אני לא מצפה שהמשחק בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים יהווה משהו בסדר גודל של צפירת הרגעה לאומית. מין משחק, שבסיומו נוכל כולנו להגיד בביטחון ובשלווה שהתגברנו על טראומת מלחה, ושבשעה טובה ומוצלחת חזרנו לשפיות, לשגרה והכל בסדר. הוא לא, וכמוהו גם שלושת המשחקים האחרים שיתקיימו במסגרת המחזור הזה, וגם המשחק הדחוי בין חולון לגלבוע/עפולה, שמי יודע מתי יתקיים.

אולי זה ייראה כמו חזרה לשגרה לחלק מהאנשים, אבל ברור לחלוטין שממש לא התגברנו - בוודאי לא אלה מבינינו שהיו במלחה, גם לא אלה שצפו במשחק בשידור חי בטלוויזיה ואפילו לא אלה ששמעו או קראו על העניין רק בדיעבד. מעבר לכך, שפיות אף פעם לא היתה הצד הממש חזק שלנו, והכל יהיה בסדר רק אחרי שכל המערכות והגורמים הרלוונטים יואילו להזיז את עצמם, ולנקוט בכל האמצעים עליהם כבר דובר והומלץ להם אין ספור פעמים כדי להעיף את החוליגנים לאן שצריך להעיף אותם.

בימים כתיקונם, היה מתבצע כאן בילד-אפ כהלכתו לקראת המשחק, כולל ציטוטים מחממי אווירה בין צהובים לאדומים על הפרקט ומחוצה לו, פלאשבקים לגמר הפיינל-פור מהעונה שעברה ולעוד כמה מהבולטים שבעימותים האחרונים בין שתי הקבוצות, אולי כתבת צבע המפגישה את "חוצי הקווים" - טרנס מוריס, ג'יימי ארנולד ושרון ששון - העורכים השוואות בין נוקיה למלחה, מספרים איך היה שם וכמה כיף להם עכשיו כאן וכן הלאה וכן הלאה.

השורות האלו נכתבות במוצאי שבת, ויכול להיות שהבוקר כבר ניתן למצוא חלק מהדברים האלה, או דומים להם, במדורי ספורט כאלה או אחרים, אבל יש לי הרגשה שהפעם זה שונה, ואתם יודעים מה - לא רק בגלל אירועי מלחה.

ברור שעקב מה שקרה, אם בשנים קודמות היינו מבקשים קודם כל ששתי הקבוצות יוציאו מעצמן משחק גדול ומרגש, מה שהאמריקנים אוהבים לקרוא "אינסטנט קלאסיק", הרי שהפעם כולם רוצים יותר מכל שהמשחק יתחיל וייגמר בשלום. שנוכל להגיד שהיה "פיצוץ של משחק", בלי שהביטוי הזה יהפוך למילולי עד כדי אימה. זאת, מן הסתם, גם הסיבה העיקרית למהירות בה התגייסו כל כך הרבה אנשים, כולל ראשי מחנות האוהדים, להנמיך ולכבות כל מיני להבות שעוררו בתחילת השבוע שעבר התבטאויות היו"רים משני הצדדים.

אבל יש עוד סיבות, לפחות עוד אחת טובה, ואני לא מתכוון להתמקדותו בשבוע החולף של עולם הספורט במשחק הזניח מהענף-שאין-לנקוב-בשמו, שנערך באיצטדיון רמת גן. מאז פתיחת העונה, גם מכבי וגם ירושלים לא ממש דומות למשהו. בוודאי לא למה שהן מצפות מעצמן וממה שכל אוהדיהן ואפילו לא רק אוהדיהן מצפים מהן.

ניתוחים מקצועיים מעמיקים, מפורטים ומלומדים על יכולתן של שתי הקבוצות בכל משחקיהן האחרונים, או לפחות ברובם, מצאתם ותמצאו במקומות אחרים (עיינו ערך יו"ר הדירקטוריון, למשל). אישית, לא נראה לי שאטעה יותר מדי אם במקום להיכנס להרכבים, הגנות, טקטיקות וכל השאר, אסתפק במלה אחת - שכונה.

לא ממש משנה כרגע מי מביניהן יותר שכונה ומי פחות. היכולת (?) של מכבי ת"א עד עכשיו בכלל, ואיך שהם נראו בוילנה ובמלאגה בפרט, מדברים בעד עצמם, אבל זה לא שירושלים נראו טוב בהרבה, כן? עד היום לא ראינו אצל מי מביניהן לא הגנה, לא התקפה מסודרת, לא היררכיה, לא מיצוי יכולות של שחקנים ולא שום דבר מהותי בכלל.

אי לכך ובהתאם לזאת, עזבו אותנו כרגע מאינסטנט קלאסיקות. הדרישות שלנו צנועות בהרבה. מחוץ לאולם וביציעים נסתפק בכך שהכל יעבור בשלום וכו' וכו'. על המגרש, בינתיים, נסתפק בניצניו של פרויקט שיקום שכונות.

shaharhermelin@gmail.com