את המשחק בין עירוני רמת גן להפועל ירושלים ראיתי רק בחלקו, כי כמו שכבר סיכמנו ערב הכדורסל של ישראל בערוץ הספורט אמנם נותן הזדמנות נאה כרפאל לזרוק מבט לכל המשחקים, אבל לא ממש עוזר להתמקד במשחק אחד כמו שצריך.

אז ראיתי פה, ראיתי שם, מצא חן בעיניי אורי יצחקי וגם בריאן טולברט, לשם שינוי (שמגיע לו אייטמון באופן נפרד אחרי כל כך הרבה עונות, זה בטוח) – אבל בשום פנים לא הצלחתי להבין מה פשר כוונותיו הנסתרות של המאמן המכובד דן שמיר, שכאן בכדורסלע גם קוראים לו מפעם לפעם 'רואה החשבון'.

בתקווה שלא יכעס, כן?

ואם יכעס – שיכעס. זה הוא שדומה לרואה חשבון, לא אני.

מה הוא מנסה להשיג עם ראמל קארי ואנתוני רוברסון? לא הבנתי.

מגיע שחקן במקום וויל בליילוק ועד עכשיו יש לו 10 דקות בממוצע בליגה. בדקות שראיתי את המשחק ברמת גן, הוא לא היה על המגרש. במשחקים שהוא כן שיחק בגביע יול"ב, אז ככה: או שהם התקיימו בשבע וזו שעה שאנשים עם שלושה ילדים לא יכולים לראות משחקים, או ששוב רואה החשבון סיפסל את האוסקר רוברטסון הזה.

עד רגע זה ממש אני מתקשה לומר מיהו ומהו אנתוני רוברסון והוא כבר הרבה זמן כאן. אני לוקח על עצמי את האחריות לכך, שכבר קרה יותר מפעם אחת או פעמיים שהחמצתי בדיוק את הדקות הספורות ששמיר נותן לו לשחק. מצד שני, בן אדם, תן לו לשחק.

שגם אני אולי אספיק לראות אותו כמו שצריך. ולא רק אתה. ואז נשפוט, אוקיי?

וראמל קארי האומלל. שוב ושוב מגיחים כתבי ערוץ הספורט אל האיש המסכן הזה, שיש לו כדורסל לדעתי, ושואלים: נו, אז מה יהיה איתך?

עכשיו ככה: ההוא, בחור נחמד דווקא. מאמין וכזה, שקט וכאלה. אבל בפעמיים האחרונות מתוך שלוש-ארבע שכבר באו אליו המנג'סים עם ה"נו, מה יהיה?", הוא כבר אפילו לא משחרר כמה קלישאות לפני שהוא דופק אנחה ואומר: "אתם יודעים מה, אני באמת לא יודע, אין לי כבר מה להגיד".

אין לו מה להגיד, שמיר.

שמעת?

ומה איתך, לך יש מה להגיד?

כאילו, גם כשקארי טוב, הוא לא מקבל המשכיות ראויה. הוא באמת זר של 15 דקות בליגה? לא, שנדע. אם זה הראש שלך והבאת אותו בשביל 15 דקות, תן לאנשים רמז, שיידעו, ואז ירדו ממך.

מצד שני, אני מודה. אנשים שמתראיינים כשעל הראש שלהם אוזניות, הם קצת כמו האנשים שמתראיינים כשעל עיניהם משקפי שמש. לא מעריך את אלה, וגם לא את אלה. אז אולי קארי הוא בכל זאת איזה עפיפון מטורף שנפל כאן בטעות.

כך או אחרת, אחרת או כך, מתחיל להרגיז העסק הזה. מילא אני, אותי זה רק מתחיל. אבל בטוח שיש אוהדים של הפועל ירושלים שאותם זה כבר גמר להרגיז מזמן, כי הגיעו לנקודת רתיחה וממש עוד שנייה הם מתפוצצים.

כבר היינו בסרט של סלוטר וקארי שיושבים על הספסל ולא מביטים אפילו על שמיר, שעסוק בתרגילי המתמטיקה שלו עם אלה שטורחים להקשיב. אז אולי לזרים האלה אין מושג והם לא ממושמעים והם לא שומרים או מזייפים בכל מהלך שני. בין אם זה נכון ובין אם לא, לשמיר אחריות עצומה בעניין הזה. הבחירות שלו, גם אם היו מוצלחות נניח על הנייר, לא מפיקות מעצמן הרבה.

הייתי נכנע אולי לתיאוריית קונספירציה מטורפת שאומרת, ששמיר מכשיל בכוונה את הזרים שהוא עצמו בחר, כדי שהפועל ירושלים תיכשל ואז יפטרו אותו והוא יעבור למכבי ת"א (שסגרה איתו מראש ומודעת למהלך), אחרי שקטש יפסיד ב-20 הפרש לאפס פילזן באיסטנבול (והכל, כמובן, בתיאום מלא בין שמיר למאמננו-הגולה). אבל זה נראה לי קצת יותר מדי.

אם רק יהיה לי מזל ואצליח לראות את המשחק נגד דן בוש כמו שצריך, אני מבטיח לשים עין קרוב-קרוב על קארי ורוברסון ולראות מה הסיפור שם, ומה הולך שם, ומה הסיכוי שייצא מהקבוצה הזו משהו העונה.

בעצם, את שלי כבר אמרתי באחד האייטמונים הקודמים: הפועל ירושלים לא תגיע העונה לגמר הפיינל פור. וכמו שאתם ודאי כבר יודעים, אם נחיה אז גם נראה.