כבוד נפל בחלקי לראות את המשחק בין עירוני 'לוזרים' נהריה לבני 'אלילים' השרון, משחק שבפני עצמו שווה את התשלום החודשי לערוץ בתשלום, אבל אין לי שום כוונה ליחצ"ן ערוצים בתשלום ולכן אני מהר-מהר עובר הלאה, מנגב את הפה ושוכח תוך שנייה מה אמרתי.

נהריה, נהריה, מה יהיה עם נהריה. אמנם בית השרון עשתה בית ספר הגנתי במחצית השנייה, אבל זו לא הפעם הראשונה שאני רואה את נהריה של בית הלחמי מתקפלת ולא מוצאת תשובות. אין לי שמץ של מושג למה הוא החזיק את אבי סוכר כל כך הרבה זמן על המגרש, באחד הערבים הכי חשוכים שלו בעת האחרונה. יכול להיות שהיו עוד כאלה, אבל כבר די הרבה זמן לא יצא לי לראות את נהריה במשחק מלא, ואני יוצא מהנחה שלנצח את עירוני רמת גן או אשקלון זה עדיין מאסט עבור קבוצה מהקליבר של נהריה, אז תרשו לי לא להתלהב מזה יותר מדי.

יש כמה דברים שהפתיעו אותי וכמה שלא. הריצה המטורפת ברבע הראשון זה טוב ויפה וגם נאה כרפאל, אבל אי-אפשר לרוץ משחק שלם במיוחד, לא כשהיריבה עושה בשלב כלשהו התאמות. צריך לדעת לשחק נכון במשחק עומד ולהניע את הכדור למקומות הנכונים. ואבי סוכר, רק שיר אחד לשיר הוא יודע. ואם בית הלחמי רוצה רכז שהוא אצן שיפנה לקארל לואיס. הוא יכול לעשות קאמבק זריז ולהיות כשיר. אם בערב כזה של סוכר המאמן נותן לג'ון גילכריסט רק 6 דקות, אז מתי הוא ייתן לו לשחק כמו שצריך?

חוץ מזה, כנראה שלא סוכר ולא גילכריסט הם הפתרונות ההתקפיים האמיתיים אלא אוקוצ'וקוצ'ו. אין כמותו בהתקפת מעבר, האיש עוצר על קו השלוש ודופק צ'אקות כמו שרק ארי רוזנברג ידע בזמנו. גם הוא לא היה ביום גדול, אבל בית הלחמי לא הלביש אותו על המערך בתזמונים הנכונים. ויש לי בעיה איתו (חוץ מהשם): מילא לשמור על טפ-הירו או כל אחד אחר ולחטוף סל, אבל שני דברים כדאי שיתבצעו: הראשון, למה לעשות פרצוף מיואש אחרי כל פעם כזו? זה פוגע במוראל של כל מי שרואה אותך. והשני, תעשה פאול, בן אדם. תעשה פאול כמו שצריך, מה אתה נותן לאנשים לזרוק בלי תגובה?

הקלות שבה נהריה נשברת מאוד מדאיגה כל מי שהקבוצה הזו חשובה לו, אבל היא מדאיגה כבר יותר משנה שלמה, ואם הולכים אל תקופת אבי אשכנזי
- גם אז היו לא מעט פאלטות בקטע הזה. על פניו זו קבוצה שיכולה להיות מעוז האזור, אולם נהדר, סגל רחב, קאדר שיכול להגיע לרמה של הפסד ביתי אחד בעונה שלמה. אבל אין רכז והמאמן די קורס בלחץ. צר לומר, כן? אבל זה המצב.

ממול עומד אפרים בירנבוים, מועמד כדורסלע למשרת מאמן הנבחרת, גם אם העסק סגור ולא לטובתו. בידיו השלובות הוא מכוון ומארגן ומעניק קרדיט גדול במיוחד לעוזר שלו רועי חגאי. סליחה, אולי אני סתם בבלאק-אאוט כרגע, אבל לרגע שכחתי מיהו העוזר בנהריה. יכול להיות שזה אומר הכל.

הלאה.

על מאירק'ה כבר נאמר כמעט הכל, כולל הפריזורה חסרת התקדים שרק סטיב קפלן יכול היה לה בשעתו. יש רק דבר אחד שהוא טוב בו יותר מאשר כדורסל, וזה מספר המצמוצים הלא רצוניים שהוא דופק בזמן משחק, אבל זה לא רצוני אז בואו נעזוב אותו בקטע הזה. אליל ללא חת, מה יש לומר, ואם הסלים והנקודות והאסיסטים כבר לא מפתיעים אף אחד – גם אם מרשימים בכל פעם מחדש – אני כן מופתע לראות אותו משחק כל כך הרבה דקות ולא נשנק.

בני השרון לא משחקת באירופה העונה, ואחרי כמה שנים רצופות בירושלים עם שני משחקים בשבוע, הגיבור הקשוח יכול לנוח ולהתכונן טוב לכל משחק בליגה ולהוכיח שכוחו במותניו. יא אולוהים, איזו קלישאה הבאתי פה עכשיו. וטיק, הנה בא עוד אחד של מאירק'ה. הייתם מספיק חדים וערניים לתפוס את זה? אם לא, לא נורא. כמה שניות ויבוא עוד אחד.

פירקו אותם, ממש פירקו אותם. תנועות שעבדו טוב במחצית הראשונה, בעיקר לפלדג'ר וקוז'יקרו, נעלמו תחת אי הנוחות (ביטוי של קופל), שגרמה הגנת החילופים של בני-השרון והאינטנסיביות של השחקנים, שבמקום להיות עייפים ככל שהזמן מתקדם נראו יותר רעננים איכשהו. אפרים הקוסם? נשתדל לא להכחיש זאת, אם כי לא נוכל לאשר.

וסיפור המשחק, מעל הכל, בכלל בלי ספק, הוא הגילוי המרעיש – נחשף כבר?לא שמתי לב – לפיו אנדי איבי משחק עם קיסם בפה במהלך המשחק, משל היה מאמננו הלאומי. זה חזק בטירוף ועוד תשמעו ממני בנושא באייטם של חביב נולד שיעלה פה במקביל. לא קלטתי אם הוא עשה את זה החל מהרבע השלישי או מתחילת המשחק, אבל אם רק אחרי המחצית עלה לו הרעיון, אולי זה מסביר משהו מהנוחות, נינוחות ונוחיות (ביטוי שלי), שעטפו אותו בשלבים המכריעים בניגוד להתחלה.

עוד כמה מלים לסיכום העניין.

אשאנטה ג'ונסון – ציפיתי ליותר והתאכזבתי מאוד.

ברק פלג – העלטה מתחילה לכסות אותו, עושה רושם.

קוקי בלצ'ר – רק כתבתי שהוא מזכיר את פארקר וכבר הוא משחק כמו ביופורד.

ועד כאן בשלב זה.

שלומות ונצורות לכם.