אוקיי, אז סניף דואר מרכזי כמו יו"ר הדירקטוריון אני לא, אבל מדי פעם מביא האוטו האדום גם משהו עבורי. הנה משהו כזה שהגיע היום:

שחר שלום,

אם זכור לי נכון, ציינת בעבר שהיית שופט, ואפילו בליגה די בכירה. בעקבות המשחק בין בני השרון להפועל ירושלים, רציתי לשאול מה דעתך בנושא העבירות הטכניות שנשרקו נגד דן שמיר וגיא פניני, ובכלל בסוגיית הטכניות. אני, למשל, חושב שניתן וצריך היה להימנע מלשרוק את העבירות הללו. הרי כדורסל זה לא שחמט, ואנשים רבים מחצינים את הרגשות שלהם במהלכו. מה כבר קרה? שמיר ופניני כעסו אחרי שלא הסכימו עם משהו שנשרק או לא נשרק ומחו בפני השופטים? אז כעסו רגע וזה עבר להם. שופטים גדולים צריכים לקרוא נכון את הסיטואציה, להבין ללבם של הכועסים, לתת להם לשחרר רגע קיטור ולהמשיך הלאה. מה שקרה סתם חימם את האווירה שלא לצורך. זו דעתי לפחות. אשמח לשמוע מה אתה חושב.

שי

שלום שי,

האמת היא, שהתפרצת לדלת פתוחה לרווחה, משום שכבר די מזמן חשבתי לכתוב משהו על הנושא, ואפילו קצת בהרחבה. אז תודה ("כמאמר היונה ההנפלדית במעמד הפרישה שלו", היה ממהר יו"ר הדירקטוריון לנזוף בי לולא ציינתי זאת במפורש. לכן מיהרתי לציין זאת במפורש ושיעזוב אותי במנוחה).

בוא נתחיל מהסוף, בסדר? לעניות דעתי המאוד לא קובעת - אתה טועה, ואפילו די בגדול. הגיע הזמן להפריך סופית את עניין ה"לא צריך טכניות כי הן סתם מחממות את המשחק". למעט מקרים קיצוניים ולא רבים, בהם באמת נשרקות טכניות די על כלום, ברוב המוחלט של המקרים בזמן הטכנית המשחק כבר חם, שלא לומר חם מאוד.

כשאתה בא למשחק ליגה בארץ - ולא משנה לצורך העניין אם אתה מאמן, שחקן, מנהל, אפסנאי, שופט או אוהד - הכל גלוי וידוע בפניך: גם חוקי המשחק, גם זהות כל המשתתפים וגם אופיו של כל אחד ואחד מהם. נשאיר את יושבי היציע בצד (למרות שבו עיניי ראיתי פעם שופט שורק טכני נגד הקהל שקילל אותו) ונתייחס למי שעל הפרקט והספסל. בדיוק כמו שהם יודעים שאסור לבצע צעדים, למשל, להעיף את הכדור אל מחוץ למגרש או לחבוט בשחקנים - ברור להם שאסור להתפרץ כלפי השופטים, או לעשות כלפיהם תנועות ביטול וכד'. הם גם יודעים בדיוק, אבל בדיוק, באיזה עונש הם מסתכנים כאשר הם עושים זאת.

אם לחזור לדוגמאות שהזכרת, האם אתה באמת ובתמים סבור שדן שמיר לא העלה בדעתו, בעת שפרש את משנתו באופן - איך נאמר - תקיף משהו באוזניו של השופט ליאור בייניש, כי יש סיכוי, ולו הקטן ביותר, שזה יעלה לו בטכנית? האם לא חשב גיא פניני, ולו לרגע קט, כי התנהגותו עלולה אולי, חס וחלילה, בלי כוונה, לגרום ליערי רייניש לכבדו בעבירה דומה? בוודאי שכן, אולם עם או בלי דעת, הם לקחו הימור מסוים ומה לעשות - הפסידו בו.

באופן עקרוני, כל המאמנים וכל השחקנים מכירים את כל השופטים, ולהפך כמובן. אלה יודעים עם מי אסור להם להתעסק ומי יותר רחמן ולחיץ באופיו, ואלה יודעים מי הטראבל-מייקרים הפוטנציאליים, ונערכים לקראתם בהתאם. אי לכך ובהתאם לזאת, בוחרים השחקנים והמאמנים איך להתנהג בכל משחק ומול כל שופט, בעוד השופטים יודעים, די בוודאות, מה לצפות מכל שחקן ומכל מאמן. אם תרצה, זו מין גרסה כדורסלנית של 'הכל צפוי והרשות נתונה'.

לכן, כאשר מדובר בשופט בעל מוניטין של "אצלי אין חוכמות, ומי שעובר את הגבול - חוטף מיד", כולם יודעים וכולם מתייחסים בהתאם. לכולם ברור שבמקרה זה – הם לא יזכו ביותר מדי דיבורים והתקשקשויות, או באזהרות אינסופיות בנוסח "זו הפעם האחרונה שאני מבקש ממך". אצל שופט כזה כל חריגה מכללי ההתנהגות הנאותה זוכה למענה מיידי - בּוּם.

אפשר להתווכח עד העונה הבאה האם הגישה הזו היא-היא הנכונה והמומלצת, אבל זה ממש לא רלוונטי. העניין הוא, שכולם יודעים שזו הגישה של אותו שופט ומתאימים את עצמם אליו, כלומר תופסים ממנו מרחק הרבה יותר גדול ונזהרים ממנו הרבה יותר מאשר משופטים אחרים. לעומת זאת, אצל שופטים אחרים ידוע שרק התנהגות סופר-קיצונית תוציא מהם שריקה לטכנית, אם בכלל. עם שופטים כאלה, מאמנים ושחקנים מרשים לעצמם הרבה יותר, באופן טבעי.

ישנם מאמנים, ולפעמים גם שחקנים, שאצלם זו טקטיקה שלמה. הם גורמים לשופטים לשרוק נגדם טכנית בשלב מוקדם יחסית, מתוך מחשבה שכעת יקרו שני דברים: ראשית, השופטים לא יעיזו להרחיק אותם בטכנית שנייה, כך שהם יכולים לעשות פחות או יותר מה שבא להם. שנית, כך סוברים אותם מאמנים ושחקנים, מכיוון ששריקה לטכנית הינה פחות שכיחה ויותר חמורה מבחינת העונש והאפקט הפסיכולוגי, ירגישו השופטים איזה שהוא צורך "להחזיר" להם כמה שריקות. לפעמים זה עובד, לפעמים לא.

יודע מה? נלך אפילו צעד אחד מעבר לזה. גם במקרה בו האווירה במשחק מתלהטת בגלל שורה של החלטות שיפוט, שלצורך הדוגמה כולן, בלי יוצא מן הכלל, שגויות מן היסוד. אז מה? האם במצב שכזה נטרפת דעתם של הנוכחים על הפרקט במידה שכזו,שהם שוכחים את כל מה שנכתב כאן למעלה? ברור שלא. הם בוחרים להגיב כפי שהם בוחרים, בתקווה להשפיע כמה שיותר על השופטים ולהפיק מהמצב את המירב עבור קבוצתם. שוב, לפעמים זה מצליח להם, לפעמים לא, אבל אם זה עולה להם בטכנית - זבש"ם. הכל חלק מהמשחק.

וזו בדיוק הנקודה המרכזית שאני רוצה להדגיש בעניין הזה: הכל חלק מהמשחק. יותר מדי פעמים עושים אצלנו סיפור ברמה של ועדת חקירה ממלכתית מכל עבירה טכנית, כאשר בעצם - מה כבר קרה? מישהו, שיודע טוב מאוד את כל מה שנכתב כאן, וגם הרבה מעבר לזה, לקח הימור מסוים, התנהג כמו שהתנהג מול איזה שופט שזה לא יהיה, קיבל את העונש שלו ויאללה, ממשיכים לשחק. תסתכלו פעם מה קורה בסיטואציה דומה במשחק NBA ממוצע. שרקו טכנית? אז שרקו טכנית. שרקו עוד אחת? אז שרקו עוד אחת. נקסט.

בשורה התחתונה, עבירות טכניות היו, הינן ויהיו חלק אינטגרלי מחוקת הכדורסל. אישית, אני לא רואה בהן באופן עקרוני "כלי נשק" או "אמצעי אכיפה" מבחינת השופטים, וגם לא "עונש נורא" או "צעד שמחמם / גומר משחק" מבחינת הקבוצות והקהל. הן פשוט עוד סעיף בחוקה שאין בו שום ביג דיל. מבחינה טכנית, כמובן.

shaharhermelin@gmail.com