שלום ערן,

כרגיל, ברכות על האתר.

ברצוני להתייחס לקטע בו כתבת על הענקת הכינוי "סוס יאור" למרקוס פייזר, כיוון שלא זכור שחקן ברמה הבכירה של הכדורסל שלנו, שהיה כל כך מאסיבי ורחב כמו מרקוס פייזר.

להזכירך, היה עוד שחקן דומה במבנהו, אם כי רק לתקופה קצרה: קיבו "המקרר" סטיוארט ששיחק כחצי עונה בהפועל ירושלים.

בקטע המופתי הנ"ל, נערכת השוואה בין קיבו לבין חביב הסיפרה: סטנלי "שן זהב" ברנדי. מי היה מאמין שכעבור שמונה שנים הנשיא ימליץ על "שן זהב" כשחקן להפועל ירושלים. איפה קיבו ואיפה סטנלי.

בברכה והמשך כך,

ישראל

כתבתי שלא זכור?

אולי, אולי. לא ניכנס לזה עכשיו. בכל מקרה, קיבו באמת היה חתיכת סוס-פיל בפני עצמו, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבכל מה שקשור לרוחב, פייזר הוא הגדול מכולם.

ואתה צודק, אגב. כיניתי פעם את קיבו סטיוארט 'איש הפיל', אבל זה היה אך ורק לצורך אותו טור ספציפי שהופיע בספר ובו השוואה לסטנלי ברנדי. הכינוי הזה לא המריא הלאה, ולא הונצח. אולי כבר אז הרגשתי, שסטיוארט לא ישרוד כאן יותר מדי שנים. האיש (הפיל) היה אנוכי מדי, בעוד סטנלי שן זהב הוא שחקן קבוצתי לעילא ובזכות התכונה הנפלאה הזו מאריך ימים כאן עד גיל 40 כשחקן מקצועני, ואולי גם יותר מזה.

ערן היקר שלום רב,

רציתי להכיר לך בחור נחמד שלא שומעים עליו יותר מדי. הוא משחק במכללה לא מוכרת במיוחד, אבל טוען לכתר "המקרר הבא". אם תמיד חשבנו שקוז'יקרו קיר בטון, שפייזר סוס יאור והרי לא נשכח עוד שחקן שפעם הרעיד את המגרשים בארץ בריצתו, הלוא הוא קיבו סטויארט, שהרי גם אותו הביא האיש עם הקיסם (מאמננו הלאומי), הרי שקני ג'ורג' הוא משהו לא מהעולם הזה.

הנה קישור למה שכתבו עליו.

שבוע טוב

רן

תודה, תודה. שמעתי על סוסון האימים הזה, אבל לרווחת העם, יא נואו, ניתנת כאן האפשרות להתעכב למספר דקות על האיש ופועלו. והנה גם קליפ קצרצר מצורף.

שלומות,

אהבתי ביותר את האייטם האחרון על הטניס ב"מסביב לכדור". תראה איזה עולם, באות שתי ספורטאיות-על נאות מראה, וברגע אחד מעלימות את רוז'ה-שלנו.

אין כמו תמונות של שראפובה ואיוונוביץ' כדי לפתוח את היום, לא צריך לקנות "בלייזר". אממה, בתור חובב טניס מושבע שכמותך, אל נא נפריז באיכויות (המשחק) של הטניס הנשי, נכון שבשנים האחרונות הרמה עלתה, ובעיקר התחרותיות, אבל זה עדיין לא דומה לענף שבו עוסקים רוז'ה-שלנו וידידו נדאל. נודה ולא נכחיש, כי מה שבאמת מושך אותנו (שוביניסטים שכמונו) בטניס הנשי, הוא לא הטניס.

אכן כי כן, היו ימים שבהם חבטה נבראטילובה הגברית בכל מה שזז, והיום עלמות חן טובות מראה, משחקות להן על המשטח בחצאיות קצרות, ולמי בכלל אכפת מה רמת הטניס שהן מציגות. שראפובה, האנטחובה, איוונוביץ', קורניקובה, דמנטייבה, ואידיסובה, יא אולוהים, איזה טניס! קדימה, נא למהר ולהקים את את טניסלע-האתר, ויפה שעה אחת קודם. לי ברור מי יופיע על הלוגו של האתר: כמובן, רוז'ה שלנו. וכמו שנוהג לברך בורוכוב-סוקולוב: כפיים לבורא עולם (על שברא את הנשים המשחקות טניס).

צור לביא

יש בזה משהו. ומשהו – יש בזה. אבל כידוע לך, בעולם של פוליטיקלי קורקט יש להלך על החוט הדק שבין התלהבות מחמוקיים נשיים בפרהסיה, לבין התפעלות מיכולתן המקצועית של השחקניות. לפיכך, נתפעל קודם כל ממכות ההגשה של שראפובה ורק אחר כך מרגליה הבלתי נגמרות. נתרשם מחבטת הבקהנד של איוונוביץ', ורק אחר כך מגוון עורה השזוף. שאחרת, לא נוכל לזכות בתמיכתן ובקרבתן של בנות המין הנשי הסובבות אותנו. קח את זה בחשבון, כן?

ערן היי,

אני לא מסכים עם גיל אחיך, שגארסיה עולה על שארפ. כבר היו במכבי גארדים שמבחינת יכולות אישיות עלו על אלו של שארפ, אך התרומה של שארפ היא בערך המוסף שהוא יכול להביא למשחק: לחימה, התלהבות, שלשה קריטית ובעיקר מנהיגות. אלו דברים שקשה לי לראות את גארסיה מביא למכבי (על אף חיבתי אליו), ואלו דברים ששארפ יכול לתרום גם בעוד 5 שנים, וגם אם הוא עולה לשחק אחת לחמישה משחקים לרבע האחרון.

מה שכן, השנה מכבי פחות תלויה בשארפ וזה כבר דבר טוב. בשנים האחרונות מכבי הייתה תלויה יותר מדי בשארפ, שדקות המשחק שלו עלו משנה לשנה, ובעונה שעברה היו משחקים בהם שארפ חזר לימיו במגדל העמק כאשר הוא שיחק כגאנר שיורה מכל טווח אפשרי (וכן, לרוב הוא גם קלע את השלשות המטורפות).

השנה, שארפ הוא סוף כל סוף המנהיג נטול האגו מהספסל שמשתמשים בו רק למקרים מיוחדים. אני מקווה שזה יימשך גם בשנים הבאות, אבל כבר אמרתי פעם שיש לי הרגשה שזו העונה האחרונה של שארפ במכבי.

2. אני מאוד נהנה מיותם הלפרין במשחקים האחרונים. פעם לא אהבתי אותו וטענתי שהוא יותר מתבכיין על הדקות שלו ופחות מנסה ליזום מהלכים על המגרש. במשחקים האחרונים יותם מראה יציבות, וכל משחק הוא קולע בערך 12 נקודות, רובן ברגעים מכריעים. יותם כבר לא יגיע ל-NBA, אבל כמו שהוא משחק במשחקים האחרונים בהחלט יש סיכוי שהוא יהיה בעל הבית החדש של מכבי בעמדת הרכז, והוא יכול להגיע לרמתם של רכזים כמו שאראס או פפאלוקאס.

עומר

אוקיי, מספר עניינים: דווקא מבחינת הדברים ששארפ מביא ואתה טוען שגארסיה לא יכול להביא, דעתי שונה משלך: לחימה, התלהבות, שלשה קריטית, הגנה חזקה - כל אלה הם דברים שגם גארסיה יכול להביא. אמנם כל אחד וסגנונו, אבל בשורה התחתונה גארסיה יכול לתת אותם דברים כמו שארפ. ההבדל הוא בעיקר בזיקה. שארפ הוא מכביסט שנטוע כאן כמו אקליפטוס ותיק. בוא נראה אם גארסיה מתאים מבחינת אופיו ורצונותיו להיות סוג של שארפ מבחינת המהות. כלומר, לקבוע כאן את עתידו לשנים הקרובות, לא לרצות לזוז לשום מקום אחר, להיות מוכן לכך שהוא שחקן ספסל ולחשוב אך ורק על מכבי ת"א.

מעבר לזה, אני לא חושב שיש מצב שבו שארפ יישב עוד חמש שנים על הספסל, מבלי להיות שחקן ברוטציה המצומצמת. בסופו של דבר, המציאות אכזרית מאוד וגדולה יותר מכל אגדה. אם יתברר לשארפ או להנהלה שהוא הופך פתאום להיות שחקן של שש דקות, הוא לא יסחב יותר מעונה אחת נוספת וגם זה בספק. מנהיגות מהספסל זה מושג יפה בתיאוריה. בפועל, קשה לי להאמין שזה יקרה לאורך זמן.

לגבי יותם, אני מאוהדיו העקרוניים, כבר אמרתי לא פעם גם בעיתות משבר, אם כי גם אני כבר כמעט הרמתי ידיים בשלבים מסוימים. כרגע, מי שמרכז את מכבי ת"א הם קאמינגס וביינום ולא הלפרין, שחי את הדקות שלו כקלע, לכן קצת מוזר לי לקרוא שאתה חושב שהוא יכול להיות כמו פפאלוקאס או כמו רכז על באירופה. בעיניי, הוא רכז מפוספס. הוא תמיד יוכל להיות עוד מוביל כדור בהתקפה, אבל רכז ממש? לפחות כרגע זה לא נראה ככה.

שלום,

רציתי, בבקשה, לדעת אם יש קבוצה בשנים האחרונות שהחליפה מאמן תוך כדי העונה, ולקחה באותה שנה את גביע אירופה או לפחות הגיעה לפיינל פור.

תודה

יפתח

בוא נראה:

2007 – פנתינאייקוס עם אוברדוביץ'

2006 – צסק"א עם מסינה

2005 – רבי פנחס הגרשוני

2004 – רבי פנחס הגרשוני

2003 – סווטיסלאב פשיץ' עם ברצלונה

2002 – אוברדוביץ' עם פנתינאייקוס

2001 – רבי פנחס בסופרוליג, מסינה עם קינדר ביורוליג

2000 – אוברדוביץ' עם פנתינאייקוס

לפחות בכל מה שקשור ליורוליג של השנים האחרונות, אם לזה התכוונת, התשובה לשאלה שלך היא שלילית. לגבי קבוצות שהגיעו לפיינל פור עם מאמן שמונה תוך כדי עונה, אז כן. מבלי ללכת רחוק מדי, טאו ויטוריה עשתה את זה בעונה שעברה עם בוז'ידאר מאלקוביץ', שהחליף את נאצ'ו לסקאנו, שבעצמו החליף את ולימיר פראסוביץ'. ומשנמצאה הדוגמה האחת, אין צורך להפליג ולהביא נוספות, נכון?

שלומות,

רציתי להעלות בפניך סוגיה שהטרידה אותי הבוקר: קראתי בחינמון "ישראל היום" כתבה בנוגע לסיכויי הפועל ירושלים לעלות לשלב הבא. הכתבה הייתה רצופה בטעויות, ונדמה כי מי שכתב אינו עושה אפילו את המאמץ הקטן לבחון אם נתוניו נכונים.

בכל מקרה זה תואם את הציטוט ששמעתי השבוע ב"ערב הכדורסל של ישראל" שם נאמר: (אני כבר לא זוכר על ידי מי, אחד המאמנים אם אני לא טועה): "אל תאמינו למה שכתוב בעיתון שמחולק חינם כי ככל הנראה הוא לא שווה".

אתמהה ממושכות ולא אבין כיצד הרמה היא כל כך נמוכה.

שמיל

קודם כל, ישראל היום עושים עבודה לא רעה בכדורסל וברוב הימים יש להם די הרבה חומרים ביחס לשטח העיתון. כולל כל מיני קטעים על כדורסל אירופי שולי יחסית, שלא תמצא במקומות אחרים. אם זה מעניין או לא את הציבור הרחב, זה כבר סיפור אחר.

לא קראתי את הקטע שאתה מתייחס אליו, אבל ראיתי אותו. עקרונית ואישית, תמיד נזהרתי לאורך השנים להיכנס לכתבות מהסוג הזה ובאיזשהו מקום אפילו פיתחתי טינה לעניין. יש הרבה אנשים שמתים על ספקולציות ואופציות, ומה ככה ואם ככה ואיך ולמה וכמה. אני חושב שבקטעים מהסוג הזה יש יותר כאב ראש וסיכוי לטעות, מאשר איזשהו חיר בכתיבה או בקריאה ולפיכך, בין השאר, פיתחתי את הלוגן הנאה והבלעדי: אם נחיה גם נראה.

גם אם נפלו טעויות בקטע של אבי סגל, אני לא חושב שהרמה נמוכה בחינמון, או שהוא כתב ברמה לא טובה. טעויות עלולות לקרות לכולנו, בטח טעויות בחישוב, אבל כשאני רואה קטע כמו שהנחתי כאן אחר כבוד שבו כותב מליניאק לפני המשחק נגד מילאנו, שבולרי הוא ככה וככה ולא מודע לזה שבולרי מחוץ למילאנו כבר חודשיים, זה באמת לא רציני. וזה קורה, אגב, בעיתון של המדינה ולא בחינמון.

ולגבי הציטוט שהשתמשת בו: אמר אותו אבנר קופל ולא אחד ממאמני הליגה, בתגובה לידיעה שהתפרסמה בעיתון על ניסיון להדיח אותו מתפקיד יו"ר מנהלת ליגת העל.

ועד כאן להפעם.

הערות, פניות, טענות והצעות שהופנו ולא נענו, ישולבו ברובן במהדורה הבאה של שאלות-תשובות.

שלומות ונצורות בשלב זה.