שאלה לי אליכם. האם צריך להשוות אנשים בעלי מימדי גוף חריגים זה לזה, כדי להסיק מסקנות לגבי אחד מהם על סמך הכלל?

תשובה לי אליכם. לא, אבל מה איכפת לי לנסות?

אם וונטיגו קאמינגס מזכיר את אריאל מקדונלד, אז לי מזכיר מרקוס פייזר (המכונה גם המלך פייסל), סוס יאור השורץ במימי הספארי להנאתו ועל גבו ציפור דקיקה עומדת ומביטה בהשתאות בעולם הפלאי הזה.

חלילה מפגיעה אישית, כן? סוס יאור חיה כלבבי. סתלבטנית להפליא. אין לי מושג אפילו מה הם אוכלים ואיך הם משיגים את האוכל שלהם, אם עובד גן החיות לא מספק אותו. זה נושא שאולי פעם נגיע אליו.

יותר שהוא מזכיר סוס יאור, פייזר מעלה אצלי דמויות עבר נשגבות למיניהן, כולן בעלות בשר לרוב. רנדי ווייט הוא אחד, ראדיסב צ'ורצ'יץ' בגרסה הישנה הוא שני, רשארד גריפית' הוא שלישי, קיבו סטיוארט הוא רביעי. החמישי הוא ויקטור-ויקטור-בסיפרה אלכסנדר. וישנם ודאי עוד כמה שחקנים מהסוג הזה.

מה המכנה המשותף לכולם, חוץ מזה שהיו סוסי יאור השורצים להנאתם במימי הספארי וחושבים שאין אלוה מלבדם עלי אדמות?

לא אהבו לשמור. האמינו שמגיע להם יותר. היו ריבאונדרים טובים, יכלו לקלוע המון נקודות באחוזים טובים, לא זכו בתואר אירופי עם מכבי ת"א ולא היו חתיכת הפאזל הקלאסית.

קל לשייך אוטומטית את פייסל לעסק הזה, אולי כי הוא נראה כמוהם, אבל גם כי ראינו סימנים בחלק ממשחקי ההכנה של מכבי ת"א לכך שיהיה לא פשוט להפוך אותו לחתיכה. וזו בהחלט בעיה מתמטית, אגב, כי אם סך חלקיו של אדם הוא יותר משלם, איך נהפוך אותו לחתיכה?

אה? לא חשבתם על זה.

מבט בו נותן יסוד להאמין שהוא ילך בדרכיהם של קודמיו. שפת הגוף והמבט בעיניים משדרים הלם ועצבים על כך שעודד הכותש, המאמן הצנום הזה, שגופו נכנס שלוש פעמים בתוך סוס היאור הקרוי המלך פייסל, מוריד אותו לספסל פתאום. שהרי התרגל המלך פייסל לימי קיץ חלומיים בפורטו-ריקו, בהם 34 דקות לערב היו רגעי שפל מבחינתו.

וישנו הקושי הזה לשחק בצבע ולהיות מטרה למכות ודחיפות מצד שחקני היריבה. וישנה ההתעקשות, אני מניח, של הצוות המקצועי לראות אותו משחק בצבע ולא לזרוק מבחוץ. וזה סותר, כי לפעמים כדי לברוח ממשחק צפוי ושבלוני, שומה על אדם לנוע קצת החוצה, להטיל צ'אקה או שתיים מבחוץ ולזרוע מורא בהגנה, כדי שאחר כך גם החיים בפנים יהיו יותר נוחים.

אבל אם הכותש הצנום, שנראה, אגב, כמו איזה אחד שפייסל התגלגל עליו ומעך אותו, יתעקש שסוס היאור לא יזוז כמעט מהצבע, זה לא יהיה חכם. צריך לתת לו קצת חופשיות וגם צ'אנס להרגיש את הידית מבחוץ לפעמים. שחקן שאומרים לו לך, בוא, זוז, תעמוד, תשב, תחסום, תסגור – הוא שחקן שיהיה ממורמר מאוד.

לא שאני אומר שזה המקרה, אבל יש סיכוי סביר שזה עוד יתפתח לכדי כך. תשאלו את וינקו ילובאץ המשופם והחביב, שירד לחייו של רישאר-שלנו בזמנו, והעמיד אותו באותה נקודה בכל התקפה. לנוע מצד אחד לצד שני של הצבע, היה מבחינת גריפית' כמו טיול שנתי.

כל החבר'ה האלה שהזכרתי קודם רטנו ורטנו בלי סוף. קיבו סטיוארט קלע 20 נקודות והוריד 10 ריבאונדים בכל מקום שבו זז, כולל בהפועל ירושלים, אבל לא נהנה אפילו מרגע אחד. די מהר הבין מאמננו הלאומי, אז מאמן ירושלים, שאין ברירה אלא לעשות שינוי. ואגב, מקרה או שלא, למאמננו יצא לעבוד עם שלושה סוסי יאור: צ'ורה בגרסה המוקדמת, סטיוארט בירושלים, ווייט בתל-אביב. מבין השלושה, הוא הביא את שני האחרונים וצ'ורה ניתן לו בירושה, כשהחליף את רלף קליין. נשאלת השאלה עד כמה היה מעורב מאמננו הלאומי, הממנכ"ל כעת את מכבי ת"א, בהבאת הסוס הנוכחי?

הלאה.

צ'ורה כל הזמן דיבר על כך שלא מוסרים לו מספיק. גריפית' לא יכול היה לראות את ילובאץ. אלכסנדר דיבר בעיקר עם עצמו והיה לא סימפטי ואפאטי, חיפש רק את הצ'אקה מחצי מרחק, ירד בכבדות להגנה וישבנו הגדול מדדה אחריו ופה ושם הואיל גם למסור. בקיצור, אם אפשר לנכס תכונות לבעלי מידות, החבר'ה האלה לא פשוטים לטיפול.

מה יעשה הכותש והאם הוא פוחד מפייזר, את זה עוד נראה. בכל זאת, יו נואו, דחיפה אחת מפייזר ברגע של כעס וקטש מתפרק לשש חתיכות על המגרש. אפשר יהיה להרכיב ממנו את הפרקט בחור שייווצר על הרצפה.

האם יבוא העיתונאי שיחלץ את הציטוט הבלתי נמנע מסוס היאור: "אני לא מבין מה המאמן רוצה ממני, שיטת המשחק שלו לא מתאימה לי". או שמא יהיה זה ציטוט אחר: "במורסיה הייתי אליל, פה אני סתם פיל".

כך או אחרת, אחרת או כך, עונה עם היפו-היפר כזה בתוך הצבע, לא יכולה להיות משעממת. מבחינתי, אפשר להתחיל לשחק.