המתח בקרב אוהדי הכדורסל בספרד לקראת הגרלת משחקי חצי גמר גביע המלך היה בשיאו. יחד עם שתי הענקיות והיריבות המושבעות, ריאל מדריד וברצלונה, העפילו למעמד המכובד גם גרנדה, קבוצת אמצע טבלה עם הפנים למעלה, ומנורקה הקטנה, שאנשיה מודים בפה מלא כי הגביע הרבה פחות חשוב להם מההישרדות ב-ACB.

ארבעת המאמנים וארבעת הקפטנים התייצבו בשעה היעודה במשרדי איגוד הכדורסל הספרדי, והמתינו במתח להוצאת הפתקים מהכדורים שהתערבלו להם בקערת הזכוכית. הפתק הראשון שנשלף נשא עליו את שמה של ריאל מדריד. פחות מחצי דקה אחר כך שוגר לחלל האוויר שם יריבתה בחצי הגמר. השם אותו ממש, אבל ממש, לא רצה לשמוע איש פרט לאנשי גרנדה ומנורקה - ברצלונה.

אנשי ריאל הלבינו יותר ממדי המשחק המפורסמים שלהם, אולם לא לזמן רב. "כמובן שריאל וברצלונה לא יכולות להיפגש בחצי הגמר", הרגיע יו"ר האיגוד, "הרי אנחנו רוצים אולם מלא בגמר, ולכן החלטנו מראש ששתיהן תהיינה ראשי בתים בהגרלה. נא להשאיר את ברצלונה בצד, ולהגריל אחת מהשתיים הנותרות מול ריאל, פּוֹר פַאבוֹר".

הסצנה ההזויה הזו, מיותר לומר, לא התרחשה מעולם. כלומר, היא כן התרחשה, אבל לא בספרד, אלא בשד' יהודית 36 בתל אביב - המקום בו מושגים כמו "הזוי", "תלוש", "מנותק מרוח הגביע" וכן הלאה פשוט אינם מופיעים בלכסיקון. מכבי תל אביב והפועל ירושלים, ברצונן או שלא ברצונן (אם כי יש להניח שכן), מילאו את תפקיד ראשי הבתים בהגרלת חצי הגמר שנערכה בסוף השבוע שעבר במשרדי איגוד הכדורסל, בעוד הפועל חולון והפועל גלבוע/עפולה הסתפקו בלית ברירה בעמדת האנדרדוג.

כן-כן, אני יודע שכבר דשנו בכך מי יודע כמה פעמים, אבל זה כל כך מקומם, כל כך שגוי ומופרך מיסודו וכל כך בלתי ספורטיבי בעיניי, שאין לי שום כוונה לוותר על עוד הזדמנות להשמיע את דעתי בעניין. הנה תזכורת: מכבי תל אביב אמנם זכתה באליפות, אבל בגביע הודחה כבר בחצי הגמר על ידי בני השרון. למרות זאת, צורפו דווקא הצהובים לירושלים כקבוצה שבאיגוד ויתרו לה על הסיבוב הראשון בגביע השנה, והשתיים אף הוגדרו מראש כראשי בתים במפעל כולו - משמע שהן יכולות להיפגש רק בגמר.

מעבר לכך, היה כמובן גם העניין הזה של משחקי הגומלין בסיבובים המוקדמים, כולל הענקת יתרון הביתיות במשחק השני לקבוצות ליגת העל, מה שמנע מלפחות שתי קבוצות מהליגה הלאומית להעפיל שלב, אבל נעזוב את זה עכשיו.

"אני לא אכחיש שיש לעובדה שמכבי וירושלים הן ראשי בתים גם פן כלכלי. זאת - על מנת לאפשר להרבה קהל להגיע לגמר. לגבי הפטור שניתן להן מהסיבוב המוקדם - זה היה בשל ההשתתפות שלהן במשחקי גביע יול"ב והיורוליג". במלים אלה, פחות או יותר, התבטא במהלך מעמד הגרלת חצאי הגמר יו"ר האיגוד, ירמי אולמרט, מבלי להתבלבל, ואולי אף מבלי לרדת לעומק משמעותן האמיתית של המלים היוצאות מפיו שלו.

הנה תרגום חופשי ובלתי אמצעי: אנחנו, איגוד הכדורסל, רוצים היכל מלא גם בגמר, לא רק בחצי הגמר, ואם חס וחלילה לא יהיה לנו בגמר את ירושלים ומכבי, אוי ואבוי ואנה אנו באים. עזבו את כל מהות המפעל מיסודו, עזבו פייר-פליי, עזבו הגרלה אמיתית - עיוורת, אכזרית, דרמטית, כמו שהיא אמורה להיות - העיקר שיהיה לנו היכל מלא. כאילו שחולון, למשל, ולא רק היא, לא יכולה, ואפילו בלי מאמץ מיוחד, למלא חצי נוקיה לפחות. וחוץ מזה, חלילה שעל המצפון שלנו, באיגוד, תרבץ גם העייפות המצטברת של שתי הקבוצות מהמשחקים באירופה, אז שינוחו להן עוד מעט, ויאגרו כוחות לקראת הבאות.

ואת כל זה, כאמור, מבשר האיש לאומה קבל עם ומיקרופונים. אמרנו, ונחזור ונגיד כל עוד יהיה מי שישמע, וגם אם לא יהיה: מביש - כי באמת אין מלה אחרת.

היו ימים, וואלה היו

במהלך השבוע האחרון שודר מספר פעמים בערוץ חמש-פלוס-גולד-או-איך-שלא-קוראים-לזה המשחק המפורסם של מכבי ת"א בספליט לפני 18 שנה. אותו משחק בו מכבי פיגרה בפער דו ספרתי במחצית הראשונה, הובילה בפער דו ספרתי חמש דקות לסיום, איבדה אותו די בשלומיאליות, ולמרות זאת ניצחה בנקודה, בזכות סל של דורון ג'מצ'י, אולי המפורסם ביותר שלו אי פעם, ממש על סף הבאזר.

בדרך כלל, אני ממש לא נוהג לצפות בשידורים כאלה למשך יותר ממספר דקות, אבל הפעם משכתי הרבה יותר מהממוצע. ראשית, תענוג היה להיזכר בהרכבים של אותם ימים – מצד אחד יוגופלסטיקה האדירה של קוקוץ', ראדג'ה, איוואנוביץ', פראסוביץ', פאביצ'ביץ', סובין וטבק - רובם ככולם רק בתחילת דרכם אל התהילה; מצד שני, מכבי עם קווין מגי המופלא ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים ג'מצ'י, מוטי דניאל, ווילי סימס, לבאן מרסר, קני בארלו וחן ליפין. שנית, בלתי אפשרי היה שלא לשים לב לשני דברים אחרים לגמרי שבלטו מאוד לאורך השידור כולו.

על הספסל של מכבי - צביקה שרף הצעיר למדי, בסווט-שירט לבן (!) עם שרוולים ורודים (!!). לא הרחק ממנו - מוני פנאן, עדיין רק ככוח עזר לשמלוק מחורבסקי המיתולוגי, אבל בסוודר משובץ (!) ועם שיער גולש (!!) בחינניות על עורפו. היו ימים. וואלה היו.