סר ש. הרמלין, אדם שחרש את הארץ כפי שלא אחרוש אותה בכל ימי הימים ובכל לילותיי הלילות, ודאי ישמח לשמוע שהמשפחה הנשיאותית כבשה בסוף השבוע עוד יעד: שמורת נחל מערות בהרי הכרמל, סמוך לחוף הבנים. באותן מערות, כידוע או שלא, נתגלו שרידי אדם קדמון. ושם, דווקא שם, בין הסברים מלומדים של המדריכה וכמה ילדים שהפגינו בקיאות מאוד מרשימה ביחס לגילם, נתבשרתי לראשונה שהאדם המודרני הוא סוג של דביל, כנראה.

האדם הקדמון ישב עם משפחתו בלילות הקרים במערה החמימה, הבעיר אש, השחיז אבנים, הרכיב חניתות וכידונים, צד איילים וכל מיני כאלה, נטרף מפעם לפעם בידי אריה זועם שעבר בסביבה, ואם ניצל איכשהו תפר לעצמו לבוש מפרוות של חיות שלא התמזל מזלן. לעת ערב, מול המדורה, הרביץ כמה חתיכות פטל או עלים ושורשים נעימים לחיך שאספו הבנות בשעות הבוקר.

שם, באוויר הקר, עם נוף הכרמל וחוף הים, עם מאובנים ושכבות אבן מלפני 100 אלף שנה וגם חצי מיליון שנה, הזמן נעצר לרגע. אתה מביט בילדים שלך, מקשיבים בסבלנות למדריכה עונים על שאלות, או מתביישים לענות בפני קבוצת מטיילים שלמה ולוחשים באוזן לאבא את התשובה הנכונה. אתה קולט שבתוך הטווח האינסופי הזה של זמנים, אתה לא יותר מפיפס בהיסטוריה של האנושות. אתה גם יודע ולמד לדעת, שהעולם הזה מלא בפיפסים אחרים שרגע הם פה ורגע הם שם. כמו וויל ביינום, כנראה.

בפרפראזה על מי-שלא-רצה-אותו-ככה-יקבל-אותו-באבו-אבוה, יש מצב רציני מאוד היום הזה שביינום יתחפף ממכבי ת"א במהירות. השאלה לאן: לבית הסוהר או הביתה. בכל מקרה, הקטע הזה ילווה במפח נפש גדול מאוד.

אני לא נכנס לעניין הדריסה והשמירה על חיים ספורטיביים. מיטב כתבינו ופרשנינו באשר הם ידווחו בנושא. אבל הסיפור של ביינום במועדון הלילה הביא אותי להרהר בכל מיני כיוונים, שאף פעם לא ממש נכנסתי אליהם. קצת קשה לי, למשל, להיכנס לדמותו של כדורסלן זר צעיר מפורסם, שחי שנה שנייה מחוץ לבית ולמדינה שלו, אולי כי אף פעם לא הייתי כזה.

אבל בכל זאת מעניין אותי סדר היום של כדורסלן מסוג כזה. או יותר נכון, מה הוא עושה בזמנו הפנוי שמחוץ למסגרת של מכבי ת"א.

ובמלים אחרות, נניח שהייתי מגשים איזה חלום נעורים ישן ומשחק בליגה האיטלקית הראשונה בסוף השמונים/תחילת התשעים כאחד הזרים, משל הייתי דריל דאוקינס או מייק מיצ'ל לפחות, איך הייתי מתקדם משם הלאה?

אני מניח שאחת הבעיות הכי דחופות מבחינת בחור צעיר היא למצוא בחורה ולהתחבר אליה, אלא אם כן הוא מגיע עם חברה או אשה מהבית, ואז דברים יותר נינוחים וטבעיים. לא טוב היות האדם לבדו אמרו חז"לינו, ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שכבר נתנו קולם יהודית רביץ ודני ליטני בנושא אי-אז בימים בנועם, ובחן, ובקצב נאים במיוחד.

עכשיו ככה: ביינום הרי נשוי ואב למשהו, אבל מספרים שאשתו חזרה לארצות הברית לפני שבועיים. כנראה שהשתעמם, או שהיצר שוב גבר עליו.

דבר אחד אני יודע: אם זה אני, שם, באיטליה של לפני כמעט עשרים שנה, יעברו ארבעה חודשים עד שאעז להוציא את האף, אם בכלל. מצד שני, כל יום שעובר בלי בחורה, יו נואו, רק מגביר את הצורך. כבשר ודם, שהרי גם נשיאים הם בני תמותה, סביר שבסופו של דבר הבדידות היתה גוברת עלי והייתי מתחיל עם אחת האוהדות הצעירות שניגשת ומבקשת חתימה אחרי עוד משחק גדול שלי נגד נאפולי, עם 17 נקודות ב-7 מ-8 מהשדה ו-6 ריבאונדים (עדיף לא קטינה, רק זה חסר לי, להסתבך עם המשטרה המקומית, או חמור מזה בני משפחתה, שיתברר כי הם חלק מהמאפייה).

אני די בטוח, שבחיים, אבל בחיים, לא הייתי יוצא ככוכב כדורסל במדינה זרה למועדון לילה באיזה דאון-דאון-טאון קאזרטה. שם יש אולי סיכוי גדול יותר להכיר בחורה פנויה, אבל לא פחות מזה קיים צ'אנס להסתבך בקטטה, במהומה, באיזו אינטריגה שקשורה לחמום מוח או סתם דביל שמקנא בך או מפריע לו שאתה כוכב כדורסל והוא, אנא עארף, עוזר טבח במסעדת פועלים קשי יום.

אבל זה אני. החנון המצוי, או אולי החנון המתוחכם. זה שימצא את הדרכים בסופו של דבר להגיע לבחורה, אבל בדרכים הצדדיות והצנועות שלו, מבלי לקחת סיכונים מיותרים. אני מתאר לעצמי שביינום לא חשב על סיכונים כשהלך למועדון ההוא, ולא בפעם הראשונה, אבל מטבעם של עניינים מתעוררות שם בעיות. כמה פעמים קראתם ושמעתם על תקיפות, דקירות, מכות ומהומות במועדוני לילה? שומר נפשו ירחק. במיוחד במדינה זרה, במיוחד אם אתה ספורטאי זר. לך משם.

מאוד רוצה מסיבות? תזמין כמה חברים ואת החברות שלהם ושב בבית, או ארגן מראש מסיבת יום הולדת סגורה במועדון כלשהו, אליה יוזמנו וייכנסו רק אנשים שאתה מכיר וסומך עליהם.

אם נכונה הקלישאה לפיה לכוכבי ספורט זרים אין בעיות וקשיים יוצאי דופן להכיר בחורות, כי הן מגיעות מאליהן בסופו של דבר, עם הזמן, אז ביינום ודומיו הצעירים ומלאי האון, לא צריכים להתעסק עם חברות של אחרים (אם הדיווחים נכונים, וזה באמת מה שקרה). הבחורות יבואו. אם להיעתר או לא, זה כבר עניין אחר.

כמובן שאפשר לומר: מה אתה רוצה מהבן אדם, האיש בסך הכל יצא לחגוג יום הולדת ואתה, חנון שכמוך, לא תבין בחיים איך הדם מבעבע אחרי כמה כוסות אלכוהול, כשטובי הישבנים והחמוקיים נעים סביבך. ואיך בכלל אפשר להשוות מסיבה בבית למסיבה במועדון לילה?

תשובתי פשוטה כמחלצות האדם הקדמון. יכול להיות שאי-אפשר, יכול להיות שאין לי מושג ולא יהיה לי, אבל מאוד-מאוד סביר שמסיבה בבית תסתיים בלי מעצר ובלי חשד לדריסת אדם ואולי גם בלי הנורא מכל, שעדיין ממתין לביינום. לפעמים, עד כמה שזה נשמע מתנשא, ספורטאים בכירים מאוד לא צריכים לבלות באותם מקומות של העם, של החבר'ה. הם פשוט לא שייכים לקטגוריה הזו והתערבבות עלולה ליצור חיכוך בעייתי.

מישהו כמו ביינום, ספורטאי מקצועני במדינה זרה, צריך לדעת לגזור על עצמו גזירות שמתמודדות פנים אל פנים עם היצר, ודורשות איפוק ומקצוענות. בין אם יימצא אשם ובין אם לא, כנראה שאין לו את זה.