אוקיי, כולנו הבנו כבר שדבר כזה עוד לא היה לנו בכדורסל הישראלי. כל הסקירות ההיסטוריות שפורסמו בתקשורת ביומיים האחרונים, הזכירו ופירטו איך קבוצות ישראליות הושפלו אמנם לא פעם בהפרשים של 30, 40 ואף 50 נקודות, אבל קבוצה שחוטפת מנציגה ישראלית 39 במשחק הראשון, ולא רק שבגומלין מכסה את האוברדראפט לחלוטין, אלא אף סוגרת את החשבון, תרתי משמע, כשהיא בפלוס רציני? זה עוד לא היה.

לזה כולם שמו לב, אני מניח. למה שהרוב לא שם לב, הוא למכנה המשותף בין מי שעשתה זאת רק שלשום להפועל ירושלים, לבין זו אותה ירשה בצמרת טבלת סוגרות החשבון האולטימטיביות עם נציגותינו. והלא המכנה המשותף הזה כל כך ברור ומובן: קבלו - בתשואות, בבקשה, מגיע להן למרות שדרכו, מעכו, טחנו ובלעו בלי ללעוס את כוחותינו - את הקאזות.

כן-כן, 24 שנים תמימות לפני שהגיעו לברינוביץ', טושק, צ'יקאלקין, קירקסיי, מק'קאלוך וחבריהם מקאזאן, היתה שם קאזרטה. טוב, היא לא היתה שם לבד, כמובן, הרי צריך שניים לטנגו, או לאמ-אמ-אמ-אמא של הפדיחות. אי לכך ובהתאם לזאת, גם הפועל רמת גן היתה שם.

זה היה במסגרת גביע קוראץ', עליו השלום (גם קוראץ' וגם הגביע). רמת גן היתה קבוצת צמרת לכל דבר ועניין, על הקווים שימי ריגר, ועל המגרש שלושת הסטיבים - קפלן, מאלוביק ושלכטר, ואיתם אור גורן, אביגדור מוסקוביץ', ארט האוזי, יוסי קאשי ואחרים. בקאזרטה, מנגד, כיכבו האיטלקים ננדו ג'נטילה ופייטרו ג'נרלי (נדמה לי שגם וינצ'נזו אספוזיטו וסנדרו דל'אניילו, אבל לא לגמרי סגור על זה. יכול להיות שהם הצטרפו לקבוצה רק שנה אחר כך) הברזילאי הבינלאומי דה סוזה, והברזילאי הכי בינלאומי, ומהרבה בחינות הכי בכלל - אוסקר שמידט.

לא כאן המקום להרחיב את היריעה על מעלליו של שמידט, האגדה והאיש. אין לי ספק כי לא ירחק היום, בו ימצא עצמו מצורף אחר כבוד ל"חיל התותחנים", שם יפורטו יכולותיו והישגיו. בשורה וחצי: כל מי שזכה לראותו באופן חי וישיר (או אפילו עקיף) יודע שמול עיניו הופיע אחד מגדולי הקלעים בכל הזמנים ובכל העולם, אם לא הגדול שבהם. כמעט 50 אלף נקודות מדברות בעד עצמן, ולכן נעצור כאן ונחזור לסיבוב המוקדם בגביע קוראץ' 83-4'.

עם כל הכבוד לרמת גן, האיטלקים היו פייבוריטים די ברורים לעבור, אבל באותו ערב סתווי של 1983 בהיכל הספורט כל מטאטא רמת גני ירה ופגע, עד לתוצאת הסיום המדהימה, 72:103. הקזרטאים ירדו מהפרקט בראש מורכן, הרמת גנים כבר ראו את השלב הבא באופק, אבל נותר עדיין העניין הפורמלי ההוא של משחק הגומלין באיטליה, שכולנו יודעים איך הוא נגמר, וגם מי שלא, די ברור לו.

נגמר 66:108 לקאזרטה, ויש להניח שהטיסה הביתה עברה על אנשי רמת גן באותה צורה כמו שעברה על הירושלמים השבוע. מילא לקבל ככה בראש, אבל לאבד כאלה יתרונות מהמשחקים הראשונים? פששששש, לא מקנא בהם. ממש לא.

אבל עם כל הצער והבאסה שבדבר, נשאיר רגע בצד את נציגותינו הרמוסות עד עפר, ונצדיע לקאזות על הקאמבקים המופלאים. נעשה זאת, איך לא, בעזרתו של הקאזה האורגינלי מכולם, יהורם גאון. כל הכבוד לכם, חבר'ה, ואיזה מזל שביורוליג וביול"ב קאפ אין נציגות גם לקזחסטן.

shaharhermelin@gmail.com