מכיוון שכך, הצליח הנתין לפתור את החידה רק פעם אחת אולם ניחוח השטר לא עלה באפו. לכן, רואה אני מוסמך לשמש פה ושופר לכל אותם המתוסכלים שעל פי דעתם של ההרמלינים קצו בחידה.

ואלו הטעמים בגינם נבקש להותיר את המפעל המבורך על כנו:

אחת, גם בעולם הקר והמנוכר של הרייטינג התובעני ניתן לגייס קורטוב אנושיות. החידה התחילה דרכה כעולל צווחני שגוזל את זמננו ואת מרצנו, אולם אט-אט בגרה והתפתחה למוסד בוגר ומוצק. יש לאפשר לה להזדקן בכבוד ולמות בשיבה טובה ולא לחסלה באכזריות בדמי ימיה עם הופעת הקמט הראשון.

שתיים, נכון הדבר שלא פעם מתבוננים בתמונה ואין שמץ של מושג. אולם, בפעמים אחרות, מביט מהחידה פרצוף מוכר אבל חסר שם. במשך שבוע מסתובבים עם קמט במצח שאוטוטו השם יגיע. הוא לא מגיע. שמות אחרים כן. שמות שמעלים ריחות, צלילים ומראות מתקופות אחרות. יד אליהו בעל הפרקט האדמדם, שחקנים שמושכים גרביים עד הברכיים וסלים שלא משנה מהיכן נקלעים לא יהיו שווים יותר משתי נקודות. בשבוע שלאחר מכן מתייצבים מיד, קודם כדי לראות את הפתרון ואז את החידה הבאה.

שלוש, כאשר החידה קשה, עצם הפתרון שלה הינו תגמול מספק. ואילו ההכרה בפתרון החידה באכסניה מכובדת שכזו הינו התגמול הטוב ביותר (קצת מזכיר את הד"שים ברדיו, אבל בסגנון). חידה אחרת שכל עולל וזאטוט זב חותם יפתרו, שלא לדבר על אוהדי ענף הביפ, יכולה להגביר את הפופולאריות של החידה אבל לא תגרום סיפוק רב לפותריה. לכן, יידרש הנשיא לפשפש בכיסו על מנת לחפש דבר מה שיגרום לסיפוק בקרב נתיניו.

ארבע, החלפת השטר בספר הינו רעיון נאה כרפאל. (למרות שאז אולי תרצה להחליף את שם החידה מ"בעל המאה" ל"בעל הדעה"). וגם עלי להתוודות, כאשר השתעשעתי ברעיון הזכייה, תכננתי לבקש בנון-שלנטיות להמיר השטר באחד מספרי הנשיא. אין ספק בלבי שמדובר בפרס יותר מראוי שלא לדבר ייחודי ומיוחד.

לכן, נבקש בהכנעה מנשיאינו להקשיב לרחשי העם, כי הדבר בנפשנו.

אהה, ואם כבר פנינו אז יש לנו בקשה אחת נוספת. זיהוי שחקנים על סמך מרפק מבצבץ או קרסול מזדקר זו עבודה לרבנות הצבאית. אנחנו צריכים לראות פנים אם אפשר.

אייל

שלום רב!

גם ללא פרס של 100 שקלים, סבור אני שיש להמשיך עם החידה. מי שנכנס לאתר הזה הוא פריק של כדורסל, ולא מעניין אותו הכסף, או אם מחולק פרס זה או אחר. להיפך- אני הייתי פותח עוד מדור של חידות "למתחילים/למקצוענים" עם רמה יותר קלה/קשה. מה שיותר חסר לי, הוא "מנוע חיפוש" לאתר, שבו ניתן יהיה לדלות פרטים על כדורסל/כדורסלנים.

שלום

שלומות,

כן, אפילו בלי המאה (מה דעתך על מטבע שניקל חדש ריחני?)

גדעון

אהלן,

לדעתי, נושא החידות הינו נחמד ומאתגר (למרות שתיקנתי את תשובתך על איטוריאגה חואן ולא חוזה) וכדאי להשאיר את החידות, אך בהחלט ניתן להוסיף ולגוון ולא לשאול רק על תמונות של חומיצ'יוס, קורטינאיטיס, סאבוניס ויובאיישה - נא לשים תמונה של האחרון (מי השלים להם את החמישייה בקובנה?).

ברם אולם לא הכסף הוא שגרם לי לנסות לפתור את חידותיך אלא האתגר האישי ההוקרה הקבוצתית ואולי אף היוקרה של אתר "ספסל" (שלומי פרי ה"מעסיק" שלי, נחרד בשניות האחרונות לקריאת שורות אלו). דרך אגב, ראוי לשאול יותר דברים על הפועל חולון, למען יקל עליי, למרות שאינני פוחד גם מאתגרים אחרים.

לגבי הפרסים ובאמת ללא כל חנופה: נראה לי כי ספר ממך (עם הקדשה!), ראוי הרבה יותר משטר כלשהו ואף יהיה זה שטר של 200 שקל. הכסף כאן לא יהפוך אף אדם למיליונר, אך שי צנוע המוקדש לפותר ייכנס לתוך לבו של הקורא.

סיכום: כדאי להמשיך עם דברים נושאי-פרסים, אך לא רק תמונות, גם חידות ושאר הזיות. והתגמולים שלא יהיו כספים, אלא דברים פרי עטך.

בשמחות

אבנ"ס

שלום,

להשאיר. ולו רק כדי להרחיב את הידע שלנו. הפרסים הם לא יותר מתמריץ. הייתי שמח אם היית משאיר את זה לפחות עד שיגמרו התמונות, ולא משנה באיזה פורמט זה יהיה.

שלומי

לכבוד הנשיאות שלום רב,

לדעתי ,החידות מעט קשות ולעיתים יש לי תחושה של חוסר סיכוי מוחלט, הגורם לי לחוסר רצון להתחיל לחפש. אולם כאשר יש לי קצה חוט והוא הזניח ביותר אני אץ רץ בשמחה על האתגר.

על כן, באופן שבו לעיתים אין לי כל קצה חוט, הפינה די מיותרת. לטעמי יש להעניק באמצע השבוע (נניח ביום רביעי שהפך כל כך שקט) רמז אמיתי, ולא זריקת עצם שאינה אלא הטעיית המחפש כי עד כה טרם זכיתי לרמז אשר סייע בידי להתחיל את החיפוש שלא לומר על לפטור את החידה.

כך או אחרת ובשורה תחתונה, הייתי מעוניין שהפינה תמשיך. אבל רבאק תנו איזה צ'אנס, גלו איזה טפח.

שמיל

לכבוד הנשיא,

שלום,

אומר לך את האמת. הצד האגואיסטי שבי אומר 'שבט, אחושרמוטה שבט', למה אני לא מצליח לפתור את זה. אף פעם. הצד המתעניין והסקרן שבי אומר 'חסד'. ולכן זה לא יהיה הוגן בעצם לתת לאגואיזם צרוף להכריע שאלה כה מסעירה.

קיוויתי שאם אתעלם מהשאלה אולי אצליח לזכות ב'שבט' מבלי להיות אגואיסט, והרי חוסך שבטו חוסך בנו (או משהו כזה), אבל אני לא חי בתקופת התנ"ך, ושבטים היום הם לא אמצעי חינוך מקובל. אז קשקשתי יותר מדי.

אני חושב שטוב יהיה אם תישאר החידה. זה מלמד, מחכים, מעניין, וגורם לי להבין שאני לא יודע הכל, וקצת אימון לשריר הצניעות לא יזיק לאף קורא.

גלעד

שלום,

אתה יודע שמה שחשוב לי זה שאחי יראה שהוא נפל שוב בקרב השבועי ולא הפרס שזכיתי להריחו כבר פעמיים. לעניינו, הפינה הזו מלווה אותנו כבר משך שנה וחצי ואין ספק שהיא אחד מעמודי התווך של האתר. לוותר על פינה הזו, זה כמו ששמעון מזרחי יוותר על כיסאו האדום בקצה הספסל. זה פשוט לא זה.

החידות שמתפרסמות בשישי בבוקר נותנות רוב הפעמים (תלוי בקושי), משהו לחשוב עליו במשך כל השבוע ובכך לנקות את הראש מטרדות היום יום(משפחה, עבודה וכו'). כאשר החידה מתפרסמת היא מתחלקת למספר סוגים:

קלה - זיהוי פשוט על ידי מבט ראשוני ומהיר מה שגם משמח מצד אחד, וגם עצוב כי אז צריך לחכות שבוע שלם נוסף לפתרון החידה. בינוני - אתה יודע שאתה יודע, אבל לוקח לך מספר ימים עד שבום, התשובה עולה לך לראש.
קשה - אתה אומר לעצמך שאין לך מושג ואז מתחיל תהליך הנבירה האמיתי.

מתחילים לחפש סימנים מזהים: מספר גופיה, ספונסר, זיהוי לליגה מסוימת וכו'. אחרי זה מסתכלים במספר אתרים נבחרים ומנסים לראות מי מתאים לכלל הממצאים שהעלינו. ברוב הפעמים תהליך החיפוש משתלם אבל לעיתים נשארים פעורי פה.

לאחר סיום החיפוש יש את ההמתנה ליום שישי בבוקר, כאשר אם ידעת את התשובה אתה מחכה לדינו ראדג'ה או אולי בילאלוביץ חוזר מן המתים שיעשה את ההגרלה ולראות מי עלה בגורל. או האפשרות השנייה שבה אתה מחכה לראות מי זה האיש שבצילום, שהצליח להפיל אותך בפח במשך שבוע שלם. בטוחני כי גם אם לא יהיה פרס כמות המשתתפים תהיה זהה.

אורי