זה יום שאין בו הרבה מה לומר, ובכל זאת אני מתחיל את האייטמון הזה בידיעה שאיכשהו הוא כבר יגלוש לכמה מאות מלים.

ניגשתי להפועל ירושלים נגד הפועל חולון רק אחרי שהגברת שראפובה הסכימה להיכנע סוף-סוף לגברת הנין באחד הגמרים היותר טובים שראיתי בתקופה האחרונה. כבר סיפרתי לכם על שבחי הטניס ברמות הגבוהות, שאין כמותו וכמותו אין.

יצא שהשתלבתי בתנועה רק בתוך הרבע השני והחמצתי את מרבית הנקודות של סימונס, חביב הסיפרה, שאחר כך ראיתי ממנו יותר פאלטות מאשר מהלכים יפים. חולון רצה, חולון נראתה טוב, חולון כבר עלתה ליתרון דו-ספרתי. חולון על הסוסון.

וירושלים חוזרת וחוזרת וחוזרת, עם אותם תסריטים בדיוק. וויל בליילוק לא פוגע, ראמל קארי נעלם איפשהו, מרקוס סלוטר משתפר מיום ליום ויהוא אורלנד וואחד ידית. כל כך כיף לראות תוך שבוע שני קלעים כמו מייקל קיובלר ויהוא אורלנד רוקדים את מחול הצ'אקה. היה כיף לראות.

ירושלים עולה לחמש הפרש ושוטה הנבואה, שכבר ראה איך הכסף שלו הולך לים, מתעורר לחיים. הוא הרי אמר שירושלים ינצחו מעל לליין וכל המשחק ישב עם פנים של אבל מוחלט. סימונס לוקח שלשה גרועה ואני כבר חושב איך אני הולך לרדת על חביב הסיפרה בצעד חסר תקדים, ואז, קצת אחרי מאבק על הריבאונד, בא הבום.

ורסקין הדרמטי שולח יואו אחד ועוד יואו אחד והפעם לא זאב-זאב. באמת ברדק אטומי. המאבטח מתמוטט לו בתחתית הצילום כאילו הוא מת. העשן מתאבך ומכסה את כל אזור הספסל של הפועל חולון. אנשים תופסים את הראש, שחקנים בורחים לחדר ההלבשה, השדרים המומים על הרגליים מרחק שלושה מטרים מהאירוע.

רק האמבולנסים ואנשי זק"א לא היו שם, כדי להשלים תפאורה סטנדרטית במקומותינו לרגעי פיגוע. וטוב שלא היו. שגם לא יהיו באולמות כדורסל, הלוואי.

אז כל אחד כותב ואומר ומתראיין היום שצריך לעצור ולעשות חושבים, או לסגור את הליגה, או לבטל משחקים, או להחמיר חוקים ואכיפה או לשלוח לבתי כלא או אני לא יודע.

יש אנשים שצריכים לתת את הדין במקרים כאלה והם לא מעטים. אני משוכנע שיידעו בדיוק מה צריך לעשות, רק מקווה שלא יקבלו החלטות בשלוף. מבחינתי, אין שום בעיה לקחת את הזמן ושלא יתקיימו משחקים בינתיים, כל עוד אין שורה של לקחים וייבדקו עד תום כל הדרכים לביצוע ויישום בשטח. לא מתאימה כאן חופזה או מהירות או יהירות.

לא צריך החלטות זריזות בתוך 24 שעות, כמו שאמר אבנר קופל. להיפך, ייקח כמה שייקח. אנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום, בטח לא למשחקי כדורסל עד שלא יהיו הבהרות ברורות מאוד לגבי צעדים עתידיים.

אין לנו מה לחפש במשחק הזה ובאולמות אם יש סיכוי קטן, אפילו בגודל של זרת או אמה או קמיצה, אני לא יודע מה המאבטח המסכן איבד שם, שמישהו מאיתנו לא יחזור הביתה בשלום.

אני לא מחפש להיות דרמטי במקומות שאני לא. אני סתם ריק, כבוי, ולא מעניין אותי כרגע שום דבר שקשור לכדורסל. אולי במהלך היום זה ישתחרר קצת.

עד אז, אתם תסלחו לי הפעם.