"אני מודה לאולימפיאקוס על הסבלנות, הבנתי במהלך הקיץ כי דרכי חזרה לכושר קשה וארוכה. אני יודע שבשלב הזה אני לא יכול לשחק ולתרום לקבוצה מספיק, אעשה הכל כדי לחזור במהרה".

את הדברים האלה אמר סופוקליס שחורציאניטיס לתקשורת ביוון. לא נשמע לכם קצת כמו הודעה תחת לחץ, קצת כמו, חלילה וחסה, שבוי שמקריא הודעה שהכתיבו לו חוטפיו?

מה זה השטויות האלה?

תנו לנו את השמן במהרה בימינו. הגיע הזמן שרבי פנחס הגרשוני יבין, שרק סחור-סחור יביא תואר. לא לין גריר, לא יאניס בורוסיס ולא קקקאלימבקוקיס כלשהו אחר.

ועוד משהו, מתוך YNET: "דיברתי איתו אתמול, עוד כשהאולם היה ריק", סיפר המנכ"ל צביקה שרף והוסיף: "אמרתי לו: 'תראה ביום חמישי עשרת אלפים איש ביציעים'. באטיסטה ענה לי שהוא מחכה לראות את זה".

נו, מה חשבת שיענה לך, מאמננו? הילד ראה כמה דברים חוץ מהכדורסל באורוגוואי. נגיד, 70 משחקים ב-NBA. חוץ מזה, צא משנות השמונים. בנוקיה יש כבר יותר מ-11 כסאות ישיבה.

כן, היורוליג כבר כאן וככל שמסקרים יותר יש יותר טעויות, בדיחות, קטעים ופאשלות אצל כולם. אני מניח שגם כאן לפעמים מתפלקות כמה פאלטות, אבל שזה ימנע מאנשי דירקטוריון כדורסלע להגג קצת? לגמרי לא.

היורוליג כאן וזה אומר, למשל, שהליגה הלאומית שרק לפני שבוע או עשרה ימים קיבלה סיקור מכאן ועד הודעה חדשה כמעט בכל מקום אפשרי, נשארת, כמעט בלעדית ואפילו מבלי ששילמו עליה, בידיים של 'ספסל'. ככה זה עובד, מה לעשות. מעכשיו זה מכבי ת"א, טרנס מוריס, סיר הלחץ, סיר הבשר, עודד קטש, מאמננו הלאומי הממנכ"ל בזמנו הפנוי גם את מכבי ת"א, וכל מיני כאלה.

אין לי ספק שנוקיה יהיה מפוצץ כדת וכדין, אבל להגיד לכם שאני מרגיש יורוליג באוויר? לא ממש. רביב לימונד הוא באמת בחור נחמד מאוד ויום אחד יהיה שחקן עוד יותר טוב מאשר הוא כיום, אבל כשהוא בא לכאן כשחקן חיזוק של קבוצה צרפתית, שסיימה במקום השישי בעונה שעברה ועומדת על 2-2 מפתיחת העונה – נו, זה מריח לי קצת כמו יורוקאפ כזה. משחק שיכול להיגמר בשש הפרש אם מכבי תתעקש להילחץ ולעשות שטויות, או בעשרים אם תשחק בראש צלול.

צריך לומר את האמת: היורוליג מלאה בכל מיני לה מאנים כאלה ואחרות. כמעט כל קבוצה שנייה היא כמו לה מאן מבחינת הרמה המקצועית. מתוך 12 הקבוצות שנותרו, שהיא אחת מהן, מכבי ת"א טובה בוודאות לפחות מארבע והולכת ראש בראש עם כל שבע האחרות.

בטח כשהגיע האדון באטיסטה ועם הצטרפותו של אלכס גארסיה (שחקן טוב זה אני יודע, השאלה אם יתפתח להיות פה מין גוראן ירטין, או שאני מדבר שטויות?), ושובו הצפוי מתישהו של וויל ביינום.

וצריך גם לומר, שהשיטה הנוכחית של היורוליג די משעממת. דברים צפויים מראש, כמעט תמיד אותן יריבות מגיעות לשלבי ההצלבה, אין שלבי נוקאאוט מוקדמים, אין צ'אנסים למדינות מסוימות להגיע לתחרות, אין שני משחקים בשבוע, יש שלב ראשון יותר מדי ארוך ודי חסר משמעות ברוב המקרים.

אוהב את היורוליג, כי זה מה שיש, אבל בטח לא מטורף על המבנה והשיטה הנוכחיים. באמת שהגיע הזמן, אחרי כל כך הרבה שנים, למקצע את הכדורסל האירופי עד למקסימום. משחקי ראווה נגד קבוצות NBA זה יפה, אבל למה לא לעשות גם מהיורוליג מין NBA של אירופה? ליגה שיגיעו אליה השחקנים הכי טובים שאפשר וישחקו בה הקבוצות הכי טובות שיש.

כבר עשר שנים או יותר אני אומר שקבוצות היורוליג צריכות להתנתק מהליגות המקומיות. או לחלוטין, או להצטרף רק בפלייאוף. במקום הליגה המקומית, יתקיימו הרבה יותר משחקי יורוליג בעונה. פעמיים בשבוע זה לגמרי לא רעיון רע. אז גם תהיה הצדקה אמיתית לסגלים של 13-14 שחקנים בכירים בקבוצות הגדולות.

ומי שמעניין אותו כדורסל ישראלי כחול-לבן נטו, יחפש אותו בליגות המקומיות. בליגת העל ישחקו שלושה זרים ולא יותר (לא חבל לזרוק כסף על חמישה ולחסום ישראלים במקביל, בליגה שהאלופה שלה ידועה מראש?). בליגה השנייה זר אחד, אולי שניים. זהו.

מכבי ת"א, אם בכלל תצטרף לפלייאוף, לא תוכל לשתף בו את כל הזרים שלה אלא רק שלושה בלבד. היא תצטרך להתאים את עצמה לחוקי הליגה, ולא להיפך. גם הפועל ירושלים, שתשחק ביול"ב קאפ עם חמישה זרים, תשחק רק עם שלושה. לא יהיו מצבים כמו בגביע המדינה כיום, שקבוצה אחת תגיע עם חמישה זרים ואחרת עם זר אחד. אין לזה טעם, לא צורה ולא חן וזה לא הוגן.

אני חושב שהדברים נאמרים פחות או יותר מדי שנה או שנתיים, אבל ביורוליג עושים מה שרוצים. אנחנו נמשיך לכתוב, ברתומיאו ימשיך בשלו, דייויד סטרן יהנהן בראשו כאילו הוא באמת מקשיב, ואולי בעוד חמש עשרה או עשרים שנה מישהו יהיה מספיק חכם ומספיק אמיץ לקחת את הצעד הבא.