רבי פנחס הגרשוני הפך למאמן נבחרת בולגריה ויש לי כמה דברים לומר, או לפחות לתמוה ממושכות ונואשות.

קודם כל ולפני הכל, סקופןן מארץ הסקופונים שלפחות אני לא ידעתי לגביו דבר: אומר רבי פנחס עצמו במסיבת העיתונאים לרגל מינויו למאמן בולגריה, שסבו היה רב. אכן כי כן, מסתבר שהכינוי שהוענק לו בכדורסלע לא לגמרי תלוש מהמציאות.

ועכשיו, מה הקטע עם גרשון ובולגריה ולמה לא גרשון ונבחרת ישראל? אין לי ספק, וספק אין לי, שמדובר בשאלה טובה ונאה כרפאל שיש להעמידה על הפרק. ואם לא עליו, לפחות על גבי העמוד הראשי של כדורסלע האתר.

גרשון אומר, שנשאו חן בעיניו כרכוריהם של הבולגרים סביבו ומאמציהם להשיג את היעד ולהחתים אותו. טוב, הוא לא אמר שהם כרכרו סביבו במלה הזו ממש, אבל בפירוש הדגיש שמתאים לו ומחמיא לו ונאה בעיניו, שמתאמצים כדי לרכוש את שירותיו.

רמז מספר 1 עבור איגוד הכדורסל הישראלי: לא התאמצתם מספיק, יא עגלים.

גרשון גם אומר, שהוא תמיד מחפש אתגרים חדשים.

רמז מספר 2: נבחרת ישראל היא לא אתגר מי יודע מה בשבילו. הגרשוני גם אמר פעם, פחות או יותר, שבכל הליגה הזו אין 12 שחקנים טובים כדי להרים נבחרת טובה. מעניין אם בבולגריה יש.

די מוזר, הקטע. בולגריה היא נבחרת בינונית. ברמה של ישראל, פחות טובה אפילו. כרונולוגית, ההצלחות הגדולות שלה היו לפני חמישים שנים. ברמת ההישגים של 15-20 השנים האחרונות, היא לא מתקרבת אפילו לנבחרת שלנו. איזה עניין מצא לו רבי פנחס לאמן דווקא שם?

יכול להיות שלשורשים ולמוצא יש חלק ממשי בכל העניין הזה? נפל עליו פתאום איזה צורך באתגר גרנדיוזי? חלום נעורים? צו מאמו המבוגרת שהוא כל כך אוהב? אולי משהו שהוא מוכרח לעשות לפני שהוא נועל את הקריירה?

ואני חשבתי שהוא מאוד ירצה לסגור עניין בנבחרת ישראל.

אבל, בעצם, אי-אפשר לבוא אליו בטענות עכשיו. להיפך, עוד הוא יכול לומר, אם ישאלו אותו, שבגדול הוא דווקא חיכה להצעה מאיגוד הכדורסל לקראת אליפות אירופה 2009, אבל לא פנו אליו אלא החליטו לסכם על הארכת חוזה עם מאמננו הלאומי הנוכחי, הממנכ"ל בזמנו הפנוי את מכבי ת"א.

חיכה, חיכה ולא באה הצעה.

אז עכשיו אי-אפשר לבוא בטענות, אבל בקיץ 2005 כן פנו אליו והוא לא רצה. אמר שהוא עסוק בבניית בית חדש או משהו כזה. זה היה צו חרום של הכדורסל הישראלי, שהוגש לו ראשון אחרי הברדק שנוצר עם מאמננו הגולה, דייויד בלאט. ורבי פנחס הגרשוני, שהיה מחוק, שחוק ומרוט עד לשד עצמותיו אחרי שתי זכיות רצופות עם מכבי ת"א ביורוליג, אמר לא. רצה לנוח.

אני מבין אותו, מצד אחד, ומאוכזב ממנו מצד שני. חשבתי אז ואני חושב עד היום, שמדובר בפספוס הדדי. הייתי מאוד רוצה לראות את גרשון חוזר לימים בהם הוא מאמן אך ורק ישראלים, כמו בנבחרת העתודה למשל מ-1996, עם קטשלף, מאירק'ה ואחרים. אז הוא נכשל.

האם הוא מסוגל להגיע להישגים גדולים גם בלי מצ'יאוסקאס או שאראס או פארקר? האם עוד יש בו יכולת להבעיר גאווה לאומית ולדרבן ישבני צברים?

לא נדע אף פעם, כנראה.

ובעצם, אולי כן?

אלי עוד יש בקריירה של רבי פנחס הגרשוני יותר קילומטרז' מאשר חשבנו?

אני לא שולל רעיון לפיו משהו התעורר אצל הרב, אותו אדם מרוט מקיץ 2005. יכול להיות שהעבודה בחו"ל מיטיבה איתו. הכסף, האתגרים, הסביבה החדשה, הרעיונות והחשיבה החדשים, ההרגלים השונים, הפידבקים האחרים, השפה הזרה, הריחוק מכאן. לא פעם כל אלה יוצרים געגוע או תחושת בדידות, אבל מי שמתערה עם הזמן ונקלט בסביבה החדשה שלו רוצה עוד. מתעורר. הופך תאב חיים.

אולי הרב מבין פתאום, שהוא בכלל לא קרוב לפרישה כמו שחשב. אולי הוא מבין שמאמן גדול באירופה לא עובד רק במועדונים אלא גם בנבחרות. כמו מסינה, כמו אוברדוביץ', כמו מאלקוביץ' ורלף קליין ואיבקוביץ' בזמנו, כמו פשיץ', כמו טאנייביץ', כמו ירמין, כמו כל אחד אחר כמעט.

כמו דייויד בלאט.

כמו צביקה שרף.

אהההה, צביקה שרף, צביקה שרף. עמדתי בעניין ידועה, במיוחד לגבי המינוי לקדנציה הקרובה שעה שהוא ממנכ"ל את מכבי ת"א בכלל, ולא עובד כמאמן בשוטף כבר המון זמן.

ואולי – לא נפסול גם זאת – הרב שם לעצמו למטרה לפגוש את הנבחרת הישראלית ואת שרף, איתו הוא מסוכסך מזה שנים רבות, ולהראות לאיגוד הכדורסל בישראל איזהו בולגרי גאה.

ואז, אז הוא יראה לאיגוד העגלים הישראלי, שאולי ב-2005 הוא היה עייף, אבל שנתיים מאוחר יותר, ב-2007, הוא היה מספיק זמין ורענן. ואיש לא חשב עליו, יען כי נשבו כולם בקסמו של העגלון המנהיג, שעשה עבודה נאה בקיץ והביאנו כמעט לרבע הגמר, עד שבאו פורטוגלים אכזריים ואמרו: הלו, הרחקתם לכת. שבו בלול, לוליינים.

רבותיי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים):

כדורסלע מאוכזב מפיני גרשון, על שלא עשה מספיק, אם בכלל, כדי לקבל עליו את אימון נבחרת ישראל. כמו ששלחו מקורביו, ככה דווח לפחות, איתותים ומסרים לראשי מכבי ת"א בקיץ האחרון, יכולים היו לשלוח גם לירמי אולמרט. כן, זו לא בושה. אמנם הוא איש של מיליון דולר בעונה, אבל גם אלה יכולים לגשש, באמצעות שליחיהם, ולבדוק אם יש מצב.

כדורסלע מאוכזב מאיגוד הכדורסל, שבחר להמשיך עם שרף, שבפני עצמו בחר להיות מנכ"ל. מאוד לא ברור הקטע הזה ומצביע על חוסר יכולת לקלוט של אנשי הוועדה המקצועית לראות את התמונה המלאה. אפי בירנבוים, שרון דרוקר מתאימים. אפשר להתווכח גם לגבי אריק שיבק וארז אדלשטיין, עוד אופציות מעניינות.

אבל אין טעם לסיים טקסט נאה כרפאל במררה מריירת ונרגנת. בהצלחה לכבוד הרב בסופיה העיר בקיץ הקרוב, ולמאמננו הלאומי באימונים בהדר יוסף. ואם יהיה מפגש ביניהם, כמובן שנעמוד לצידו של מאמננו הלאומי ונאחל לו לתת בראש לרבי פנחס, כפי שהדגים הלכה למעשה עודד קטש באותו משחק הכנה חסר חשיבות בין מכבי ת"א לאולימפיאקוס בתחילת העונה.