נעשה את זה חד וחלק ופשוט, יען כי שבת המלכה בפתח ואני כבר במתח (בעיקר לקראת איפה ובאיזו שעה נעשה הפעם את ארוחת השבת המסורתית). אז במסגרת החאפ-לאפ על כל שחקן (קשה לראות משחק כדורסל שלם בימים אלה, כשבצד השני, ב-ESPN, יש קרבות ענק פנטסטיים דוגמת זה שבין רפאל נדאל, המלעון כמובן אבל בו-זמנית התותח, לבין אנדי מארי במאסטרס של מדריד).
יותם הלפרין. חוזר על דעתי, אותה אני משמיע לילה ובוקר, אחרי משבר וגם לפניו, לפני חמש שנים וגם עכשיו. הבחור שחקן-שחקן, לא יעזור שום דבר. הוא הגארד המוביל של הכדורסל הישראלי ונכון, גם אני לא מת על הקול הצייצני שלו שלא גורם לי להרגיש שהוא משדר אמינות או משהו. ברם אולם, האיש יודע לעשות את כל הפעולות הנכונות והוא יילך וישתפר להערכתי בדרך לצחוק על כולנו ולקבוע הישגים גדולים מאוד כשחקן באופן אישי, ואולי גם ברמה הקבוצתית. תזכרו שעד שעודד קטש לא יצא לפנתינאייקוס גם הוא לא זכה בתואר אירופי, או הגיע לפיינל פור. אני מתעקש וחושב שהוא ווינר ומכבי ת"א צריכה אחד כזה, מקומי, בסגל שלה, ודאי אם הוא תוצרת בית.
הקטע החדש שהכי מצא חן בעיניי, הוא תיאום נהדר בהוצאת כדור החוצה אחרי חדירה לדייויד בלות'נטל, אמן הצ'אקה, לשלשה חופשית. עושה רושם שהלפרין יודע טוב יותר מה לעשות עם הכדור ככל שהזמן עובר, וזה אחד הדברים שביצע הכי טוב במהלך טורניר גביע ווינר. נאה כרפאל.
גיא פניני. בושה, חרפה וכלימה (בחו"כ), על העבירה שעשה על ליאור אליהו. שחקן לא עושה דבר כזה. לא לחבר, לא ליריב ולא בכלל. נוכחות של כסאחיסט חסר מצפון כזה על המגרש מסוכנת לכולם ולכדורסל. כשהוא עושה את הדברים למילאן גורוביץ' או השד יודע למי, יש תחושה של זחיחות מבחינתנו, כאילו לקצור את הגויים זה בסדר. כאן התעורר קול זעקה, בין השאר כי מדובר בליאור אליהו המקומי והמכביסט, אבל בלי קשר – גם פניני יודע שהוא עבר את הגבול. התנצל אמנם, אבל בואו נראה אם יידע מעכשיו והלאה להשאיר את הכדורסל-ליגה-ב' הזה מחוץ למגרש. חוץ מזה, שיחשוב על פתרונות, כי חדירות עד לסל שעובדות מול אוואג'ובי והזרים של רמת גן לא תמיד עובדות מול טרנס מוריס, ניקולה וויצ'יץ' והמלך פייסל.
טרנס מוריס. איזה שחקן, אני מאוהב פשוט. איזו חתיכת פאזל מושלמת. חבל על כל מלה. מכבי ת"א חייבת לחשוב איך לנצל אותו קצת יותר בהתקפה. לא בכוח, אבל בכל זאת להגיע למצב שהוא מעורב ולא חי על זבל. לקח שתי שלשות שהוחטאו. בוא נקצץ את זה קצת, טרנס.
וויל בליילוק. שוב חלש, שוב לא פוגע. ניסה לשחרר אולי איזו הצהרה כשלקח כבר את הכדור הראשון לסל, אבל החטיא. כי ככה לא לוקחים כדור לסל, יא בליילוק. או שאתה הולך פנימה עד הסוף, או שאתה נעצר לזריקה בטוחה מחצי מרחק, אבל מה זה היה בדיוק שם? לא לכאן ולא לשם. כנס לשיחה צפופה עם דן שמיר, תראו מה אפשר להוציא מזה.
שרון ששון. הוא-הוא מר צוברי הנוכחי של הכדורסל הישראלי, ובגדול. מנצחים בעשרים, מפסידים בעשרים, שרון ששון יעשה את הנקודות שלו ולא יוותר על אף זריקה רבע-חופשית, גם אם הגארבג' טיים כבר כאן מזמן. צוברי, מה שנקרא. צובר ומלקט. בכוח, כן חשוב או לא חשוב.
יד מדהימה בדרך כלל, אוהב לראות את התנועה שלו במגרש פתוח. ביום בו הנפיל הזה יוריד עשרה ריבאונדים על חשבון חלק מנקודות הצוברי שלו, תעירו אותי. אני אדע שצמח שחקן גדול לכדורסל הישראלי.
ג'יימי ארנולד. לאחרונה שמתי לב לתנועה בלתי רצונית שלו בזמן זריקות העונשין. כמו רותם ארליך בזמנו, או עידו קוז'יקרו שהראש שלהם נטה הצידה אחרי זריקת עונשין, לארנולד יש ייחוד משלו: הוא חושף את שיניו קלות ונראה לרגע כמו שפן או ארנב, הלוואי שהייתי יודע להבדיל ביניהם. אבל זה סתם ככה, על הדרך.
ארנולד הוא סקורר בן סקורר ואת זה לא אכחיש, לרגע גם לא חשבתי לכחד. אין שום טעם לסכם את ההופעה שלו נגד מכבי ת"א, כי יותר מכל אחד אחר בירושלים הוא חסר את החצי השני שלו, הזר שיגיע לשחק בעמדת הסנטר. עם עוד גוף לצידו, גם בהגנה וגם בהתקפה, ארנולד ייהנה ממגוון אפשרויות אחרות. זאת אומרת, הוא ימשיך בטרן-אראונד ג'אמפ-שוט שלו ביד אחת (אחת הזריקות שכבר נכנסו לקלאסיקה של הכדורסל הישראלי), וימשיך לחשוב על עצמו יותר מאשר על אחרים, אבל יהיו לו תמיכה וחיפוי שאין לו כרגע. משום כך, ובעיקר בשל כך (או להיפך), בכל הקשור לארנולד צריך בעיקר לעבור הלאה ולהתכונן למשחק הבא.
וונטיגו קאמינגס. אתם עוד תראו, שבסופו של דבר וויל ביינום יעלה בחמישייה וקאמינגס "המושלם" יירד לספסל. לדעתי, קודם כל ולפני הכל, הוא עייף ויוצא לו עשן מהאוזניים. אני חושב שמכבי ת"א צריכה להגיש פנייה למפשעה של וויל ביינום ולבקש מהסוררת הזו להפסיק כבר עם השטויות שלה ולאפשר לביינום לחזור ולשחק. לא משנה כמה, מה, מי ואיך יעשה ביינום, העיקר שיאפשר מנוחה לקאמינגס.
שנית, ברור לי לחלוטין שהוא לא הרכז הגדול שעושים ממנו. יהיו לו עליות וירידות, יש לו כדורסל טוב ויד מפתיעה לפעמים, אבל הוא לא יציב בקליעה, לא יציב ברמת קבלת ההחלטות ויהיה הרבה יותר טוב כשישחק פחות, ויהפוך לחלק מהמערכת ולא לשחקן שמכבי ת"א תלויה בו עד בלי די ועד אין קץ. לא האמנתי שיבוא יום ואומר את זה, אבל יאללה: היידה ביינום, להרגיע את המערכת.
המלך פייסל. סוס יאור יוצא דופן זה, הולך ומבין לאן הגיע. זו לא הליגה בפורטו-ריקו שם שיחק 39 דקות בכל משחק. כאן יש לו מחליפים, חלקם ראויים ביותר (היידה טרנס מוריס) וחלקם גם יקבלו יותר דקות משחק ממנו לאורך העונה.
ברם אולם ואף על פי כן, אסור לקבוע עבורו כבר מעכשיו שיש שתי ליגות למכבי ת"א, כמו שיצא לי לשמוע ולקרוא. אי-אפשר לבוא ולומר למלך פייסל: שמע, היום אנחנו משחקים נגד הפועל גלבוע/עפולה/אפרוחי סר ש. הרמלין/העמק ולכן תקבל רק 12 דקות, או לא בונים עליך יותר מדי. יכול להיות שצריך להוציא החלטות כאלה לפועל מפעם לפעם, אבל מבלי לדבר על זה. אסור לתת לפייסל הרגשה, שהליגה חשובה פחות וביורוליג בונים עליו יותר, כי זה יחלחל ועלול להזיק לקבוצה כשיגיעו הרגעים החשובים של העונה.
דרור חג'ג'. המשטרה מבקשת את עזרת הציבור וכו'. האמת, תוך כדי הזיפזופים למשחק המדהים בין רפאל נדאל לאנדי מארי התקשיתי לשים לב שחג'ג' היה על המגרש. זה אמנם קרה לו גם במשימות האחרונות של נבחרת ישראל, אבל אני מתחיל לחשוב שיש קשר בין העובדה שהוא מתאמן אצל דן שמיר לאורך זמן, לבין היכולת שלו להפיק מעצמו דברים. אמירה קצת מסוכנת, אולי גם לא הוגנת כלפי שניהם, ודאי בהתחשב בכך שאין לה ביסוס.
הוא במשבר וצריך לקום. יש לו סיטואציה נוחה יחסית שנה שנייה ברציפות. אחרי אד קוטה שלא תפקד והוחלף (קצת מאוחר), בא עוד רכז שלא כל כך מתפקד וחג'ג' יכול לעקוף אותו בסיבוב. בשלב הזה דן שמיר אמור להחליט אם הוא מחכה לבליילוק, או חותך עניין הרבה יותר מוקדם מאשר לפני שנה. חג'ג' לא אמור להתחשב בשיקולים של המאמן, הוא צריך להיות שם בכל רגע וזה לא קורה. אני חושב שחג'ג' לא שמח ולא מרוצה מהחיים. קשה להצליח כשהסיטואציה היא כזו.
ראמל קארי. האדי קארי הזה, אני לא ממש יודע מה להגיד. הוא לא קיבל מספיק דקות נגד מכבי ת"א כדי להראות מה הוא מסוגל ואיך, ובקטע הזה אני בטח לא מבין את כבוד המאמן שמיר. הבאת שחקן? תן לו לרוץ דווקא נגד מכבי, תן לו להתבוסס בקטע של ההפסד, להפנים, להבין איפה הוא, שיחלחל לו קצת פנימה. אולי דוקא תבוסה תעיר את הבן אדם, שראש הביצה שלו הוא כרגע החלק היותר דומיננטי בהופעה שלו בהפועל ירושלים. אל תדאג לו יותר מדי ואל תעטוף אותו בצלופן. נפשו הזכה לא היתה נפגעת אם היה מעורב בדקות המכריעות של התבוסה והיו עושים לו בית ספר על הראש. אם הוא מקצוען אמיתי, הוא יידע לקום מזה. ואם לא, אולי אין לו מה לחפש כאן.
ליאור אליהו. כשמשחקים כדורסל מהיר וחופשי בלי יותר מדי הגבלות ותרגילים, א-לי-יהו הוא ה-מ-לך, א-לי-יהו הוא ה-מ-לך. איזה כפות ידיים, יא אולוהים, איזו תנועה בצבע, איזו מהירות וכדרור (אם כי כספי עושה את הטרנזישן גיים טוב יותר כבר עכשיו, ויעשה את זה עוד יותר טוב בעתיד). יא רבאק איתך, אם רק ידעת להרביץ איזו צ'אקה טובה, מפתיעה ולא מהוססת מהמקום – שלא תוך כדי תנועה – היית אליל ושועה עולם אמיתי.
ויש ודאי עוד כל מיני, אבל די. שבת המלכה.
