מאוד רציתי לכתוב על הפועל ירושלים נגד שטרסבורג, אבל צר לי. זה לא יכול לעבוד. היה יום צפוף אתמול בשעות הערב במשכן הנשיאותי. המשחק אמנם ריצד על המסך, אבל בשום שלב לא יכולתי לראות אותו בשקט ובריכוז.

היו פה חברים של הילדים, היה שליח שהביא זיוה עם רסק וביצה לכל אחד מאיתנו, ומישהו היה צריך לחתוך אותן ולקלף את הביצים הארורות. היה תומר סלע המופתי שצריך לשים עליו עין כל הזמן. היו מקלחות. והיתה איזו הפסקת חשמל במלחה לפני פתיחת הרבע השלישי ששברה אותי סופית. כמעט ויתרתי. כשהגעתי לרבע האחרון במצב של שיוויון פחות או יותר, הראש כבר לא היה מרוכז.

רבותי, נשיאים שיש להם ילדים לא יכולים לראות משחק שמתחיל בשבע בערב. או בבוקר, כשהם בגן ובבית הספר, או בתשע וחצי כזה, כשהם כבר ישנים.

ברם אולם מתוך כל זה שמתי לב שוויל בליילוק לא שיחק לכל אורך הרבע האחרון, ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שגם ברוב הרבע השלישי הוא לא היה על המגרש. זהו, סוגרים עניין, שמיר? הבאת עוד קוטה, או מה?

האמת, מסכן השמיר. בשנה שעברה הוא הביא את הרכז הכי מיומן ומנוסה שהוא יכול למצוא, אבל התעלם מאזהרות לפיהן קוטה מעבר לשיא וכבר לא אותו שחקן. הוא החזיק אותו פה חצי עונה עד שהסכים להודות בטעות.

הפעם הוא כבר בא חכם יותר, אבל הלך, אולי, קיצוני מדי, והביא מישהו מאוד צעיר בלי שום ניסיון מחוץ לכדורסל האמריקאי. בינתיים זה לא עובד.

אז מבוגר מדי לא טוב, צעיר מדי לא טוב. מה כן טוב? כנראה שדרור חג'ג'. כן משבר, לא משבר, כן או לא קיץ דפוק, חג'ג' קם, מנער את הרכזים שלפניו ורץ כמו סוס עיוור שלא רואה כלום בדרך להיות שוב, כנראה, הרכז המשפיע יותר על המשחק של הפועל ירושלים לפחות עד להודעה חדשה.

ומעניין אותי לדעת, מתי סוף-סוף יתעורר האפסנאי של הפועל ירושלים, ובשם עלבונו של הצ'ופצ'יק החסר על הגימל השנייה של חג'ג' בגב הגופייה, יתקן את הטעון תיקון. חג'ג זה נחמד, אבל זה לא השם המדויק, הלו.

אז לא התכוונתי לכתוב שום דבר על המשחק של אתמול, אבל ראיתי את ראמל קארי בכמה פעולות מאוד יפות. אמנם הפרצוף שלו לא מוצא חן בעיניי, אני חייב להודות, ושילוב של פרצוף אדיש ולעיסת מסטיק לא יעזור לו להתחבב עלי יותר, אבל לאיש יש ידית. סגנון הזריקה שלו הוא של קלעים אמיתיים. כאלה שהכדור יושב אצלם ביד באופן הכי טבעי שיש. לא מאומץ, לא מכאני, הכי נוצה שיש. לא עקבתי אחר האחוזים שלו, אבל כמו שהוא זורק מקו העונשין, למשל, זה שחקן של 90 אחוז עונתי.

הוא גם זז פתאום על המגרש. פתח אפשרויות למסירה אליו. נע עם כדור ובלי כדור. גם הכדרור שלו, אגב, מאוד מיוחד. היכולת להקפיץ מהר ונמוך בזמן הכניסה לסל היא משהו שלא ראינו כאן המון זמן. גם הוווווווו וויל סולומון עשה את זה טוב, אבל קארי עושה את זה עוד יותר נמוך ועוד יותר מהיר. בטח היה אלוף השכונה או משהו בזמנו.

לא יכולתי להתרשם עמוקות מאפיק-שאפיק-ראפיק-תאופיק נסים, בעיקר בגלל אירועי שתי הפיסקאות הראשונות. ברם אולם ואף על פי כן, נהיר וברור לי לחלוטין ששחקן שמשחק כבר שנים בקבוצה בכירה בליגה הצרפתית (לפחות בינתיים, היא לא כזו העונה), צריך להיות בנבחרת ישראל.

אני קורא מעל במה זו למאמננו הלאומי ולכדורסלן אפיק-שאפיק-ראפיק וכו', להגיע להבנה, להסכמה, לטשטש את המחלוקות, להתיידד ולעשות שולם-שולם לעולם, ברוגז-ברוגז אף פעם. לא מובן הקטע הזה. שמעתי את אפיק מתראיין. הוא עדיין יודע עברית, מסתבר. אז מה הקטע? יכול היה לעזור מאוד לנבחרת באליפות אירופה האחרונה בדקות שלמאירק'ה טפ-הירו יצא עשן מהאוזניים.

זה פחות או יותר מה שהצלחתי לראות. זה, ושלשטרסבורג יש גארד/סמול פורוורד ניגרי חביב ביותר בשם דריק אובאסוהן, שאחריו אני עוקב עוד מהעונה שעברה כששיחק בטולון וסגר משהו כמו 16-15 נקודות למשחק. לשנה הבאה בישראל הבנויה, יחד עם אווג'ובי, איבקווה ואיבי. זה רק מקרה שכולם מתחילים באות א', או מה?

אהה, והיה גם הפספוס של הערב. בסוף, כמובטח, הלך מרקוס סלוטר לחגוג עם האוהדים. נעמד ביציע, שר איתם, תופף איתם, קיבל נשיקות בקרחת, לא יודע מה. הראו לנו משהו כמו 10, אולי 15 שניות מתוך זה, ועברו לעמדת הראיונות שם חיכה דן שמיר.

קצת מעוף, קיבינימט. אומרים לשמיר: שמע, חכה פה עוד דקה, אנחנו רוצים להראות את סלוטר חוגג ולמצות את הסיפור בתמונות שלא מעולם הזה. חכה פה שמיר, בחייאת שמיר, עוד דקה, נו.

או, אפילו עדיף: לעבור לעמדת הראיונות ולהגיד לו: 'דן, בוא תראה איתנו את הרכש החדש שלך, תראה לאיזה דברים הוא מסוגל כשאין עליו שמירה'. ואז לגנוב עוד חצי דקה או דקה עם סלוטר, ולעשות לכולם קצת שמח בלב אחרי הכדורסל הבינוני של הפועל ירושלים.

מה, לא ככה? לא עדיף?

כך או אחרת, אחרת או כך, זו ההמלצה שלי כבמאי חסר מושג.

מאוד אשתדל להבא לראות את המשחקים של הפועל ירושלים ביתר רצינות, אבל כל עוד הם מתקיימים בשבע, והם הרי יתקיימו בשבע, אני לא חושב שתוכלו לקבל כאן סיכומים ראויים יותר מאשר זה.

תכל'ס, מקווה שלא סבלתם. בכל זאת, יצאו פה איזה 750 מלה כמעט ועוד לא דיברנו על הדבר האמיתי. טורניר סוף השנה של שמונה הגדולות בטניס הנשים, שנערך במדריד וגרר אותי עד אחת וחצי בלילה בזכות אנה איוונוביץ' (יאאאא אולוהייייים), שניצחה, כהמלצת שוטה הנבואה, את קוזנצובה.

על זה אולי בהמשך.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.