הימים ימים די עמוסים. יש להודות. אם לא די בכל המטלות הקבועות והיומיומיות הקשורות למלכה-האם, הנסיכות ואף יורש העצר, בא זה האחרון והעמיס על כתפינו מטלה חדשה ולא פשוטה כלל ועיקר בדמותו של הקוסם, ולשם שינוי אין הכוונה למג'יק ג'ונסון, וגם לא לאיתמר מרזל או לבארי לייבוביץ'. על הפרק עומדים 683 עמודיו של הספר השביעי והאחרון בינתיים בסדרת הארי פוטר, שלכו תמצאו זמן גם עבורם.

מודה וממש לא עוזב ולכן אין צורך לרחם: מגיל צעיר מאוד נדבק עבדכם הנאמן לז'אנר הפנטסיה (ונא לא להתבלבל עם מדע בדיוני), ומאז ועד היום לא החמיץ שום הזדמנות להעשיר את עצמו במיטב הספרים שראו אור בתחום, ובאותו זמן ממש להעשיר את חנויות הספרים במיטב לירותיו ושקליו. אי לכך ובהתאם לזאת, התקבלה גם ג'יי. קיי רולינג במאור פנים במשפחתנו, וכל ששת הספרים הראשונים העוסקים בקוסם הצעיר (והדי מופרע, יש להודות) נקראו חיש מהר ולא נודע כי באו אל קרבנו.

לא נורא, כבר נמצא את הדרך לעמוד בכל המטלות, אבל בינתיים כמה דברים בקצרה בעקבות סוף השבוע ותחילתו, ואף מלה על וויל ביינום. אין לי כוח אליו, וממש לא מהיום.

1. אם כבר הזכרנו פנטסיה, למה לא נסב שוב את תשומת לבם של אנשי איגוד הכדורסל לפינתנו האהובה "ככה כן מנהלים מפעל גביע": באנגליה נערכו בסוף השבוע משחקי הסיבוב השלישי של הגביע בספורט-שאין-לנקוב-בשמו, הלא הוא הראשון בו מצטרפות קבוצות הליגה הבכירה. למרות שהמדובר בשלב מוקדם יחסית של המפעל, לא פחות משמונה קבוצות מהליגה הבכירה כבר בחוץ.

למה? או, יפה ששאלתם. חלק מהן הופתעו בידי קבוצות מליגות נמוכות יותר, ולא קיבלו מתנה בדמות משחק גומלין אצלן בבית כדי שיוכלו לתקן, וחלק עפו לאחר שההגרלה העיוורת הפגישה אותן כבר בשלב זה עם קבוצות אחיות לליגה העליונה. כי כזו צריכה להיות הגרלה עיוורת ולא דופקת חשבון, קובעת ראשי בתים, מאפשרת לקבוצות להתחיל רק מרבע הגמר וכן הלאה. בדיוק כמו אצלנו, רק קצת הפוך. מתי גם אצלנו ינהגו כך? פנטסיה כבר אמרנו היום איזה פעמיים-שלוש, לא? לפחות גלבוע/עפולה, שהמדור כידוע מאוד בעדה, העפילה בגאון ובראש מורם לחצי גמר גביע המדינה, אחרי שעברה בצורה ראויה ביותר את נהריה. שנאמר וחזר ונאמר: היידה!

2. ובאותו עניין, במוצאי שבת צפיתי במחצית הראשונה של המשחק בין בני השרון להפועל ירושלים, ואז נאלצתי לצאת לנסיעה בת כשעה בשליחות משפחתית. מיד עם כניסתי לרכב, כיוונתי את הרדיו לרשת ב', מתוך מחשבה נאיבית שבתכנית ההיא, המסקרת את הספורט ההוא, טרח מישהו לחשוב שאולי, במקרה, כדאי לסקר גם את המשחק המרכזי בגביע המדינה בכדורסל, ולא רק משחקי המחזור האני-לא-יודע-איזה בדבר המשמים הזה שנקרא ביפ ישראלי.

אז חשבתי. למרות שבאותה עת שוחק רק משחק אחד, לא רק שלא נשלחו שדר ו/או פרשן למטרווסט, גם עדכוני התוצאה משם באו בתדירות של אחת לחצי שעה בקושי. בינתיים, התמלאו גלי האתר בלהג אינסופי של דני דבורין וחבריו על המשחק המשעמם בו צפו, על טיפוח כשרונות צעירים, היו שם גם שאלות טריוויה כה מביכות בבסיסיותן (או בסיסיות במביכותן), שלא הייתי מעז לשאול אותן אפילו את נסיכה ב', וכן הלאה וכן הלאה. כדורסל? רבע גמר הגביע? משחק מרכזי? לכו חפשו. מזל שנתנו תוצאה סופית מתישהו. פשוט שערורייה. לא פחות.

3. ראיתי חלק לא קטן מהמשחק בין גליל למכבי, ובסופו של דבר יצאתי ממנו עם מחשבה אחת ויחידה: עם כל הכבוד לשאר האדומים והצהובים ששוטטו על הפרקט, חבל שאין עוד כמה גילי מוסינזונים בליגה. כמה שמח, כמה קפיצי, כמה התלהבות ונשמה, כמה בלתי צפוי כל התקפה שנייה בערך, כמה גילי מוסינזון. באמת חבל שאין עוד כמה.

shaharhermelin@gmail.com