מיליונים של מלים, בלי הגזמה, נכתבו והושמעו בתקשורת על כל סוגיה מאז האירוע במלחה. כל אחד מציע את ההצעה שלו, מעלה את הרעיון שלו וכולם מחפשים איך למגר את השד הרע הזה בדמות אדם: אוהד הספורט הבהמי.

מדברים על ענישה פרטנית או על ענישה קולקטיבית, דנים בעונשי רדיוס או במעצרים ומאסרים ומניעת כניסה מאוהדים. דבר אחד צריך להיות ברור: אין דרך אחת ויחידה לסלק את הטרוריסטים האלה, כמו שהגדיר אותם מיקי דורסמן. זו עבודה משולבת ומאומצת יומיומית של כל מי שידו נוגעת בדבר, וכל הזנחה או רשלנות תעלה ביוקר.

בזמנו סיקרתי את הפועל ת"א בכדורסל לכמה שנים טובות. בסופו של דבר ברחתי משם ברגע שיכולתי, אחרי שהקבוצה הזו הפכה לחרטאבונה אחת גדולה של ענייני נושים, עיקולים, בוררויות, צווי מניעה וכו'. על ספורט כבר לא היה מה לכתוב שם.

ותראו מה קורה עכשיו בכל הספורט הישראלי. כל אחד, מאמיר אפרת בידיעות ועד אלי סהר בישראל היום, הופך בעל כורחו לפרשן משטרתי, פוליטי, סוציו-אקונומי, סטאז'ר בענייני אמצעי לחימה ואני לא יודע מה עוד. הכל, חוץ מספורט. הבעיה היא שלהבדיל מהתקופה שלי בהפועל ת"א אי-אז בימים, כבר כמעט שאין לאן לברוח, כי הבלאגן משתלט על הספורט כולו.

אני לא נכנס עכשיו למה צריך לעשות, גם כי אין לי תובנות יוצאות דופן לעומת אחרים, וגם כי רוב הדברים שאני חושב כבר נאמרו.

רק דבר אחד נשאר לי לומר והוא לגמרי אישי. משהו שמפריע לי כבר המון זמן, ופה ושם יצא לי גם להזכיר אותו, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שדווקא כאן, באתר הבית, עוד לא שמתי את זה על השולחן.

וזה קשור לתקשורת עצמה. הפמפום המטורף של ענייני וסיפורי אוהדים בתקשורת עובר כל גבול, ומסייע לתת להם כוח שלא אמור ולא צריך להיות להם.

והנה התזה על רגל אחת:

אוהדים לא מעניינים אותי. לדעתי, הם לא אמורים לעניין בכלל. אישית, ככל שזה תלוי בי, לא הייתם מוצאים אפילו אייטם אחד על אוהדים. הבעיה היא, שיש היום כל כך הרבה אמצעי תקשורת, ערוצי טלוויזיה, מקומונים, תוכניות רדיו, אתרי אינטרנט, שהביקוש לחומרים עצום. היות שאין עם מה למלא את החורים האלה, או שתמו מעיינות היצירה של העורכים והכותבים, הולכים לענייני אוהדים. שזה, בערך, הדבר הכי קל לביצוע.

מראיינים אוהדים, מתעדים ביצועי אוהדים, מנפחים סיפורים, מרעילים אווירה לפי משחקים חשובים, ומה אתם יודעים, יש כבר אוהדים שהם יותר מפורסמים משחקנים. קחו שחקן בינוני מענף הביפ מול האוהד הכי מפורסם של מכבי חיפה, ההוא עם השפם והמשקפיים, ברח לי השם שלו, ותנו לשניהם ללכת ברחוב. לדעתי, יותר אנשים יזהו את האוהד מאשר את השחקן.

אני לא מוציא מכלל חשבון אפשרות, שכל הפרחחים האלה בני ה-17 שכותבים כתובות נאצה או משחיתים מכוניות, עושים את זה כמעשי קונדס נטו. הרי הם לא שונאים אישית את המאמן של הקבוצה, אולי הם כועסים על ההפסד, זה כן, אבל 'יאללה, בואו נכתוב על דלת הבית שלו כתובות נאצה מאוחר בלילה, ובבוקר נתעורר לראות מי פירסם
את זה ראשון: העיתון הזה, או האתר ההוא. ונספר סוד לאח הקטן בן ה-4: אתה רואה את התמונה בעיתון? זה אני עשיתי יחד עם ליאור אתמול בלילה".

כקורא עיתונים או כצופה טלוויזיה, לא מעניין אותי מה יש לאוהדים לומר. לא מעניין אותי משאלי אוהדים. לא מעניין אותי בעד מי הם ומה הם, מה גילם ובמי הם תומכים. חצי עמוד היה שלשום בעיתון של המדינה, שהוקדש לנושא המאוד-מאוד חשוב, במי תומכים אוהדי קבוצות ליגת העל בדרבי התל-אביבי בענף הביפ, או משהו כזה. עם שמות וגילאים והכל.

מה איכפת לי? למה צריך לעניין אותי אם אבי כנפו, אוהד הפועל פ"ת בן 29, מעדיף שמכבי ת"א תנצח את הפועל ת"א? איפה הערך המוסף פה? העיקר שעוד עיתון יימכר.

אני בעד להקשיב, אני בעד ללמוד מאחרים, ולכן יש פה מהדורות שאלות-תשובות כל הזמן. אבל כצרכן תקשורת? מה איכפת לי שהאוהדים דחקו בשחקן-מנג'ר ההוא, להגיד למאמן המפוטר שיילך לפיייי קיבינימט? בחו"כ, זה מה שיש לומר. בושה, חרפה וכלימה. וכמה שנעשה אותם יותר מוכרים, יותר מפורסמים, יותר חשובים מהקבוצות והמאמנים והשחקנים והצד המקצועי של המשחק, זה יחזור לכולנו כמו בומרנג.

אני לא אומר שצריך להתעלם מאירועים אלימים ביוזמת אוהדים. להיפך, לתקשורת יש כוח להעלות נושא לסדר היום ולפמפם אותו מספיק חזק לצדדים פרודוקטיביים, אם היא מאוד רוצה. משום מה, היא מתעסקת עם אוהדים נוסטופ ועושה מהם אייטם קבוע, נותנת להם שם, כוח ומעמד, מביאה אותם לכתוב טורים בעיתון, להתארח בתוכניות טלוויזיה. מוציאה אותם מהצל.

אני מציע להשאיר אותם אלמוניים, עמומים. ואם כבר, במקום לחשוף אותם כיחידים, כפרטים, בצד המיותר לגמרי בעיניי כצרכן ספורט, עדיף לחשוף אותם כבודדים בצד היותר קריטי של העניין. כמשליכי חזיזים, רימוני הלם, כפורצים למגרשים וכמפרי כל סדר.

תפתחו עיתון או אתר אינטרנט, במיוחד בכל מה שקשור לענף הביפ, ותראו שבכל ידיעה שנייה מופיעים אוהדים. איך הם מתאגדים, מה הם דורשים מההנהלה, מה הם אמרו למאמן, איך הם פוצצו אימון, מה הטענות שלהם כלפי הבעלים. העיסוק באוהדים ומעלליהם הוא בלתי נגמר, פשוט תתחילו לשים לב ותראו.

אני לא יודע עד כמה זה קשור או משפיע על התוצאות הסופיות, אבל יש בזה חלק מסוים. אני כמעט משוכנע. אני יודע שזו קריאה שתיעלם באפלה ולא יותר, כי את התקשורת של היום יהיה קשה מאוד לשנות, אבל אם אפשר היה לצמצם לאפס את האזכורים, הראיונות וסיפורי אוהדים לפני, בזמן ואחרי, היה יוצא רק טוב לספורט בישראל. שישבו ביציע ויעודדו, זה התפקיד שלהם וככה צריך להתייחס אליהם. הם חלק צבעוני ונכון שבלעדיהם אירוע ספורט לא שווה כלום, אבל הם יבואו גם בלי להפוך לסלבריטאים. החלק שלהם, מהבחינה התקשורתית, הוא צדדי ושולי בהצגה וככה בדיוק צריך להתייחס אליהם.

את שלי אמרתי. ולא יספתי.