נו, בחייכם, זה סטפאנו רוסקוני, הסנטר האיטלקי. מעולם לא פגשתי בו, אבל חייב להיות בו משהו מיוחד להערכתי, כמו שיש בננאד מרקוביץ' או ביונה ההנפלדית או בטוני קוקוץ' המופתי, כולם ילידי 1968 השנתון בו נולד נשיא הסיפרה. כולם עומדים להפוך לקרוב לבני ארבעים. כולם, כנראה, חווים באופן כזה או אחר את המשבר המסויים שהגיל הזה מביא איתו.

בהתחלה לא פגעתם בכלל, ורק אחרי כמה רמזים קלים או התעקשויות מצידי להסב את תשומת לבכם לקיומה של החידה הגיעו הפותרים. כל זה במסגרת הדיון המתקיים בימים אלה על גבי כדורסל האתר, אם להמשיך בחידת בעל המאה או לבטל אותה לאחר שנה וחצי מכובדות לטובת רעיון מקורי אחר.

נכון לעונה שעברה רוסקוני (2.08), עוד שיחק כדורסל בליגה השנייה באיטליה. לא בדקתי לעומק לגבי העונה הנוכחית, אבל יש סיכוי סביר שהוא עדיין פעיל. שועי אומה איטלקיים לשעבר עדיין מעטרים את הליגה השנייה בלי שום בושה גם בגילאים שמתקרבים לארבעים ואף חוצים אותם, כמו שלמדנו ממש כאן, בפינה הזו, לגבי מריו בוני רק לפני מספר שבועות.

רוסקוני היה סנטר יעיל מאוד בזמנו. הוא גם נבחר בסיבוב השני בדראפט ה-NBA בידי קליבלנד אי-שם ב-1990. עברו עוד כמה שנים טובות באירופה היבשת, לפני שהגיע בסופו של דבר לפניקס סאנס בעונת 1995/96 בטרייד שכלל גם את מילוש באביץ'. אותו באביץ', שאם הזיכרון שלהם מגיע כל כך רחוק שיחק תקופה קצרה גם בישראל עם מכבי קרית מוצקין. עולם קטנטן.

הוא לא עשה הרבה בפניקס, הרוסקוני, ושותף בשבעה משחקים בלבד. אבל מי יודע, אולי כבר אז סידר ודאג וארגן בעזרה קשריו עם המאפייה האיטלקית בעיר את התשתית לנחיתה של מייק ד'אנטוני בעיר עשור אחד מאוחר יותר.

הוא עשה את השילוש הקדוש של הכדורסל האיטלקי לדורותיו, והחמיץ את הריבוע המופתי. אני מדבר על מושגים שקיימים בעיקר אצלי בראש, אבל להרביץ את עיקר הקריירה בוארזה, טרוויזו ומילאנו, זה יופי של דבר. אם היה מצליח לדחוף את אחת הבולוניות מתישהו, זה היה יופי של גרנד סלאם. היה גם בטאו ויטוריה אני חושב.
לא סגור על זה.

את השנים האחרונות הוא העביר בקבוצות הקטנות של הליגה השנייה, שקסמן, אגב, לא פחות משל הגדולות. נובארה, טיצ'ינו, רג'ו אמיליה. אני משוכנע שיש שם אחלה נופים, בחורות יפות, אוכל נהדר והשפה האיטלקית מתגלגלת שם בדיוק באותו קצב של רומא או סיינה.

מכל התחנות האלה התקופה הכי יפה היתה בטרוויזו העיר, כמובן, זה די ברור, שהרי אין טרוויזו. וכטרוויזו אין. אליפויות, גביעים וגם גביע ספורטה אחד ב-1995. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבאותה עונה שיחק בטרוויזו גם ז'ליקו רבראצ'ה. והנה המעגל נסגר כשמגיעים אל הסנטר הסרבי שפרש השבוע מכדורסל.

אהה, ועוד משהו חשוב. יש מצב שלא זיהיתם אותו כי השיער שלו צבוע בצילום. פלטינה, מה שנקרא. זוכרים את מכבי רעננה של תחילת העשור? זו שעלתה לגמר הפלייאוף וכדי להדגיש את גודל ההישג הופיעו כל השחקנים עם הפלטינה האופנתית על ראשם? קואץ' דרוקר אמנם לא צבע את השיער, ככל הזכור, אם כי גיל והתרגיל היה שם וסוף-סוף מצא את ההזדמנות הראויה להסתיר את שיער השיבה שלו. גם תומר שטיינהאור היה בעניין, ברק פלג ואחרים. קלי מקארתי? נתקשה לזכור זאת.

אז אם זה הצבע השונה שהטעה אתכם, אני מתנצל מכל הלב בשם מרשי. ואם לא ידעתם גם ככה, אז זה לא משנה בלאו הכי.

הלאה. לתשובות, לכסף.

אחד הפותרים כתב לי: שמע, ערן, לא מתאים לך לשים בחידת בעל המאה צילום של לירן שטראובר. אחר כתב שהוא מזכיר מאוד את גאזה, פול גאסקוין. וכבר אני רץ לשטוף ידיים במים וסבון לאחר הפרה בוטה של כלי המקום הזה ואזכור שמות של שחקנים מענף הביפ.

הפתרונות הלא נכונים שהגיעו הם אלה: רוברטו דואניאס, ז'ליקו רבראצ'ה (שלוש פעמים), אריק מנקין, קספארס קמבאלה, שוליוס שטומברגאס, האנזי גנאד, ז'ארקו פספאלי וטום צ'יימברס.

נאה, נאה. נאה על המקוריות. ואגב, אומרים וכותבים פספאל. זו טעות שגורה והסטורית שכנראה כבר לא תימחק לעולם הפספאלי הזה.

בצד הפוגע בול הופיעו הפעם שמות מוכרים וגם כאלה שעשו פה הבלחה ראשונה עד כמה שרוסקוני ואני מסוגלים לזכור בגילנו הקשיש.

מוטי קראוזה, לידור גרשטיין, מיקי גינזבורג, אורי גובר, רוני משיח ויונתן וולדמן (בטח כבר שאלו אותך אם יש לך קשר לאייץ', אז אני ארד מזה מבעוד מועד, איך שאומרים).

זהו.

עוד לפני ההגרלה, שעלולה להיות אחת האחרונות של אנ-דנ-דינו ראדג'ה אם אכם יוחלט לבטל את 'בעל המאה' בקרוב, רציתי להביע רחשי כבוד למוטי קראוזה. הוא צריך להוות דוגמא לאנשים פה. אם אני זוכר נכון, מעולם לא זכה בשטר הריחני ובכל זאת משקיע, פותר ומתאמץ. אולי זמנו יגיע ואולי לא, אבל הוא עושה בית ספר. גם גרשטיין, גם מיקי גינזבורג לאחרונה. השמות של השניים האחרים מצלצלים לי כרגע באופן חרישי יותר.

ואגב, איפה תמיר בן סימון, איפה? האיש שפתר כל כך הרבה חידות לאורך השנה וחצי האחרונות, לא תשלח איזה כתב עמדה לגבי גורל החידה, בן אדם? ולאן נעלם רן בורוכוב-סוקולוב? ואחרים? ורבים אחרים? הייתכן שיש להם דברים טובים יותר לעשות מאשר לשרוץ בכדורסלע האתר? אתקשה מאוד להבין זאת. ואף להאמין בכך.

ובקיצור, הזעקתי את אנ-דנ-דינו-דינו-חמודינו ראדג'ה, והוא הגיע לא לפני שאמר לי: "יריב גדול ומר היה לי רוסקוני המנוול בשעתו. לא פשוט היה לשחק מול הסנטר ההגנתי הזה, שמפעם לפעם גם דפק לי סיבוב מפתיע דרך כתף ימין, או שמא שמאל זו היתה, ודפק לי דאנקל'ה על הראש מטווח אפס. אוקיר אותו לעד".

היידה, דינו, אמרתי לו, תיכף שבת ואתה עוד צריך לחזור לקרואטיה.

הוא (שבעצמו נהג ללהתהדר בפלטינה מפעם לפעם כמו שאתם רואים), פתח את הפתקים המקופלים. כן, לאחרונה הנהיג ראדג'ה
שיטה חדשה בהגרלה, לפיה הפתק האחרון שנשאר מקופל הוא הזוכה.
וקרא:

אוקיי, זה לא גרשטיין.

אוקיי, זה גם לא וולדמן.

אוקיי, זה לא גובר.

אוקיי, זה גם לא קראוזה.

("לאאאאא, אני לא מאמין לך", זעקתי לעברו, "מה יהיה עם קראוזה? אני מת לסדר לו זכייה פעם אחת, האיש עובד כל כך קשה, בחיאת אנ-דנ", התחננתי. ודינו לא הקשיב והמשיך הלאה).

"הופה, וזה גם לא מיקי גינזבורג. זה רוני משיח, יא אולוהים, וזה כל כך מסתדר לי עם השיר ההוא, איך שרתם אותו אז בגליל בימים היפים של רבי פנחס הגרשוני", שאל דינו, נפרד וטס בחזרה למקום ממנו הוא בא. צריך להעריך את המאמצים שהוא עושה, אגב, רק כדי למלא חובתו לנשיאות הסיפרה כאחד מאליליה ורק כדי לזכות בעוד קצת פרסום בכדורסלע אתר. ככה זה: אנשים שהיו מאוד מפורסמים פעם, מתקשים להתרגל לחיים רגילים בהם אין איש מביט בהם ואיש אינו זוכר להם חסד נעורים ודאנקים אימתניים.

ובינתיים, עד להודעה חדשה, ממשיכים בחידת בעל המאה כפי שהיא. יש אחת חדשה, והיא שווה לכם שטר ריחני ונאה למגע ולמישוש בסך 100 שקלים. ואתה משיח - שלח לי את כתובתך חבר, ותקבל הביתה שטר רחיני ונאה למגע בסך 100 שקלים, לא פחות ולא יותר.

סופ"ש נאה כרפאל לכם ובהצלחה.