אחד מחבריי הטובים עלי אדמות שלח לי אתמול SMS. רצה לוודא משהו על הגדרת תפקידו של שחקן החצי פינה בהיסטוריה של הכדורסל. עניתי לו מה שעניתי, אבל במקביל - חשבתי לעצמי מאיפה צץ לו פתאום המושג חצי פינה עכשיו? חצי פינה? יש בכלל מישהו שעוד אומר חצי פינה?

ברוח האמריקניזציה של שפת הכדורסל, לצד כל המוּבִים, פאסט-בּרֵייקים, אוֹפֶּנִ'ים, סלאם-דאנקים, מַאני-שוֹט'ס וכן הלאה, כשעל הפרק עולה נושא שחקני החוץ, כולנו מדברים בשפה של פוינט-גארדים, שוטינג-גארדים, קומבו-גארדים, פּיוּר-שוּטֶר'ז וכאלה. המקצוענים שבחבורה ייקחו את זה עוד צעד קדימה, ולעולם יקפידו לדבר במספרים: "הוא שתיים קלאסי", "הוא אחד ושתיים, אבל יותר נוטה לאחד" וכן הלאה. לפעמים, כמעט בטעות, משתרבב לשיחה איזה "קלעי" לרפואה, אבל זה באמת די חריג.

חצי פינה? אולי בן אדם אחד ממאה משתמש עדיין בביטוי הזה, אולי אחד מאלף. כל השאר שעוד הכירו את המושג, או לפחות שמעו עליו פעם, כבר תייקו אותו מזמן באחת המגירות עליהן כתוב באותיות של קידוש לבנה: "לא לפתוח - מיותר לגמרי!", יחד עם "האותיות", "זריקת שש", "הוּקשָה" (שיבוש של ה-hook shot שהושרש חזק ויציב במחוזותינו) ושאר האלטע-זאכן.

פשששש, חתיכת נוסטלגיה היא החצי פינה, אבל לא הקדשתי לכך יותר מדי זמן, כי פתאום זה התחבר לי - כלומר, הנושא של מושגים עתיקי יומין - לאירוע אחר לחלוטין שהתרחש בראשית השבוע. גלי צה"ל החזירו לאוויר, בשעה טובה ומוצלחת, את "צעד וחצי" המיתולוגית, שעל שורותיה היו לי הזכות והעונג להימנות במשך שלוש עונות תמימות, אי שם בשנות ה-90'. מה הקשר, אתם שואלים? הנה הקשר: האם ידעתם שהיו ימים, ואפילו לא מעטים, שלצעד וחצי קראו...נו איך? קפיצה מצרית. נשבע לכם, אמיתי לגמרי - קפיצה מצרית!

לא שצעד וחצי זה מושג עדכני ואולטרה-מודרני, כן? גם בזה כבר משתמשים פחות ופחות, ולפעמים בכלל לא. אבל קפיצה מצרית? כמה מכם שמעו אי פעם על העניין הזה? בלי לבדוק יותר מדי, אני מוכן להמר שמדובר בפריט לאספנים, לא פחות. אבא שלי, שיהיה בריא עד 120, שיחק כדורסל כבר לפני 60-50 שנה. אמנם רק בליגות נמוכות, אבל שיחק (ונדמה לי שאפילו כחצי פינה...). כשהתעניינתי אצלו לגבי מקור השם הלא שגרתי, הוא סיפר שבאותן שנים לא הכירו בארץ את הצעד וחצי, אלא רק תנועה אחרת, אותה הוא לא כל כך הצליח להסביר דרך הטלפון. משהו שמורכב משתי קפיצות על אותה רגל וזריקה, או מקפיצה אחת וסגירת הרגל השנייה. לא כל כך הבנתי.

מי שהביא את הצעד וחצי לארץ, מספר אבא שלי, היו חברי "הקבוצה המצרית" האגדית של ראשית שנות ה-50'. אליהו עמיאל, מרסל חפץ, רודי ויינברג וחיים גורמזאנו, בוגרי קבוצת הפאר של מכבי אלכסנדריה ונבחרת מצרים, עלו ארצה, הגיעו לקיבוץ עין חרוד והפכו חיש קל לסיפור הגדול של הספורט בעמק. המאמן והעסקן הוותיק מיכה שמבן, אז עדיין מורה צעיר להתעמלות בבית הספר החקלאי מקווה ישראל הצמוד לחולון, ראה את הארבעה מככבים בטורניר של קבוצות הפועל, ודאג להעבירם לחולון, תוך שהוא מצרף אליהם שני חברים נוספים ממכבי אלכסנדריה, פרדי כהן וסמי חודרה.

יחד, היוו השבעה את הבסיס לקבוצה המפוארת של הפועל חולון, מהטובות שידע הכדורסל הישראלי בכל הזמנים. בעיקר בזכותם, גילה הכדורסל בארץ את הצעד וחצי, שנקרא על שמם ואולי אף לכבודם, אבל לא רק אותו. גם את הארבעה-אזורית-אחד-אישית הביאו איתם "המצרים", וכן אלמנטים שונים שלא כל כך נראו עד אז.

כמה יפה ואף חביב - קפיצה מצרית. היום, סביר להניח שמסיבות פוליטיות ומדיניות לא היה מתאפשר לנו להשתמש בו על בסיס קבוע, אבל כמה משעשע היה אם כן. אם על רקע אות הפתיחה הקופצני, היה קריין גל"צי צעיר מדקלם בפאתוס: "ק-פ-י-צ-ה מ-צ-ר-י-ת - תכנית הכדורסל של גלי צה"ל!".

יודעים מה? קניתי. כבר ביום שישי הקרוב ננסה לגרום ליורש העצר להפנים את העניין במגרש עצמו. הוא לא ממש מת על כדורסל, אבל אין לי ספק שאת זה הוא יקלוט ויישם במהירות, במיוחד אם אסביר לו שהכי קל זה לכוון את עצמו לכך, שהצעד השני יוצא בול על האותיות.

shaharhermelin@gmail.com