ימים קשים ולחוצים עד מאוד עוברים על כוחותינו בעבודה (ויו"ר הדירקטוריון היה מוסיף, מן הסתם: לא נכחיש זאת), אבל קשה שלא להתייחס לפחות לשלוש נקודות שצדו את העין במחזור האחרון של ליגת העל, ובעצם בכלל. אי לכך ובהתאם לזאת, נתעשת למספר דקות, נדחה למחרתיים את ענייני העבודה שהתכוונו לדחות למחר, ונקדיש לכל אחת מנקודות אלו כמה שורות.

1. מוזיאון ירושלים

הפועל ירושלים על ראש שמחתנו, ולשם שינוי - דווקא לא בהקשר של פארסת הזרים שלה, שנטחנה מכל הצדדים והאספקטים האפשריים. משהו אחר בקבוצה תפס אותי אפילו יותר מרוב הבחירות שביצע דן שמיר בשנתיים האחרונות.

עד לרגע זה, ראיתי את כל משחקיה של הפועל ירושלים ששודרו בטלוויזיה, ונדמה לי שכמעט כולם שודרו. לא בכל משחק שרדתי 40 דקות - בכל זאת, היה צורך להקדיש זמן למלכה-האם, הנסיכות וענייני הבית השוטפים (לרבות שטיפת רצפה מדי פעם) - אבל בהחלט ראיתי מספיק כדי להגיע למסקנה הבאה: מה שמתרחש במחצית המגרש האחורית של האדומים, הוא אחת ההגנות המבישות שראיתי בשנים האחרונות, בוודאי אצל מי שמתיימרת להיאבק על תארים.

הנתונים היבשים מצביעים על ממוצע ספיגה של כ-77 נקודות בליגה, שזה על פניו בכלל לא נורא, אבל במקרה של ירושלים הסטטיסטיקה מה-זה משקרת. רק אחוזי קליעה מזעזעים של חלק מהקבוצות איתן התמודדה עד כה הקבוצה, כולל החטאות מסמרות שיער מטווחי אפס, מנעו משחקניו של דן שמיר לקבל על הראש עוד כמה עשרות טובות של נקודות במצטבר.

כבר אמרו רבים וטובים לפניי, שלא משנה מה קורה בהתקפה, אסור שיהיה דבר כזה יום רע בהגנה. להגנה של הפועל ירושלים אין ימים רעים. אין לה ימים בכלל. היא פשוט לא קיימת. בלי להיות נוכח אפילו באימון אחד של עירוני רמת גן, אני משוכנע מעל לכל ספק כי לא היה מקרה מאז תחילת העונה, שהחבר'ה של בלינקו הגיעו כל כך הרבה פעמים ובכזו קלות אל הטבעת. הירושלמים מצדם - בדיוק כמו במוזיאון - עמדו, הביטו ולפעמים אפילו נהנו ממה שראו. אנבליוויבאל.

2. גבר בלי סלים

אלעד זאבי, האגדה והאיש, הרים טלפון אתמול. תוך כדי שיחה על נושאים ודמויות שחלפו כאן בשבוע האחרון, הגענו לניקי גאליס. לקח בדיוק עוד כמה שניות, עד שהגענו למסקנה שלא רק שהיום כבר לא מייצרים צוברי נקודות אובססיביים שכאלה, אלא שמה שקורה כרגע בצמרת טבלת מלך הסלים של ליגת העל, היה גורם לגאליס, כמו גם לאחרים כמותו, להרים גבה ואולי אף להתבייש בשבילנו.

הנה החמישייה המובילה, נכון להיום: חואן מנדס עם 20 עגול בממוצע למשחק, קליף בראון 19.6, ג'יימי ארנולד עם 18.9, מאיר טפירו וגילי מוסינזון (גילי מוסינזון!!!) 16.6. כאילו, הלו? בכל הליגה אין למצוא אחד שיישב על ממוצע של 25 לפחות? איזה קווין מגי כזה? או דורון ג'מצ'י? רולנד יוסטון? סטיב קפלן? סטיב בארט סניור? איפה נעלמו כל צוברי הנקודות?

אין לי זמן ואין לי כוח לבדוק מה קורה בליגות אחרות באירופה, אז הסתפקתי ביורוליג. מצ'יאוסקאס האליל ראשון עם 25.0, ואחריו עוד ארבעה עם 21 פלוס כל אחד. בהחלט סביר. הלוואי עלינו.

יש להניח, שהסיבה היא הגדלת מספר הזרים, ערפול ההיררכיה וחלוקת הנטל בין יותר שחקנים, אבל אין להתעלם מהעובדה, שמספר מכונות הסלים במחוזותינו ירד פלאים. למעט ג'יימי ארנולד, שדווקא עושה רושם שיש לו את כל התכונות ודווקא עכשיו הושבת, כל השאר אפילו לא בכיוון, ולי אישית זה חבל.

3. נפלט לו?

אין לי מושג מה קרה, קורה או יקרה עם סמי בכר. מה, מי, למה, איך, כמה ומתי. מה שכן שמתי לב אליו, הוא שביום שני, למחרת המשחק ממנו החליט בכר להיעדר, צוטט יו"ר איגוד השופטים, זאב קורן, כמי שאמר משהו בסגנון: "בכר דיבר איתי, עדכן אותי ואישרתי", או "אני יודע מה הסיבות וזה בסדר מבחינתי". משהו כזה, אל תתפסו אותי במלה.

לא עבר יום, ואיגוד השופטים מפרסם הודעה רשמית, על כך שבכר הושעה עד לבירור ממצה ומקיף. מי החליט על ההשעיה עד לבירור? יו"ר האיגוד קורן (יחד עם יו"ר הוועדה המקצועית, דוד דגן). לא הבנתי. בחיי שלא.

shaharhermelin@gmail.com