הלם ותדהמה, הפתעה רבתי, וגם סיפוק לא קטן, המלווה בהסתייגות די גדולה. כל אלה ועוד היו מנת חלקנו לשמע הידיעות שפורסמו בתקשורת, לפיהן שוקל איגוד הכדורסל לשנות החל מהעונה הבאה את שיטת הגביע הנלוזה והמופרכת, שהונהגה במחוזותינו בשנים האחרונות.

במלים אחרות: מי אמר שבאיגוד לא קוראים 'כדורסלע'? קוראים גם קוראים ואולי, באמת אולי, אף מפנימים את מה שנכתב כאן רק-אלוהים-יודע-כמה-פעמים על כך שמשחקי גביע המדינה מתנהלים על פי עקרונות שאינם דומים לכלום, ובו בזמן אף לא דומים לשום דבר. להלן, שוב, ההיי-לייטס: מפגשים כפולים בכל שלב עד חצי הגמר, ואם לא די בכך גם יתרון ביתיות שמובטח לקבוצות מליגת העל במפגשים עם אחיותיהן מהליגה השנייה, מכבי תל אביב והפועל ירושלים מוגדרות ומכוונות מראש כך שתוכלנה להיפגש רק בגמר, ובנוסף אף מקבלות פטור מסיבוב אחד כי הן נורא עמוסות וטרודות בגביעי אירופה וכן הלאה וכן הלאה.

והנה, לכאורה לגמרי אאוט אוף דה בלו, בוקעים משדרות יהודית 36 צלילים המתחילים להזכיר שעון מעורר. עדיין לא צלצול השכמה במלוא מובן המלה, אבל משהו סמלי ומעודד דווקא כן. מצד אחד זה יפה, באמת יפה, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם. מצד שני, לפחות על פי מה שפורסם בתקשורת - שאני מניח שיש לו אחיזה כלשהי במציאות - עושה רושם שבאיגוד שוב מנסים להמציא מחדש איזשהו גלגל, במקום ללכת על הקלאסי, הטבעי והמתבקש.

מה פורסם? פורסם שמדברים על טורניר דומה לזה הנערך בספרד - שיתחיל ויסתיים תוך שבוע ושבו ישתתפו רק שמונה הראשונות בליגה. הצעה אחרת מדברת על כך שרק שבע הראשונות בליגה ייקחו חלק במפעל, כאשר השמינית תהיה מחזיקת גביע הלאומית, שישוחק ויסתיים עוד קודם. וכך הלאה וכך הלאה, הצעות מהצעות שונות, שמספרן הרב הביא לדחיית הדיון בנושא בשבועיים או משהו כזה.

ונשאלת שאלה פשוטה ובסיסית: למה? עד שכבר התעוררתם ויצאתם מהקיפאון התמוה והמביש, למה ללכת רחוק? למה לא לקיים מפעל גביע בסיסי וקלאסי: משחק אחד בכל שלב, הגרלה פשוטה ועיוורת בין כל המשתתפות, אין פטורים, אין שחרורים, אין גימ"לים ואין כלום. רוצים לשחק את רבע הגמר, חצי הגמר והגמר תוך שבוע באולם אחד? פנטסטי, כולנו בעד, אבל תנו גם לקטנות צ'אנס להפתיע ולהתברג לשלבים גבוהים יותר. גם זה, אם שכחתם, חלק מייחודו ומקסמו של המפעל.

נחכה לתוצאות חיוביות ומשמחות בדיונים בנושא, שיתקיימו מתי שזה לא יהיה, אבל בינתיים - רשמנו לעצמנו את הסימנים המעודדים, וליתר ביטחון נמהר להקדיש לכל כוכבי האיגוד את "Good Morning Starshine" מתוך המחזמר האלמותי "שיער". הנה הוא, ממש כאן, נא להמשיך במגמה ולהקיץ לגמרי, תודה.

אליצור פילזן

נהניתי מאוד לצפות באפס פילזן מנצחת את ריטאס וילנה. גם משחק טוב, גם ריכוז של לא מעט שחקנים שפשוט כיף לראות אותם, גם כי אני משוחד לטובת דייויד בלאט ותמיד שמח בהצלחותיו, וגם כי זה היה חלקו האחרון של ערב די יוצא דופן, עם שלושה שידורים ישירים כמעט במקביל (רמת השרון נתנה הצגה ראויה ביותר ביורוקאפ, ועלתה לשמינית על חשבון קייסריספור, בעוד נתניה וגבעת שמואל שיחקו על גביע הלאומית וגם בזה הצצתי מדי פעם).

מעבר לכל העניינים הקשורים לכדורסל נטו במשחק, לא יכולתי שלא לשים לב במיוחד לרגעים בו העמיד בלאט על הפרקט חמישייה אמריקאית נטו. לא טורקים, לא בוסמנים ולא כלום. רק פן, האטסון, גרגורי, וודס וניקולאס. ממש אליצור נתניה המיתולוגית בגרסת האבדי איפקצ'י (ועם כל הכבוד לקרל נברסון, ווילי סימס, טרי פייר, ג'ימי הול ושות' - מדובר בהחלט בגרסה משופרת).

דרך הטלוויזיה, לא ממש הצלחתי להבין עד כמה, אם בכלל, מפריע העניין הזה לאוהדי פילזן. מצד אחד, עשה רושם שהקבוצה קיבלה לא מעט עידוד לאורך הדרך, ובמיוחד בדקות האחרונות. מצד שני, היו לא מעט כסאות ריקים באולם, מה שלא ממש זכור לי בימי נאומוסקי, וולקן איידין, סאריצ'ה, טורקוגלו, בשוק וכל השאר. מצד שלישי, אולי זה המצב בעונות האחרונות, מה אני יודע? בכל מקרה, היה בהחלט מוזר, אם כי מעניין, אבל העיקר שבלאט סימן עוד W בטבלה. השאר באמת פחות חשוב כרגע. לאן יגיעו הפילזן גלובטרוטרס בסיום העונה? זו כבר שאלה אחרת ואם נחיה, היה אומר יו"ר הדירקטוריון, גם נראה.

shaharhermelin@gmail.com