אריס סלוניקי מגיעה הערב להיכל נוקיה כדי להתמודד מול מכבי תל אביב. יופי. באמת שיופי. בעצם, לא כל כך יופי, ואולי אף ממש לא. כך לפחות אני מרגיש, מה לעשות? נכון שהיו לא מעט שנים, לאורכן צמד המלים "אריס-מכבי" לבדו היה מעורר התרגשות ודריכות מהמעלה הראשונה כבר שבוע קודם למשחק, אבל לא הפעם. בשפת קיצורי האינטרנט, אותה למדתי להכיר בשנים האחרונות, קוראים לזה זל"ז - זה לא זה.

זה לא זה, כי אריס היא כבר מזמן-מזמן לא אותה אריס אדירה ומפחידה, וגם מכבי, עם כל הכבוד וכנו שכולנו יודעים היטב, רחוקה בינתיים מלהיות משהו לסמס עליו הביתה. אפרופו מכבי, אני שב ומוצא עצמי תמה כמעט מדי יום למראה ולמשמע התבטאויות של כל מיני בעלי תפקידים בקבוצה, ש"התאכזבו / מאוכזבים / יתאכזבו משחקן זה או אחר". אותי לימדו, כי להתאכזב אפשר רק ממי שקודם לכן היו ממנו ציפיות, נכון? מה בדיוק ציפו וממי? שהחבר ורטיגו ביינום יהפוך פתאום לשחקן קבוצתי פר-אכסלנס? שבלות'נטל ימסור? שפייזר ישמור? שקאמינגס יהיה תואם אריאל מקדונלד? ששארפ ייעשה צעיר מיום ליום? לא ברור לי.

יכול להיות שזה אני ולא הם. בהחלט יכול להיות. יכול להיות שמחשבתית, נעצרתי אי שם לאורך הדרך בין שנות ה-70' ל-90'. לא מוציא זאת מכלל אפשרות. אבל העובדות היבשות הן, ששום התרגשות לא נרשמת אצלי לאור זה שמצד אחד של המתרס יתייצבו הערב הלפרין, מוריס, באטיסטה ואליהו, ומהצד השני ברייסי רייט, ג'רמייה מייסי, האנו מוטולה ואגדאקוס.

יכול להיות שזה אני. בהחלט יכול להיות. אבל שיתכבד ויקום מי שרוצה לקרוא תגר על האמירה הבאה: איפה הליין-אפ'ס של הערב, ואיפה הימים שעל סדר היום הצהוב-כחול ניצבו מיקי, מוטי, פרי, סילבר, מגי, ג'מצ'י, בארלו, מרסר,לאסוף וליפין, בעוד שאת השחורים-צהובים הובילו בגאון גאליס וינאקיס המופלאים, ולצדם הפגינו נוכחות מרשימה דמויות כמו גרג ווילצ'ר, סובוטיץ', גוראן סובין, סטויקו וראנקוביץ', רוי טארפלי, רומנידיס וליפירידוס.

ולא רק השחקנים זל"ז. גם מה שקורה על הקווים לא בדיוק מזכיר את הימים ההם. עם כל הכבוד לעודד קטש והרברט גורדון, מישהו כאן יכול בדעה צלולה להשוות ביניהם למוח של רלף קליין מכאן ולטירוף של יאניס יואנידיס משם?

אפילו האולמות הם לא מה שהיו. היום נוקיה אמנם הרבה יותר מפואר, מחודש, אולטרה-מודרני וכו', אבל גם הרבה יותר מפונק, הרבה יותר רוטן והרבה פחות סבלני. אז, הוא היה אמנם "סתם" היכל הספורט, אבל אוהדים הגיעו עם סכינים בין השיניים, ולא נתנו כמעט לאף קבוצה לצאת מנצחת. וה'אלכסנדריו' של אריס? שאלוהים ישמור (כי הרי פייזר לא, כאמור..). 7,000 פסיכופטים באולם אפוף עשן של 4,800 מקומות בלבד, אש בעיניים, קצף על השפתיים, ים של מטבעות על הפרקט ואתם במינוס 10 נקודות כבר בשדה התעופה.

אבל מי יודע, אולי דווקא יבוא המשחק הערב ויוציא אותי דביל. הלוואי. יתכבדו נא כל הנוגעים בדבר, ויוציאו מעצמם יכולות ומשחק שאבותיהם הקדמונים יוכלו להתגאות בו. בלי שום קשר להשלכות שיכולות להיות להפסד או לניצחון. פשוט שיתנו לנו סיבה להפסיק לחשוב על פעם ולהתחיל להתרכז בהווה. יותר מזה, אמר כבר שלמה ארצי, אנחנו לא צריכים.

shaharhermelin@gmail.com