במקור, היה צריך להופיע כאן טקסט כלשהו שעניינו ליגת ה-NBA, שבשעה טובה יצאה לדרך. אז היה צריך. מבין כל החדשות המדכאות יותר והמדכאות עוד יותר, המציפות את התקשורת על בסיס יומיומי, בין כל ועדות החקירה שקמו לאלו שבקרוב יקומו (פקיעין, מישהו?), לא יכולתי לעבור לסדר היום על פטירתו של ישראל (פולי) פוליאקוב, הגשש האחד-ובאמת-אין-שני-לו. פולי מת, אינעל העולם. זמן טוב לרוץ למזכירות ולבקש פסק זמן קצר מכל ענייני הכדורסל, החולפים כאן מול עינינו מדי יום.

אני פריק של הגשש החיוור. לגמרי. שנים על שנים של צפייה והאזנה להמוני המערכונים, השירים והסרטים שלהם, הביאה אותי למצב בו כמעט לכל סיטואציה בחיים יש הסבר, או לכל הפחות תהייה גששית למהדרין. כל תקלה ברכב זה "היה מנוע?", "היא לא זזה רוורס" או "מה, לא הבאת גרר?". כל בקשה לסיכום נענית מיד ב"מה היה לנו שם?". כל אורח שבא מתקבל ב"למה אתה עומד? למה לא תשב איתנו?".

כל בחורה לא בדיוק מצומקת היא "כלה כבדה מאוד. זאת נופלת עליך בבוקר - צה"ל לא אחראי". כל מי שלא בדיוק נחמד אליי זה "אין דבר, סרג'יו, היד פתוח והפנקס רושמת", או לכל הפחות "תביאי לי את החליפה של האיומים". כל פרא אדם וחוליגן הוא "אינדיאני ים-תיכוני". כל חוב כספי הוא "חוב השנהב", כל מצב של חוסר הבנה זה "יער בלי עצים ואווירון בלי שטיחים? אין מלים בפי להביע תדהמתי!", ועוד מאות ציטוטים שאין טעם בכלל להתחיל ולהסביר מאיזה מערכונים וסיטואציות הם לקוחים. מי שמכיר - מכיר ואוהב, ומי שלא - חבל לי עליו, באמת שחבל. ההפסד כולו שלו.

פולי, אין צורך לומר, היה ולעולם יהיה חלק מרכזי ובלתי נפרד מכל אלה. לו, לשייקה וגברי, וגם ליוסי בנאי, נסים אלוני, אסי דיין, דן בן אמוץ ושאר האנשים המוכשרים שכתבו לגששים ו/או ביימו אותם לאורך השנים - אני חייב חלק גדול מאוד מהרגעים המצחיקים, המהנים, הכיפיים והמרגשים שחוויתי. שחקן וקומיקאי בחסד עליון, שעכשיו עזב אותנו לטובת הבמות הגדולות בשמיים, אינעל העולם. באמת שאינעל העולם. עצוב זו לא מלה.

וישנו הקשר לכדורסל, כמובן, בזכות נשרק'ה, אחת הדמויות המופלאות והמצחיקות ביותר שגילֵם פולי, באחד המערכונים המופלאים והמצחיקים ביותר של השלישייה. אני יודע שזה חילול שם הגשש, אבל אם במקרה יש כאן מישהו שלא נחשף עדיין לנושא, מדובר בילד גאון, שבמקום לנסוק במסלול האקדמי נאלץ לעבור אימוני כושר מפרכים אצל אביו מוכה האמביציה סלים וארזה (שייקה), לתדהמתו ולזוועתו של מורהו ומחנכהו מר תושייה (גברי).

לא רק שפולי נותן במערכון הזה הופעה ששווה אוסקר (שמידט?), כל כך הרבה משפטים מתוכו הם נצחיים במצחיקותם, או מצחיקים בנצחיותם, שזה לא ייאמן. הנה כמה מהם:

"היר איז דה בּוֹל, היר איז דה סל, סו פּוּט דה בּוֹל אין דה סל!".

"הוא כבד כי נשארו לו שאריות מהבית ספר שלכם, אבל אני אוציא לו את זה. מלה של וארזה!".

"אתה תשלח את הבן שלך למכון ויצמן, אני את הבן שלי למכון 'שמשון' - נראה מי יגיע ראשון".

"אתה תהיה פיבוט, נשרק'ה!"

(כמה שניות אחרי זה)

"אתה תהיה ברקוביץ', נשרק'ה!"

תושייה: "מי זה ברקוביץ'?...אדון וארזה, אתה מתכוון לסופר המהולל יו"ד דל"ת ברקוביץ'?"

"אני מתכוון לשחקן המהולל מ"ם-יו"ד-קו"ף-יו"ד ברקוביץ'. מיהו הנ"ל? אדריכל, ארכיטקט, ארכיבישוף הניצחון!".

"ניצחנו את רוסיה, ניצחנו את בלגיה, אנחנו ננצח את כל העולם. יש אלוהים! יש אלוהים, נשרק'ה?" - "יש לי התכווצות....".

וכמה עצוב שלא תהיה יותר פיבוט או ברקוביץ', פולי. יהי זכרך ברוך.

shaharhermelin@gmail.com