בשעה טובה ומוצלחת, יצאה לדרך עונת 2007-8 של ה-NBA. ממש לא משנה מה כל אחד מאיתנו חושב על הליגה של העונה לעומת זו של שנים עברו - יותר אטרקטיבית, פחות אטרקטיבית, משופעת או ענייה יותר בכוכבים - זו עדיין ה-NBA, שלעולם תהיה משהו מיוחד ושונה מכל דבר אחר.

אי לכך ובהתאם לזאת, אין לי ספק שכל אחת ואחד מאיתנו לא היה מתנגד להיות, ולו לערב בודד, באחד האולמות המפוארים של הליגה, ולצפות מקרוב בביצועיהם של לברון, דאנקן, נוביצקי, קובי וכל האחרים. יש כאלה שיהיו מוכנים לשלם הרבה כסף בשביל זה, יש גם כאלה שיהיו מוכנים לשלם הרבה מאוד כסף בשביל זה, ויש את מ.י., האגדה והאיש, שהלך אפילו מעבר לכך. טוב, היה לו תירוץ לא רע: כל מה שעשה, נעשה כדי לצפות במייקל ג'ורדן.

זה קרה לפני משהו כמו עשור וחצי. מ' וחברו ת' נחתו לצרכי עבודה בשיקאגו, ממש באותם ימים בהם ג'ורדן והבולס שלטו בליגה ללא עוררין. הסיבה הרשמית לנסיעתם לעיר הרוחות היתה יריד גדול בו השתתפה החברה בה עבדו אז, אבל מובן מאליו שעובדה זו היתה בטלה בששים מול האפשרות לראות מקרוב, ובגודל טבעי, את אלוהי הכדורסל ואת מלאכי השרת שלו.

עוד לפני הנסיעה, בדק מ' את לוח המשחקים של הבולס, ולשמחתו כי רבה מצא שיום לאחר נחיתתם בעיר אמורים השוורים לארח את היריבה השנואה מדטרויט. המחשבה על ההזדמנות להיות תחת קורת גג אחת ולחלוק את אותו חמצן עם ג'ורדן, פיפן, הוראס גראנט, ג'ון פאקסון, בי.ג'יי ארמסטרונג וביל קרטרייט מכאן, ועם אייזיה, דומארס, ליימביר, רודמן, ג'ון סאלי ואורלנדו וולרידג' משם - גרמה לו, לדבריו "להתרגשות בדרגה 8 בסולם מ' לפנטזיות כדורסל. ורק שתבין את הפרופורציות, דרגה 7 אצלי שמורה לפנטזיה על עשר אליפויות רצופות של הניקס....".

מיד עם הגעתם למלון עט מ' על מנהל הקבלה. "איפה קונים כרטיסים למשחק של הבולס עם הפיסטונס?", שאל. "Good one, Sir", ענה המנהל, תוך שהוא מצליח, אם כי בקושי רב, להחניק התקף צחוק היסטרי, "היונייטד סנטר כולו סולד-אאוט כבר מלפני שנתיים או שלוש, והשוטרים כאן ממש לא ידידותיים לספסרים, וגם לא לאלה שקונים מהם. מצטער, דומני שתיאלצו לראות את המשחק בטלוויזיה. אם אתם רוצים, אני יכול להמליץ לכם על כמה ספורטס-בר'ז מצוינים בדאון-טאון. לצפות שם במשחק זו חוויה אמיתית, ממש כאילו נמצאים באולם עצמו".

"איזה באסה, אה?", אמר ת' ל-מ' אחרי שהתמקמו בחדר, "עד שאנחנו כבר מגיעים לכאן - אין כרטיסים. כנראה שבאמת נצטרך להסתפק בטלוויזיה". "נראה לך?", ענה מ', כשבעיניו מנצנץ האור המיוחד, השמור למצבים בהם הוא הופך מאדם מן היישוב לכוכב "משימה בלתי אפשרית 4628". "לא יעזור לאף אחד כלום. אנחנו משיגים כרטיסים למשחק הזה, גם אם לצורך העניין נצטרך לשחד את הבן דוד החורג של פיל ג'קסון. אתה מבין מה זה לראות את ג'ורדן מקרוב? אחרי משהו כזה באמת אוכל לפרוש".

"אבל איך?", הקשה ת', "הלא אתה מכיר את שיקאגו כמו את ירושלים. יעני בכלל לא, ועם חוש הכיוון ה'משובח' שלך אתה לא מסוגל לעבור יותר מעשרה מטר בלי להיות טוטאל lost. שלא לדבר על זה, שבניגוד לירושלים, כאן אתה גם לא מכיר אף אחד". "אל תדאג", ענה מ', בביטחון של שחקן בוגרים שיורד לעזור לקבוצת הנוער לקחת אליפות, "הסתדרתי כבר במקומות גרועים יותר. אתה תישאר כאן ותעבור שוב על הפרזנטציה ליריד, כדי שאף אחד מהמשרד לא יבוא אחר כך בטענות. אני הולך למצוא לנו כרטיסים". "בסדר", ענה ת', "אבל דיר באלאק מכל מיני ספסרים ומאכערים בלתי מזוהים. שמעת מה אמר מנהל הקבלה, וחוץ מזה אתה זוכר מה קרה לנו בפעם האחרונה במדריד, נכון? ממש לא בא לי להזעיק שוב חצי שגרירות כדי להוציא אותך בערבות".

"אל תזכיר לי את מדריד", האדים מ', "מדריד זו מדריד ושיקאגו זו שיקאגו. כאן לפחות מדברים אנגלית, כך שכשאשאל איזו בחורה אם היא מוכרת כרטיסים, היא תענה לי לגבי מכירת כרטיסים ולא שום דבר אחר. ססס-אמ-אמא של השרמוטה ההיא. איך יכולתי לדעת שהיא שוטרת סמויה?". אמר ויצא בטריקת דלת כעוסה.

שעה וחצי מאוחר יותר הוא חזר, עיניו בורקות ושאגת ניצחון בפיו: "יששששש! יש כרטיסים!! אמנם בכלל לא בזול - 250 דולר חתיכה - אמנם ממש למעלה ומאחורי הסל, אבל יש כרטיסים, ת', יש כרטיסים!!!". "מה? מי? איך? איפה?", גמגם ת' הנרגש לא פחות. "אמרתי לך, בכל מקום אפשר להסתדר", חייך מ' בניצחון, "עוד לפני שהספקתי לחצות את הלובי בדרך החוצה, תפס אותי מישהו, שבטח שמע אותי קודם מדבר עם מנהל הקבלה. הוא אמר שזה ממש לא נכון שהיונייטד סנטר סולד-אאוט, ושאם יודעים היכן לחפש - תמיד אפשר למצוא כרטיסים. בקיצור, מחר בערב, שעה וחצי לפני המשחק, הוא יבוא לקחת אותנו לפגוש את טיק".

"טיק? מי זה טיק?", שאל ת' בחשש מסוים. "לפי מה שהבנתי, טיק הוא אגדה בשיקאגו כמעט כמו ג'ורדן", ענה מ', "הוא מסוגל להשיג לך כרטיסים לכל דבר: כדורסל, פוטבול, בייסבול, הצגות, הופעות, מה שתרצה. טיק - כלומר קיצור של tickets". "אבל מ', עוד פעם ספסר?", מחה ת', אם כי בזהירות המתבקשת. "אתה יודע שזה לא לעניין. גם נוכל להסתבך כהוגן עם המשטרה, וגם בטוח שינסו לעבוד עלינו". "אל תדאג", השיב מ', "למדתי מכל הניסיונות הקודמים. הפעם, לפני שאני מוציא אפילו דולר אחד מהכיס אני בודק בשבעת אלפים שבע מאות שבעים ושבע עיניים. יהיה בסדר".

למחרת בערב, עשר דקות לפני המפגש עם המתווך, כבר ניצבו השניים מחוץ ללובי. "יהיה בסדר", חזר מ' על דברי ההרגעה שלו ל-ת', שעדיין נראה חושש ואכול ספקות, "בזמן שהתעכבת בחדר, ירדתי לבר של המלון ורחרחתי קצת. תוך חמש דקות מצאתי שם את האח הצעיר של הברמן, לו יש מנוי לבולס. הוא הראה לי את הכרטיס שלו, ועכשיו אני יודע בדיוק מה אנחנו מחפשים ואיך זה צריך להיראות". "אני מאוד מקווה", אמר ת', "אני מאוד מאוד מקווה. גם 500 דולר, שזה סכום עתק בשביל תפרנים כמונו, וגם להסתבך עם החוק? לא בטוח שאוכל לעמוד בזה".

בדיוק בשעה היעודה נעצרה לידם מונית, והמתווך סימן להם להיכנס. בתום נסיעה קצרה, מצאו את עצמם השניים ברחוב קטן, לא הרחק מהיונייטד סנטר. מסחרית כהה חנתה באמצע הרחוב. החלון הימני הקדמי נפתח חלקית כשהתקרבו. "אתם האנשים שבאו עם פרדי, כן?", שאל מישהו שאת פניו לא יכלו לראות, "נו פּרובּלם. שני כרטיסים למשחק הערב. 500 דולר, אם לא אכפת לכם".

"אין בעיה", אמר מ' וניגש בביטחון לחלון, בעוד ת' מבצע שניים-שלושה צעדים בדיוק בכיוון ההפוך, "אבל אם לא אכפת לך מיסטר טיק - הייתי רוצה לראות קודם את הכרטיסים". "שוּר", ענה הקול באפלה, "קח את הזמן שלך". מ' לקח את אחד הכרטיסים, ובחן אותו בקפידה לאורו של פנס הרחוב הקרוב. "הכל בסדר", הוא אמר בעברית ל-ת' אחרי דקה ארוכה של התבוננות מכל הצדדים, "ככה בדיוק נראה הכרטיס של הברמן, וגם בדקתי את התאריך, שמות הקבוצות המתמודדות, שם האולם וכל מה שאתה רק רוצה. אמנם מאוד גבוה, כמו שאמרתי לך - קומה 4, גוש 401 ביציע מאחורי הסל, - אבל הכל מאה אחוז כשר".

שתי דקות ו-500 דולר במזומן אחר כך, פסעו שני החברים בשמחה ובנחישות לכיוון האולם ההולך ומתמלא. "אתה קולט?", מירפק מ' את ת' בעודם מתקדמים בתור לכיוון הכניסה, "עוד כמה דקות אתה, אני ומייקל ג'ורדן באותו אולם! נשבע לך, אחרי ערב כזה אני יכול לפרוש".

התור התקדם במהירות, ואוהד אחר אוהד נבלע בתוך היונייטד סנטר. "כרטיסים, בבקשה", חייך הסדרן שבכניסה אל מ' ו-ת', אולם חיוכו נמחק באחת כשבחן את הכרטיסים שהגישו לו, "היי ג'ף, קבל עוד שניים", הוא קרא אל עבר השוטר שניצב מספר מטרים ממנו. "לכאן בבקשה, רבותיי", פנה השוטר לשני החברים, שפניהם הלכו והחווירו באותה מהירות בה מצליח רודמן לספוג עבירה טכנית, "אפשר לראות את הכרטיסים שלכם?...אני מבין, האם שהיתם במקרה בשעה האחרונה ליד איזו מסחרית כהה, לא הרחק מכאן?".

"לא יודע על איזו מסחרית אתה מדבר, אדוני השוטר", התעשת מ' ראשון ושיקר במצח נחושה, "אבל אני לא מבין מה לא בסדר. בולס-פיסטונס, הערב, קומה 4, גוש 401 ביציע מאחורי הסל. איפה הבעיה בדיוק?". "אתה מבין אדוני", חייך השוטר, "כבר פגשנו הערב, וגם בלא מעט ערבים קודמים, כמה וכמה וכמה אנשים, שאמורים לשבת לידכם - בקומה 4, גוש 401 ביציע מאחורי הסל, כפי שסידר להם מישהו שמוכר כרטיסים מתוך מסחרית כהה. העניין הוא, שבפעם האחרונה שבדקנו, שזה יוצא לפני שעה ושתים עשרה דקות בדיוק, היו עדיין ביציעי היונייטד סנטר שלוש קומות בלבד".

shaharhermelin@gmail.com