בושה וחרפה שמנהלת הליגה משריינת 6000 כרטיסים לפיינל פור לטובת מכבי ת"א וירושלים. האם לא מספיקות לשתי קבוצות אלה טובות ההנאה שקיבלו בגביע בדרכן לגמר?
יוסי
צודק, אבל שכחת עוד מלה: כלימה. הביטוי הנכון הוא בושה, חרפה וכלימה, ומי שהמציא אותו ושכלל לכדי שימוש עממי והמוני הוא מאמננו הלאומי. לפיכך, אומר מעתה: בחו"כ. כלומר, בושה, חרפה וכלימה.
הקטעים שכתבת לפני כמה ימים על שמעל'ה מזרחי ענקיים. לפי דעתי אתה יכול להרביץ עוד כמה קטעים כאלה לארוז הכל בספר זה יהיה שוס אדיר (רק אל תשכח לשנות את שמך, ולהוסיף לו את האותיות המתבקשות).
נדב
תודה. אם אתה מוצא עבורי הוצאה לאור שתסכים לממן ספר כזה, אני עוזב הכל וכותב רק קטעים מהסוג הזה. יש כיף גדול מזה? למי שהחמיץ, הנה הראשון והנה השני.
אהבתי את ההגדרה "סוס יאור" שהצמדת לפייזר, אם כי בשיחות עם שועלי קרבות צבע לא קטנים המככבים בליגה הבכירה נאמר לי לא אחת, כי על אף גודלו של פייזר הם התאכזבו מאוד מהמשחק הפיזי שלו, שלא תאם את רמת הציפיות משחקן שגודלו תואם לזה של צ'ורה בגירסה הראשונית, רק יותר שרירי.
מיכה
הבאת כאן אינסייד אינפורמיישן מאוד מעניין. באמת התגלו לאחרונה צדדים רכים בסוס היאור, בעיקר במנהגיו, אורח חייו ושאר עניינים כהנה וכשמה. אבל אל תשכח דבר אחד: סוס היאור שורץ במים רוב הזמן באופן רגוע ושקט, ולא מרים יד אפילו על ציפורים מעצבנות שמעזות להתיישב על גבו. הוא מסוגל לתקוף בני אדם ובאחד האייטמונים האחרונים גם הופיע כאן צילום של אחד כזה רודף אחר מישהו באותם רגעים בודדים שבא לו לצאת אל מחוץ למים, אבל בגדול הוא עושה רושם שקט וישנוני-משהו.
ואם אנחנו כבר בעניינו של מרקוס פייזר סוס יאור, אז לא שכחתי: בקרוב הוא מצטרף כבעל כינוי באופן רשמי לעמוד האגדות המהלכות בכדורסלע-האתר.
צוין כאן באתר בעבר, כי אלון שטיין שב לארץ להפועל ב"ש לאחר מסע ארוך בגרמניה ובאירופה בכלל. לאור תצוגותיו הטובות עושה רושם שהבחור נקלט כהלכה, ומצא את מקומו גם בארץ שאוכלת שחקניה, מאמניה ומאבטחיה. לאחר כל זאת, אני מפנה אליך שאלה: לדעתך, יש מקום לשחקן סימפטי זה בליגת חרטאבונה, בייחוד נוכח החוק הרוסי?
שמיל
אמנם לא ראיתי את אלון שטיין משחק כבר די הרבה שנים, אבל להערכתי המאוד מלומדת היה לו מקום לפני שנסע ויש לו מקום גם כיום. קצר ולעניין הפעם, שמיל. סלח ומחל לי.
ישנה שאלה אחת שתמיד מפריעה לי וחשבתי שאולי אתה תדע לענות עליה. למה סנטרים גרועים ומגושמים נקראים נגרים? למה לא סנדלרים, או כל דבר אחר? מאיפה הגיע הכינוי המצחיק הזה? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת. אולי אתה תבין זאת.
קובי
הופה, הופה, איזו שאלה נאה. לפני כל דבר אחר, קובי, אתה זכאי לקבל תיק אימונים מתנת sport24. כדי לממש את הזכות, אתה צריך ליצור קשר באמצעות תיבת המייל הנשיאותי הקבועה בלינק 'דבר אלי יפה'. שם, כל מה שעליך לעשות הוא לדבר אלי יפה ולשלוח את כתובתך המלאה. גם שם משפחה לא יזיק. אם תעשה את זה עד יום ראשון, התיק יישלח אליך בקרוב. לא תעשה, ילך לתיק למישהו אחר בסופו של דבר.
ולעניין, אין לי מושג, ממש כמו שלנגר בכדורסל אין מושג איך קולעים סל. על פניו, נראה לי כמו קונוטציה הכי ברורה, גם אם לא הכי הגיונית בעולם. נגרים עובדים עם עץ בעיקר, או לפחות ככה עבדו בעבר. אולי כשקוראים לשחקן נגר מתכוונים בעצם שיש לו ידיים מעץ. שחקנים עם מגע נוקשה, בלי רגש, בלי גמישות.
רציתי לדעת האם אתה יודע מי היה הראשון בארץ שעשה סבסוב?
תודה!!!!!!!!!!!!!
מירב
עד כמה ששמעתי, זה היה טל ברודי. ולא צריך כל כך הרבה סימני שאלה, מירב. אני מודה לך שאת מודה לי ועושה את זה ברצון, בכיף ומבחירה. תודה לך, שבחרת להפנות אלי שאלות. ואללה.
אחלה תמונה של סאבוניס שמת בקטע שלו בחיל התותחנים, צילום המעניק מראה גמדי אף לתמירים כאולאג'וואן.
לדעתי, הייחודיות של סאבוניס, כפי שזו משתקפת אף מהצילום הנ"ל, היא היכולת לשאת את הכדור בידו משל היה לא גדול מכדור טניס. זכורות לי תמונות, כולל במשחקו האחרון באירופה כאן בת"א, במשחק ההוא, שהוא מחזיק את הכדור בידו האחת גבוה מעל ראשו וראשי יתר הגמדים על המגרש, ומישהו שם נפשו בכפו ומנסה לנתר ולתת טיפ לכדור, שרק ייפול מגובה זה.
התגובה המיידית באה בשתי דרכים מקבילות:
א) הורדת הכדור אל מאחורי גבו, תוך שהוא מחזיק בו, משל היה כדור ספוג של תינוק ביד אביו, בשעה שמשחק עימו (וכאן, לדעתי, ראויה תמונת כדורו של תומר סלע).
ב) מבט מזרה אימה לעבר החצוף, חמור יותר מזה של אב כלפי בנו הגדול יותר, כאשר זה העלה כיסא על שולחן, והגיע לכדי נגיעה מצנצנת עוגיות חמאה שאימא אפתה לאורחים, אך אלה כמעט ונסתיימו בטרם בא עיתן.
אגב סאבוניס, אתה זוכר את המשחקים הראשונים שלו במדי ז'לגיריס נגד מכבי, אי שם בעיירה מערב אירופית ניטרלית ונידחת, באמצע שנות ה-80 הנידחות והניטראליות של המאה האחרונה במילניום הקודם?
היו באותה עונה שני משחקים בהפרש של יום או יומיים. בראשון סבוניס עמד במרכז הבקבוק כמתואר לעיל, וחילק כדורים ככל העולה על רוחו. הזרים של מכבי (מגי וג'ונסון?) נראו בעינינו כחגבים, וכן בעיניו. מכבי הובסה ללא תנאי.
במשחק השני, ראה זה פלא, הוא כמעט ולא עמד במרכז הבקבוק, ולא פיטם את חבריו בכדורים מאחורי הגב, ופתאום שחקני מכבי נראו כשחקני כדורסל. מכבי ניצחה בנקודה.
היש לזה הסבר, שמא הסבר יש לזה?!
עזוב אותך מהסבר כרגע. קודם כל, נהניתי מהמייל שלך עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ. לדעתי, אני כבר אמור לשלוח לך בקרוב מאוד תיק אימונים של sport24 אז בוא נרד מהפרסים כרגע.
אתה צודק בעניין כדור הטניס מעל הראש. זו באמת היתה אחת התכונות הבולטות בסגנון המשחק של סאבוניס, כמו היכולת שלו לחלק אסיסטים מדהימים משל היה רכז רואה משחק מהמעלה הראשונה. הייתי מוסיף את זה לטקסט עליו שמופיע בחיל התותחנים, אבל יו נואו, משנכתב הדבר – נכתב. לא נתחיל לשכתב פה קטעים אחרת לא יהיה לזה סוף.
זוכר גם משהו מעורפל בעניין שני המשחקים נגד מכבי ת"א משנות השמונים. פרטים ממש דווקא לא, אבל שאל את אלי סהר, הוא זוכר כל פיפס.
בעצם, חכה-חכה. למה לשלוח אותך לסהר? הנה הגיע מייל שמסדר הכל כמו שצריך. שים לב לטקסט של אורי סביר:
קראתי אצלך על איזה בחור ששאל על משחקי מכבי נגד ז'לגיריס. מיד רצתי לארכיוני ספסל להביא לו את התשובה.
מכבי וז'לגיריס נפגשו פעמיים בהפרש של יום. בפעם הראשונה בעונת 85/86 בבריסל, ב-15 בינואר, ז'לגיריס ניצחה 77:94 עם 28 נקודות של סאבוניס ו-21 של קורטינאייטיס (מונה לא מזמן לאמן את ורוצלאב). במכבי מג'י וג'ונסון קלעו 24 כל אחד.
יום אחר כך, מכבי ניצחה 86:88. מגי 23, ג'ונסון 22, ג'מצ'י שיום קודם לכן קלע רק שתיים, תרם הפעם 16. סאבוניס וקורטינאייטיס שוב בלטו, 27 ו-22 בהתאמה. קובנה סיימה את הבית מקום שני, מכבי רק חמישית מתוך שש.
שנה אחר כך, אותו סיפור, שוב בבריסל, אבל באולם אחר ועם פחות צופים.
בראשון 74:82 לז'לגיריס, עם הצגה אדירה של חומיצ'וס שהפגיז 46 (אגב, אתה זוכר את החמישייה הקלאסית של ליטא ביורובאסקט 95, איתו, סאבוניס, קורטינאייטיס, מרצ'ולניוס וקרנישובאס?), סאבוניס רק 14. בצד השני היו ג'מצ'י עם 25 ומגי עם 19.
יום אחר-כך, 15 בינואר, מכבי ניצחה 74:81 אחרי פיגור תשע בהפסקה. ג'מצ'י ומגי 25 כל אחד, ג'ונסון 17 וברקוביץ' 12. סאבוניס 18, חומיצ'וס רק 8 הפעם.
הניצחון של מכבי החל רצף אדיר, עם ניצחון בנקודה על ריאל, ניצחון חוץ בזאדאר, הניצחון הענק 79:94 במילאנו, ואחרי 19 הפרש על אורטז גם ניצחון חוץ במדריד בדרך לגמר.
הפעם חילוף בתפקידים: מכבי סיימה שנייה בדרך לגמר מול מילאנו בלוזאן, ז'לגיריס סיימה רק חמישית עם שלושה ניצחונות בלבד.
ואם כבר טריוויות, איבן סונארה, מאמן ציבונה החדש שסידר לה ניצחון חוץ ראשון ביורוליג אחרי שנה ועשרה חודשים, קלע אתמול לפני 17 שנים 18 נקודות בניצחון 68:124 של ציבונה על הפועל ת"א, נקודה אחת יותר מהתבוסה בקאזאן.
ועוד ממייקי:
בעניין הסיפור על הדג של נגה סלע היפה, שהלך לעולמו: חבר שלי רצה חיית מחמד בבית, קנה אקווריום. קנה דג. אמרו לו שזו התעללות לשים דג בודד באקווריום, קנה דג נוסף. אמרו לו שקר לדגים, שצריך גוף חימום, קנה גוף חימום. לא אמרו לו שצריך טרמוסטט. לא קנה טרמוסטט. בלילה הלך לישון.
בבוקר גילה באקווריום מרק דגים.
איי איי איי מייקי, איזה סיפורי זוועה אתה מספר לי פה. בהזדמנות זו, הודעה נשיאותית לעם המודאג: הדג שמת הושלך לאשפה למרבה הצער, ובמקומו נרכש תמורת ארבעה שקלים דג זהב קטן שהוכנס לאותו אקווריום קטן בו חי הדג הכחול שנותר. לעת עתה הם בסדר. מקווים לטוב, בכל אופן.
יא אולוהים!
אנחנו רק בתחילת 2008 אמנם, אבל האייטם של רן בורוכוב סוקולוב פינת בוגרשוב על חמישיית כדורסלע וקזאן הוא אייטם השנה שלי. כפיים לבורא כוב!
כפיר
מסכים איתך. אייטם לתפארת היה זה, מה גם שחמישיית כדורסלע הוכחה כטובה יותר מהפועל ירושלים והפסידה ב-43 הפרש בלבד לקאזאן, בעוד המלחאים חטפו שם 53. ולכל מי שהחמיץ את האייטמון של בורוכוב-סוקולוב, הנה הוא שוב.
והפסקה לעדכון:
בהמשך לאייטמון שדיבר על סטנלי ברנדי כאופציה לא פחות טובה מנואל פיליקס לעמדת המחליף הראשון לגבוהים בהפועל ירושלים, ובטח הרבה יותר זולה, מעדכן אותנו טל:
סטנלי משתכר בנצרת עלית 32 אלף דולר.
נאה, תודה לך.
ורן סוקולוב-בורוכוב מוסיף:
סוקולוביסט מסוים הציע כבר במרץ 07' את שן זהב להפועל ירושלים במקום צרור הצ'יקמוקים הרגיל. הדברים רשומים לבן על גבי מסך, נשבע בציצית של רבי דורון ש'. טרחן אנוכי, יודע אני ומתנצל. ומה עם גוני ? תן לו לשחק, יא דורסמן מנוול 2. לא מחזיק ממורן רוט, לא יעזור. ברדקיסט היה ונשאר. ברכות מהצפון אשר בסיביר, כך נדמה לפחות.
הריני לאשר את דבריך בעניין שן הזהב. בעניין דורסמן, ניתן לו שבוע-שבועיים ואם לא יריץ את גוני אלילך אני מניח שתדע איך להתייחס לעניינים, מר ז'רמוחמדוב.
מה בקשר להכניס את אנתוני פארקר לחיל התותחנים? (אני חושב שאני אפילו לא צריך לפרט למה).
שלומי
לא ירחק היום וגם הוא יגיע אלינו ויצטרף לשורות החיל. שלא לדבר על אוסקר שמידט, שבכל שבועיים שולח מייל ושואל: 'נו, מתי תורי, יא אפסים'.
ועד כאן בשלב זה. אתם מוזמנים להמשיך ולשלוח כל רעיון, אמירה, הבזק ושאלה כלשהם שמעניין אתכם להשמיע, ובמקביל לשמוע את התייחסותי בעניין.
לא שאני צריך לומר את זה. הפרינציפ הובן כבר מזמן. אבל אולי יש כמה חבר'ה חדשים פה, יו נואו.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד. |
