מדברים עכשיו לא מעט על כך שמכבי ת"א מצאה סוף-סוף מחליף לדריק שארפ. אלכס גארסיה הוא האיש, ואני נוטה להסכים לקביעה הזו ואפילו לומר, שגארסיה הוא שחקן טוב יותר. ולא בגלל שהוא קלע 14 נקודות נגד מילאנו, הביא לשינוי והיה אחד הטובים במגרש, אלא בזכות היכולת שלו לעשות הרבה יותר דברים מאשר שארפ עושה, או עשה, בשנים טובות יותר שלו מאשר העונה הנוכחית.
וכנראה שחילופי המשמרות נעשים בזמן, או אפילו קצת באיחור. נגד מילאנו כבר ראינו את שארפ נפגע פעמיים תוך כדי משחק, כואב, נאנק ולא מצליח לחזור לשחק אלא חייב לרדת לספסל לטיפול. אפשר לומר שזה סתם צירוף מקרים של פגיעות כואבות מדי, אבל כנראה שבתוך הדברים האלה צריך להתמודד גם עם האמת הפשוטה: הגיל עושה את שלו ופציעות שגרתיות יחסית כואבות יותר מבעבר. כבר לא כל כך פשוט לעמוד על הרגליים מחדש ולשוב למגרש.
גארסיה שומר מדהים, טוב מאשר שארפ. השמירה שלו בנויה על אתלטיות עצומה ורגליים חזקות לא פחות מאשר על מהירות וזריזות, ובכך יש לו יתרון של שארפ שההגנה שלו לאורך השנים התבססה על זריזות רגליים, הצקות בלתי נגמרות וגם הצגות שבהן הוא התמחה לאורך השנים. גם היכולות של הברזילאי מגוונות יותר: אם שארפ שמר לאורך השנים על רכזים בגובה שלו, פלוס-מינוס, גארסיה מסוגל לשמור גם על גארדים גבוהים ממנו בהרבה, ואפילו על פורוורדים של 2.05 כמו דנילו גלינארי, ועושה את זה בהצלחה.
התקפית, הוא חודר מצוין לסל, מה ששארפ לא ידע לעשות אף פעם ברמות גבוהות וכמעט שלא עשה בכלל. רוב הזמן, אם כבר שארפ נכנס פנימה, הוא העדיף לעצור על שתי רגליים בחצי הדרך ולזרוק משני מטר מאשר להגיע עד לסל מתוך חשש שייחסם. אצל גארסיה החשש הזה לא קיים, העוצמות שלו כל כך גדולותו והינתור כל כך גבוה, שאין לו שום חשש להיכנס בכוח עד לחישוק. הבעיה היחידה בעניין הזה היא התנופה והעוצמה. לפעמים נדמה, שגארסיה משחק במהלך גבוה ומהיר מדי, שגורם לו קושי לדייק ברגע הכי חשוב: שחרור הכדור.
גארסיה הוא לא מוביל כדור בהתקפה מסודרת (גם שארפ לא), אבל הוא אחד מאותם מכדררים שמאליים שקולעים בשמאל, אבל מובילים כדור בימין, ומפתיעים בכל פעם מחדש את האנשים שחושבים ששמאלי לא מסוגל לעשות פעולות באותה רמה גם ביד האחרת.
אחד הקטעים שמוכיחים את זה ומעניינים בכל פעם מחדש, הוא ההעדפה של גארסיה כשמאלי מובהק לסיים ביד ימין. אני כבר לא מדבר על דאנקים (על זה היה כאן דיון מלומד באחת ההזדמנויות הקודמות), אלא אפילו על תנועה פשוטה.
ראיתי אותו, למשל, נכנס לסל על קו הרוחב באחד המשחקים, ומגיע לתוך הצבע אל מתחת לחישוק וכל מה שנותר זה להניח את הכדור בליי-אפ בשמאל. במקום זה, ברגע האחרון הוא בחר להעביר את הכדור מיד ליד, ולסיים בימין מהצד הקרוב ללוח. זה עלה לו בחסימה של מגן, כי למעשה הוא החזיר את הכדור אחורה, לקרבת השומר, בניגוד לקו התנועה ולמהלך ההגיוני, במקום להיעזר ביד הרחוקה מהשומר ולהניח בקלילות בשמאל. גארסיה שמאלי, אבל מתקשה לסיים ביד החזקה שלו.
בכל מה שקשור לקליעה מבחוץ, שארפ הוכיח לאורך השנים שהוא אחד הקלעים הטובים ביותר שהיו כאן, עם יכולת לספק שלשות קריטיות תחת לחץ ובמצבים קשים. גם לגארסיה יש יד לא רעה. לא כמו של שארפ, וגם לא כזו שאפשר לבנות עליה בוודאות, אבל הוא יכול לקלוע שלשות ולוקח אותן כחלק בלתי נפרד מהמשחק שלו. אצלו זה יותר עניין של יום מאשר יכולת קליעה טבעית או טאץ' של קלעי. בגדול, הוא שחקן בלי אגו, בדומה לשארפ, אבל לשניהם אין בעיה לקחת זריקה ועוד זריקה גם אחרי החטאות רצופות.
גארסיה נופל בין העמדות. הוא לא רכז, גם לא ממש שתיים או שלוש. גם שארפ אף פעם לא ישב באופן טבעי על אחת המשבצות, ותמיד היתה בעיה כלשהי שהפריעה למתג אותו. אם אצל שארפ האופציה היתה לשבץ אותו בעת מצוקה כמוביל כדור לא ממש מוצלח, במקרה של גארסיה הוא יכול לשחק במידה שווה של הצלחה כשחקן בעמדה מספר 2, או כגארד שלישי במערך, שיושב למעשה על משבצת הסמול פורוורד.
שניהם חיים על אגרסיביות והתלהבות ואינסטינקטים בהגנה, אבל אצל גארסיה הכל עולה צעד אחד קדימה בגלל האגרסיביות, האתלטיות והפיזיות. אם הוא יסגל לעצמו את ההרגלים של שארפ לאורך השנים, כלומר לקום מהספסל בכל מצב ולתת תפוקה מיידית בקטגוריות כמו התלהבות, דחיפה קדימה, אנרגיות, התקפות מתפרצות ומהלכי באנקר, אז כמו בעניין של באטיסטה - גם ההחתמה של גארסיה תהיה יעילה להרבה שנים.
gilse@inter.net.il
