"אני מתנצל בפני עודד שלא התאמצנו ככה גם כשהוא היה המאמן. אנחנו יודעים לאיזו אווירה רגיל המועדון הזה והיינו צריכים להתאמץ כך גם אצלו". כך, כמעט מלה במלה, התבטא מרכוס פייזר בחדר ההלבשה העולז באבדי איפקצ'י, רגעים ספורים אחרי הניצחון של מכבי על אפס פילזן. במו עיניי ואוזניי ראיתי ושמעתי את הדברים ב"חדשות הספורט". זה אמנם היה תוך כדי שלבים מתקדמים של נמנום, אבל אני די סגור על הציטוט הזה.

ועל כך יש לי רק דבר אחד לומר: אנבליוויבאל. יפה שהחבר פייזר מדבר בכנות, ומבחינתי - אני לא שש לסכסך, חלילה וחס, אבל לו אני באיזו עמדה קובעת באיזושהי קבוצה ושחקן שלי מתבטא כך - הוא חוטף על המקום, וחזק. לא סגור כרגע מה בדיוק, אבל חוטף.

בתרגום ישיר ופשוט בגוף הסרט - "היינו צריכים להתאמץ ככה גם אצל קטש", משמעותו "הריני להודות בפה מלא, קבל עם ומיקרופון, כי אני, מרכוס פייזר, כמו גם שחקנים אחרים במועדון, לא עשינו את המינימום המוטל עלינו, בתמורה לסכומי העתק הנשפכים לכיסינו מצד המועדון. פשוט כך, לא עשינו את המינימום, כלומר את המקסימום".

כמובן שלא היינו צריכים את וידויו המרגש של פייזר, כדי לדעת ששחקנים במכבי, למעשה כמעט כל השחקנים, לא נתנו את הכל במשחקים קודמים. בכל המשחקים הקודמים, לעניות דעתי הלא קובעת. לכל מי שצפה במשחקיה של הקבוצה עד יום חמישי האחרון, הספיקו דקות בודדות ביותר כדי להבין, ששחקנים ברמה הזו לא חייבים להיראות כאוסף מקרי של בודדים שלא קשורים זה לזה, ושחלק גדול ממנו לא מסוגל להפגין שום דבר פרט לאזלת יד מפוארת בשני צדי המגרש. ובכל זאת, עדיין היה קצת חריג לשמוע שחקן בכיר מצהיר על כך בפה מלא, ולי זה צרם. מאוד צרם.

לא יודע איך זה אצל הורים אחרים, אבל בכל פעם שיורש העצר או נסיכה א' מדווחים לי על התוצאות שהשיגו במבחן או במטלה לימודית כלשהי, הדבר היחיד שאני מבקש לדעת זה אם לדעתם הם עשו את כל מה שיכלו כדי להצליח. אם התשובה שלהם היא חיובית, הציון שלהם הרבה פחות חשוב לי ומעניין אותי. העיקר שהם נתנו את הכל.

וכך הרי צריך להיות בכלל בחיים, כולל בספורט, כולל בכדורסל וכולל במכבי. קודם כל תעשה את כל מה שאתה יכול, אחר כך נדבר. לא תמיד היד מאופסת בקליעה, לא תמיד כל הולך כמתוכנן מבחינת המסירות או התיאום בהגנה, אבל לא לתת את המקסימום בכל שנייה ושנייה שמאפשרים לך להיות על המגרש? זה כבר ברמה של חטא קדמון, וזה בהחלט צריך להיות ברמה של בלתי נסלח. גם מבחינת כל מי שקשור לקבוצה, ובוודאי גם מבחינתו של קטש, וללא שום קשר ליכולותיו כמאמן.

ובאותו נושא, מאוד מעניין אותי, ואני מניח שלא רק אותי, כיצד תיראה מכבי בגליל ביום ראשון בערב. האם יכול להיות שדווקא הניצחון באיסטנבול יהיה, לפחות קצת, בעוכריה? האם ההרגשה שנוצרה, כאילו הצליח שרף לשנות את מצב העניינים בצורה דרמטית למדי, כולל קיצור הרוטציה, הטירוף בהגנה וכו' וכו' - תוביל דווקא לשאננות מסוימת, שתאפשר למוסינזונים לאיים על יתרון שמונה הנקודות מהמשחק הראשון?

תמהני. תמהני עד כמה ימהר לתפוס ולהעמיק שורשים "המכביזם שחזר" גם בזירה המקומית, השונה כל כך מהאירופית מבחינת האווירה באולמות, האופן בו בנויות הקבוצות, השיפוט ומה לא. ועוד יותר תמהני, מה יקרה בקבוצה כשיגיע הרגע, והוא הרי יגיע, שדברים שוב לא יילכו כמו שמצפים במכבי, וששחקנים שוב לא יתנו את הכל. תשובות ראשונות מחכות בכפר בלום. או שלא.

shaharhermelin@gmail.com