלהקת צעירי תל-אביב (או משהו מאוד דומה לזה, לא זוכר את השם המדוייק) והגובה שלו הסגיר אותו. תחשבו על 2.05 מזמר, לצד בנות של 1.67 ובנים שביום טוב הם 1.72 (הרי כאלה הם הזמרים, לא? כל מיני מעודות, שלומי הראלים וחן אהרוני, שלא לדבר על שלמה ארצי. טוב, אולי הוא 1.73, שלמה).

מצעירי תל-אביב להייטק? אבוש ולא אדע אפילו במה עוסקת הטריאנה הזו, אבל שמחתי לדעת ולשמוע שגילי מנדלזיס חי ובועט ומאושר מתמיד.

סחתיין עליך. ועכשיו, ברשותך, נשוב לענייני דיומא. כי בזמן שאתה עושה מיליונים, גילי, מישהו פה, כזה שנועל כפכפים ביומיום, צריך להחזיר את נגה מהגן.