הכדורסל חזר, נתקשה להכחיש זאת, והיו כמה דברים שעברו לי בראש תוך כדי המשחק בין חולון לנהריה.

מאיה רונן, שדרית הקווים במשחק, גדולה. יש בה שילוב של תמימות וחן אבל המון ממזריות. היא עומדת שם בסיום עם אריאל בית הלחמי ותוקעת לו בלי להתבייש רמזים על כך שאולי-אולי הוא אשם במה שקורה בנהריה, ואולי-אולי השחקנים כבר לא כל כך מאמינים בו, ותוקעת עוד שאלה ועוד סיכה ועוד ניג'וס. גדול.

זאת אומרת, גדולה. ככה צריך, מאיה.

לעומת זאת, בצד השני עומד גיל ברק, האיש עם האנגלית הטובה והסחבקייה עם לא מעט שחקנים ומאמנים בכדורסל, עושה רושם. בדרך כלל הוא בסדר גמור, גיל. היו גם כמה וכמה שבחים לכיוונו כאן בכדורסלע-האתר לאורך הזמן. אבל הפעם, עם מיקי דורסמן, הוא פישל.

שואל משהו על אבישי גורדון שלא קיבל דקות, על הסגל הארוך והקושי לתמרן בו וגם על עמית תמיר, שהגיב בכעס לחילוף שלו וישב בפנים חמוצות עד לסיום המשחק. זה יפה, זה נאה. והלו, איפה השאלה על טאנוקה בירד שלא שיחק? מה אבישי גורדון, מה? איפה טאנוקה בירד? הביאו בן אדם בים כסף, שחקן שעבר חצי אירופה, עשה דברים גדולים וחשובים לאורך הקריירה שלו והוא אפילו לא מוריד את הטרנינג במשחק. אתה מדבר על אבישי גורדון עכשיו?

מצד שני, באמת בחור טוב גיל ברק, אני חושב, אז לא נוציא אותו מפה בבאסה. דיווחים נאים יש לו על כך שבפסקי זמן של חולון, וזו לא הפעם הראשונה, לא אמרו כלום. כלום לא אמרו. צריך לראות את זה כדי להאמין: עומד מיקי דורסמן וחושב עשר שניות מה להגיד. אחר כך הוא מסתודד עם עופר חירותי, אחד מעוזריו, ומעביר עוד 15 שניות. אחר כך הוא מסתכל על השחקנים וסוקר אותם מימין לשמאל. אחר כך גם משמאל לימין. כשנשארות עוד עשר שניות לסיום הטיימאאוט, הוא זורק שלושה משפטים, עוצר כדי לתת לרעש של הבאזר לסיום הטיימאאוט לחלוף, ומרביץ עוד שלוש מלים.

ואחר כך מנצח בעשרים, או כמה שזה נגמר שם.

מה עוד היה שם, מה עוד היה?

טריי סימונס, חביב הסיפרה האחרון שהוכתר, התחיל גרוע. 0 מ-6 היו לו כשהוא מנסה ללכת באחד על אחד נגד אדריאן פלדג'ר או מתן נאור, לא זוכר מי זה היה (אולי שניהם אפילו). מחטיא ומחטיא ומאבד ומחטיא ומאבד. לפחות יודע לגוון. גם זה משהו.

וכבר ראינו את סימונס עושה דברים כאלה העונה בחולון, ובגליל ראינו פחות. בחיאת רבאק, סימונס, עזוב את זה. עשינו ממך חביב בזכות היכולות הנהדרות ולא כדי שתוכיח לנו שאתה יודע לקלוע. הרי מה היה כל הקטע בגליל? היכולת לעשות את הנקודות תוך כדי הובלת כדור, מסירות, משחק קבוצתי והכל בקלילות כזו שאומרת 'אני נותן למשחק לבוא אלי ולא לוקח אותו בכוח על חשבון הקבוצה'.

אהבנו כל רגע.

אז למה לקלקל?

רוב הזמן סימונס אמנם דומה לאיש חיזבאללה עם המבט הקודר, הרזון והזקן, אבל הוא הרבה יותר יפה כשהוא משחק ביחד עם האנשים ולא נגדם. כבר הבנתי שדורסמן מתייחס אליו כמו מלך, וזה יפה ונאה בעיניי שגם המאמן יודע איך להתחנף לכדורסלע-האתר. הרי ברור לו לדורסמן (גם אם לא ממש, ככה החלטתי בזה הרגע), שאם יתנהג יפה לסימונס, הוא יקבל כאן יחס מועדף.

אז קבל את זה קואוץ': אפילו שהוא חביבנו, אנחנו מרשים לך לבעוט לו בתחת לפעמים, כדי שיזכור שכדורסל הוא משחק קבוצתי. ותכניס קצת את טאנוקה, קואוץ', אל תהיה כזה.

כריס ווטסון, יש דבר כזה והוא חזר לחיים. אריק קמבל – צריך לבדוק פעם ברצינות איך הוא לוקח את כל הריבאונדים האלה מגובה 1.95 או משהו. איזה קפיץ, יא אולוהים. ואיזה טיימינג יש לו. מין אנדרייטד כזה, אולי בגלל ששיחק בקרית אתא וקרית מוצקין. תכל'ס, הוא אחד מהפורוורדים האלה שנצטרך להעריך ביום פקודה, כשנתבקש לדרג את הזרים "הישראלים", אלה ששיחקו פה הכי הרבה זמן ואהבנו, אם כי לא ברמה המספקת כדי להפוך אותם לחביבי סיפרה.

מורן רוט נתן משחק של אליל. דיקסון בקושי משחק. גוני יזרעאלי משחק מעט מדי. אפילו שרוט אליל, קואוץ', גם הוא בשר ודם ומתעייף. אם ארבעים דקות צריכות להתחלק בין רוט ויזרעאלי (בהנחה שדיקסון ירד כרגע מעמדת הרכז, לפחות על פי המשחק הספציפי הזה), בוא נתקדם לכיוון 29 דקות לרוט ו-11 ליזרעאלי. סדר גודל, כן? נסה להרוויח את שניהם, קואוץ'.

יש מצב שדורסמן יחשוב על ההצעה הזו בפסק הזמן הבא. הוא ייקח לעצמו 40 שניות למחשבה, יבזבז עוד 15 בשיחה צפופה עם חירותי ואז יודיע: גוני, כנס ותחליף את מורן.

נהריה, מה יש להגיד על נהריה. את זה שאשאנטה ג'ונסון מזכיר לי בתנועות שלו פורוורדים גדולים שהיו פה, כבר אמרתי. לפעמים אני רואה בו קצת מבאק ג'ונסון, לפעמים קצת מג'ראלד פאדיו. לפעמים הוא פול תומפסון בעיניי. יש בו קצת מכל אחד. אני מתחיל לחשוב שהוא לא בקבוצה הנכונה.

לא נראים לי, נהריה. גם לא נראה לי החיבור בין בית הלחמי לקבוצה הזו, או להיפך. ואמרתי את זה מזמן, לא רק עכשיו בגלל ההפסד. אבל יש שם מין אורך רוח כזה. שש שנים עבד בנהריה אבי אשכנזי, גם כשהצליח יותר וגם כשהצליח פחות הוא היה המאמן. בואו נגיד את זה ככה: בית הלחמי לא יהיה שם שש שנים. או שיישבר לו בהקדם אם הכדורסל הזה יימשך, או שלהנהלה יישבר ממנו אפילו שהיא אלופת ישראל באורך נשימה.

ברק פלג? כיסתה אותו העלטה. אדריאן פלדג'ר? הולכת ומכסה גם אותו. אוטיס היל דיגמן תחת גדול בתנועה איטית, שמתחרה רק בזה של מריו אוסטין האגדי. אוצ'וקו-שוקו שיחק מעט.

לא יודע מה הולך שם. בית הלחמי שמר על פאסון, כביכול, אבל לדעתי בפנים הוא בוער אש. מסוג המאמנים הרותחים האלה, שנפגע ודאי עד עמקי נשמתו מחלק מהשחקנים בגלל ההדחה מהגביע בידי גלבוע/עפולה, ועוד איזו הדחה.

ואגב, זו אותה גלבוע/עפולה שחטפה השבוע 22 בבית נגד עירוני רמת גן. רק שתבינו איך זה עובד פה.