הוליס פרייס, צ'אק אידסון ומאט מילסן שיחקו יותר מ-30 דקות כל אחד. במכבי ת"א אף אחד מהשחקנים לא הגיע ל-25 דקות. מכאן הרבה מתחיל, בכך הרבה נגמר.

מדברים הרבה על קיצור הרוטציה, אבל יש קיצור ויש קיצור. בריטאס וילנה יש פוינט גארד דומיננטי וזהו והוא משחק בכל ערב מעל 30 דקות. לא מנסים למצוא ציוותים, לא משנים הרכב של קו אחורי. אין פעם הלפרין עם ביינום, ופעם ביינום עם קאמינגס ופעם שארפ עם הלפרין.

יש בעל בית אחד ואיתו הולכים.

וונטיגו קאמינגס היה כזה. בפרטיזן. שם אף אחד לא הוריד אותו ולא עשה ניסויים. קאמינגס היה בעל הבית. זה נתן לו ביטחון. ואין כמו ביטחון עצמי לספורטאי. בלא מעט מקרים זה חשוב אפילו מיכולת.

גם נילסן ואיידסון הם עוגנים בדרך כלל, כל עוד הם לא מסתבכים בעבירות. משחקים עליהם, מחפשים אותם, נותנים להם להוביל. במכבי ת"א זה לא ככה. יש כאילו איזו הוראה נעלמה, שצריך לשתף את מרבית השחקנים, לשמור על טריות, למצוא את החמישייה הנכונה ולהגיע איתה לדקות ההכרעה.

במקום זה, אולי כדאי כבר למצוא חמישייה ולרוץ איתה קבוע? נתחיל בזה שמכבי ת"א תשחק רבע אחד אינטנסיבי, שלם, מבלי לבצע אף חילוף. כמה רע זה כבר יכול להיות?

או שעודד קטש הוא רחמן בן רחמן, מה שלא כל כך נראה לי, או שאולי כחניך של אוברדוביץ' הוא מנסה להציג את הקו של הסרבי, שמאמין בשילוב של הרבה שחקנים לאורך המשחק, מעניק דקות מנוחה לשחקנים שלו בתוך
משחק כמו ב-NBA, ומנסה להגיע לסיום עם ההרכב הכי טוב שלו.

צרור הערות בקטנה

עמוק בתוך העונה אני עדיין מחכה למשחק של 30 דקות למרקוס פייזר. עמוק בתוך העונה, מעניין לדעת אם מישהו לקח אותו לשיחה מפורטת על בעיית העבירות הכרונית שלו (לא כולל המשחק הספציפי הזה, בו השופטים שרקו מעל ומעבר לנורמה).

אם הלפרין משחק טוב, למה להוציא אותו? בגלל איזו החטאה מקרית, או איבוד אחד? זה קרה פעמיים לאורך המשחק בלי שנראתה איזושהי סיבה מוצדקת לעין. תן לבן אדם לשחק. מקסימום דריק שארפ ישחק פחות, או ביינום, או קאמינגס. מה האסון הגדול?

תכל'ס, ההפרש היה צריך להיות יותר גדול לזכות וילנה, שבעצמה לא היתה בערב גדול במיוחד, אבל מספיק טוב כדי לנצח. אם מכבי לא ממריאה למקומות לא מוכרים לה של 95% מהעונשין, זה נגמר בקלות ב-10 הפרש לליטאים בלי צורך שהוליס פרייס יחלץ מעצמו שני מבצעי גבורה בסיום.

צ'אק אידסון זה אליל, תמיד ידעתי, רק שלא ידעתי עד כמה. אני עוקב אחר המלעון הזה עוד מימיו בליגה הגרמנית. שמח לראות את הסמול פורוורד האמריקאי הלבן, טיפוס שכמעט נעלם ממקומותינו. עכשיו, כל מי שנכנס ל'חיל התותחנים' כאן בכדורסלע האתר ונתקל בשם הלא מוכר של פייס מאניון, סוף-סוף יודע למה אני מתכוון. צ'אק אידסון הוא פייס מאניון החדש.

תראו מה זו גדולה של מאמן. טריפונוביץ' של וילנה מדכא את ז'ואאו פאולו באטיסטה, הברזילאי שלו. מתחילת העונה הוא עושה לו בית ספר ובקושי נותן לו במה. אין חילופים חברתיים שלא לצורך. מי שטוב משחק, ובקבוצה בה משחקים בהצלחה פטראביצ'וס ונילסן, כנראה שאין מספיק דקות לבאטיסטה. נקודה. הפעם דווקא כן, כי נילסן הסתבך בעבירות ובאירמוביץ' היה חלש. בא באטיסטה ונתן משחק מצוין בפשטות, בתנועה בלי כדור, בשמונה נקודות שכמעט כל אחת מהן היא בונוס מבחינת וילנה.

וראיתם איך נילסן שומר גבוה בשפיץ על שחקנים כמו ביינום וקאמינגס, ומפריע להם בתנועה ובקבלת ההחלטות? מדהים. נכון שלפעמים נוצר חור מתחת לסל שמוריס ופייזר ניצלו, אבל כדי שהחור הזה גם ימומש על ידי היריבה, הרכז עם הכדור צריך להגיע לשם וזה לא פשוט כשנילסן מכסה את שדה הראייה עם ה-2.08 שלו. מסתבר שהוא גם מספיק זריז יחסית, כדי להימנע מניצול מיס-מצ'ים. אחלה שחקן.

ודריק שארפ, בן 36, אחרי 6 מ-6 לשלוש נגד אשקלון נתן 24 דקות נגד וילנה בלי אף נקודה ועם 0 מ-3. במקום לבנות את הלפרין בכל מחיר, ליהנות מהאוריינטציה הקבוצתית שהוא מפתח ולהריץ אותו קדימה, ממשיכים לתת כל כך הרבה דקות לשארפ. לא מבין את זה, באמת שלא. מילא היה מוציא איזה כדור מהיד להוליס פרייס, אבל גם זה לא.

ליאור אליהו? כמעט נמחק. בעיקרון, אני בעדו, אבל אלה לא עקרונות קדושים ואף אחד לא חתם ערבות לדקות משחק לאליהו כשהוא הגיע לקבוצה. דווקא כאן אני לא חושב שיכולה להיות למישהו טענה. שחקן-שניים-שלושה
צריכים לשלם מחיר כשמדברים על קיצור רוטציה, ואליהו וכספי
סומנו. שיעבדו קשה כדי להחזיר לעצמם את הקרדיט, אפילו אם הם מאוד מוכשרים. אם ליאור יקום מספסל וייתן עבודה כמו באטיסטה של וילנה, הוא יחזיר לעצמו את המקום ויכריח אחרים לעבוד עוד יותר קשה ממנו. העניין הוא, שאני לא יודע עד כמה שחקן מוכשר מסוגל לעבוד קשה. יש כאלה שהכל הלך להם בקלות עד עכשיו ופתאום צריכים לעבוד. להבדיל אלף אלפי הבדלות, מזכיר לי קצת את עצמי בזמנו. כל עוד הלך לי קל פרחתי. ברגע שהייתי צריך לעבוד קשה, נתקעתי והרמתי ידיים. מקווה שאין לו את האופי שלי.

ונחשו מה? פרייס, רכז של 3.5 איבודים למשחק, לא איבד כאן כדור אחד. לא היה מספיק לחץ על הכדור מצד מכבי. לא כשפרייס מנהיג את המשחק וכולם יודעים שוילנה מתקשה
להעביר בשלום התקפות מבלי שהוא יהיה מעורב, וגם לא כשנילסן קיבל כדורים בצבע וכידרר שלוש או ארבע לפעמים לפני שהרים כדור מהרצפה והחליט מה הלאה. בנקודות הספציפיות האלה היה כישלון הגנתי בולט, וזה עוד מבלי לדבר על הסל ההוא שמכבי קיבלה בגלל איחור קולקטיבי בירידה להגנה אחרי סל. מסוג הסלים שמאוד לא מתאים לקבל, בטח ברמות האלה.

אני חושב שגם וויצ'יץ' לא יפתור הרבה ולא ישפר משמעותית את הקבוצה, כל עוד קורה בה מה שקורה. הבעיה היא בעיקר בחוסר היכולת למצות את המקסימום מהשחקנים, ובקושי לקבוע חמישייה בכירה ולרוץ איתה. צריך לבחון ברצינות ולעומק את הרעיון שלפיו עדיף להוציא הרבה ממעט שחקנים, במקום להוציא מעט מהרבה שחקנים. תזכרו שמילאנו, את השניים ורבע ניצחונות שלה, עשתה עם 7 ורבע שחקנים. לא חובה להתמיד עם זה כשיש סגל כל כך ארוך, אבל כדאי להשתמש בזה כמסלול המראה.

אפשר להמשיך ולדבר על זה עד מחר, או עד שהאצבע האחרונה תגווע על המקלדת. אבל בפתח כבר עומדת שבת המלכה, וזה אומר בעיקר דבר אחד: עושים הפסקה.