פששש, איזה וויקאנד נפל עלינו מבחינת כדורסל, אה? פיני גרשון נפרד בשלום (בקושי) ובאחווה (?) מהיכל השלום והאחווה, פאו גאסול נפרד מנבארו ועבר ללייקרס (זה הזמן להפציר שוב במלך חואן קרלוס 'לה בומבה' לשוב הביתה לאירופה), קובי בראיינט, כנראה מרוב שמחה על הצטרפותו של גאסול, שם 46 נקודות על הראש של אנתוני פארקר (שכבר מזמן לא ראיתי אותו כל כך חסר אונים) שאקיל לא נבחר לאולסטאר לראשונה ומיאמי שלו התבססו סופית כקבוצה עם המאזן הגרוע בליגה.

אכן עמוס ביותר, אבל אני כאן בעניין אחר. בשעה טובה מאוד ומוצלחת אף יותר תם לו השלב הראשון, המסורבל והמיותר של היורוליג, ופנינו הלאה, אל הטופ-16 הקובע באמת. נכון לרגע ירידת שורות אלו לדפוס (אגב, מי אמר שהשורות דווקא יורדות לדפוס? אולי הן בכלל עולות אליו לאור מיקומו בפנטהאוז ולא במרתף? לא ברור העניין הזה, לגמרי לא ברור) עדיין לא שובצו הקבוצות בבתים, אולם לפי מה שאני מבין - לא קטנים הם הסיכויים שאחת מיריבותיה של מכבי בשלב זה תהיה ריאל מדריד.

וזה טוב, ואפילו מצוין. לא מבחינת סיכויים או כדורסל נטו. על אלה - כמו גם על כל הנושאים שהוזכרו בפסקה הראשונה - תשמעו מיו"ר הדירקטוריון, כמו גם משאר המומחים למיניהם בכל כלי תקשורת באשר הוא. זה טוב, ואפילו מצוין, כי ממש השבוע, במהלך טיול אקראי אי שם בצפונה של הארץ, הצלחנו להשיג ראיון בלעדי עם מי שעמד במרכז אחד האירועים הזכורים ביותר במפגשים הרבים בין שני המועדונים.

להלן קיצור תולדות הזמן: פברואר 1983. מכבי מגיעה לעוד ביקור ב"פאביליון" המיתולוגי של ריאל, בו לא רק שלא ניצחה מעולם, אלא אף הושפלה לא פעם, לרבות ה-125:78 המפורסם בשנת 1976. הפעם המשחק דווקא צמוד לכל אורכו. סמוך מאוד לסיום חוטף מיקי ברקוביץ' כדור, דוהר לסל וקולע תוך כדי שבדרך מבוצעת עליו עבירה. מהלך שעל פניו נראה כמו פאול-סל קלאסי, ואמור להעלות את מכבי ליתרון. השופטים מתייעצים ופוסקים חד משמעית: "אין סל". ליד המזכירות מתפתחת מהומה, הכוללת את כל השחקנים ואנשי הספסלים, ושבשיאה אף מוחלפות דחיפות בין אולסי פרי ללולו סאינז, מאמנה האגדי, יש להודות, של ריאל.

האוהדים המקומיים משתוללים ביציעים, וחלקם מעיף מטבעות למגרש. אחד המטבעות פוגע בארל וויליאמס, שמרים אותו מהרצפה ומשליך אותו חזרה ליציע. מטבע נוסף פוגע בו והאיש חוטף סופית את הסעיף, ומזנק אל תוך הקהל במטרה לסגור חשבון עם המשליך. אולסי פרי קופץ אחריו ליציע ומשליך את וויליאמס, פשוטו כמשמעו, חזרה אל הפרקט. השופטים מרחיקים את ארל, ומקזזים את העונש בגין ההרחקה עם זריקות העונשין שאמור היה לקבל מיקי. המשחק מתחדש בכדור ביניים, ובסופו של דבר מכבי יורדת שוב מנוצחת, 95:92.

הנה המכבים, וארל וויליאמס עצמו בראשם, משחזרים את האירוע במסגרת הסרט "מכבי חוזרת",
שהכין ערוץ הספורט.

עד כאן השיעור הקצר בדברי ימי גביע אירופה, וכעת, כמובטח, אל הראיון הבלעדי. בעקבות מידע מודיעיני מסווג, ובעזרת גשש קשיש שרק תמורת סכום הגון ששילשלנו לכיסו הסכים להורות לנו את הדרך, גילינו על אחד המדרונות המוריקים של הגליל המערבי את לא אחר מאשר משליך המטבע המפורסם שהצית את חמתו של וויליאמס, הלא הוא חוּלִיגָנוֹ סטוּפִּידוֹ,בכבודו ואף בעצמו.

שלום לך, חוליגנו.

קוניצ'י ווה גם לך, סניור, אבל זה מזמן כבר לא חוליגנו, אלא הו צ'י מין.

לפני שאנחנו ניגשים לאירוע ההוא - מדרון מוריק? גליל מערבי? קוניצ'י ווה? מה נהיה איתך, חוליגנו?

אני מבקש ממך, סניור, לא חוליגנו אלא הו צ'י מין, ומ'זתומרת מה נהיה איתי? אני כאן במחתרת. אנדרגראונד לגמרי.

למה, אם יורשה לי לשאול?

מה למה? איפה היית אתה אם ארל וויליאמס היה רודף אחריך עם רצח בעיניים?

זה היה לפני 25 שנה!

סו וואט? אתה היית לוקח צ'אנס במקומי?

באמת שלא בטוח, ובכל זאת - מה לעזאזל אתה עושה בגליל המערבי?

אה, זה פשוט. ישר מהפאביליון לקחתי טקסי ספיישל לשדה התעופה ובאתי לכאן. אם מישהו שואל, אני הו צ'י מין, רועה העזים התאילנדי של משפחת כהן ממצפה נרקיסים. קוניצ'י ווה!

מה תאילנדי? איזה תאילנדי? עזוב איך שאתה נראה מבחינה חיצונית, אבל הו צ'י מין זה וייטנאם וקוניצ'י ווה זה בכלל ביפנית.

נו, ונראה לך שוויליאמס יידע להבדיל?

יש בזה משהו, אבל עדיין לא הבנתי מה אתה עושה דווקא כאן, ועוד עם העדר.

אלא איפה אוכל להסוות את לובן מדיה הרשמיים של ריאל טוב יותר מאשר בין כל העזים? חוץ מזה, כאן זה הכי רחוק שאפשר מארל המשתולל. הרי מבחינתו של סניור וויליאמס, הגליל זה מקסימום האולם הישן נושן בכפר גלעדי. אפילו בכפר בלום הוא לא היה. כאן אני בטוח לגמרי.

טוב, בוא נעזוב את זה ברשותך ונחזור לפברואר 83', למשחק ההוא עם מכבי.

איי-איי-איי, איזה משחק זה היה. איזו תקופה זו היתה. איזה קבוצות הסתובבו אז בצמרת האירופית: אנחנו, וארזה, מכבי, קאנטו, בוסנה סראייבו, צ'יבונה. איפה אנחנו היינו ואיפה היו הפוטאנאס דה מדרה מברצלונה, איפה? אפילו לא צחצחו לנו את הנעליים. ואני? אני הייתי ממנהיגי האוהדים השרופים, יעני הקומץ של הפאביליון. אכלתי ריאל, שתיתי ריאל, נשמתי ריאל, ישנתי ריאל.

אוקיי הבנתי, ובכל זאת - חזרה למשחק מול מכבי.

כן-כן, אני כבר שם. בקיצור, מכבי הגיעו, וציפינו שהבחורים יטחנו אותם כמו בכל פעם בפאביליון. כדי להבין איך זה היה באותן שנים, תחשוב שהפאביליון זה יד אליהו, ריאל היא מכבי תל אביב ומכבי הם עירוני נהריה, קומפרנדה? 15 הפרש כבר בכניסה למגרש החניה. אבל לא יודע מה קרה באותו ערב: מכבי לא התפרקו, אנחנו לא שיחקנו טוב והעסק הלך צמוד עד לסיום. אל תשאל, התקפת לב כמעט קיבלנו שם. ואז מיקי חוטף כדור והולך לסל, שריקה לפאול והבלגן מתחיל.

אגב, לעניות דעתי הלא קובעת הסל היה צריך להיחשב.

כאילו, דה? אמא של הסל-ופאול, אבל מה נראה לך שאנחנו פראיירים? יש לך מושג איזה וובוס צריך היה אז שופט כדי לאשר סל במצב כזה נגד ריאל בפאביליון? בערך כמו שמישהו יעז לשרוק ככה היום נגד פאו של אוברדוביץ' באתונה. כמובן שהשופטים התנדפו להם בחלל המגרש כמו הפועל ירושלים בקאזאן וסימנו שאין סל. ואז, סניור קליין וסניור מזרחי קפצו על המזכירות, לולו סאינז קפץ בחזרה ונהייתה שם אחלה קורידה שבעולם.

והמטבע?

סתם עלילה, נשבע לך בעין שמאל של העיזה חואניטה.

חואניטה?

על שם חואן אנטוניו קורבלאן, כמובן. בקיצור, בזמן שאנחנו על המעקה, מחכים לראות מה יחליטו השופטים עם הסל של מיקי, פתאום אני מבחין במטבע על הרצפה. דין פזו כדין מאה, לא ככה? אז אני מתכופף להרים אותו, אבל עוד לפני שאני נוגע בו קופץ בן דוד שלי, קְרִימִינַלוֹ דֶגֶנֶרַטַאס, וטוען שזה שלו. יעני, מטבע שנפל לו מהכיס. התווכחנו, התווכחנו, התווכחנו, עד שכמעט התחלנו ללכת מכות בגלל המטבע המחורבן. בסוף אני אומר לו: "אתה יודע מה קרימינלו? כדי שלא נריב - לא שלך ולא שלי, בְּיֶין?". קרימינלו מסכים, ואז אני משליך את המטבע הצדה. בעדינות כזה. מה לעשות שוויליאמס בדיוק עמד שם?

זה מטבע אחד, אבל וויליאמס נפגע פעמיים.

ברור. כי במקום להגיד תודה ולשים את המטבע בכיס, פתאום ארל זורק לנו אותו בחזרה. מה, הוא לא מבין שהמטבע רק מסכסך ביני לבין קרימינלו? מיד השלכנו לו אותו שוב, רק כדי להסביר לו שייקח מאיתנו את מקור הריב והמדון הזה, אבל אז הוא נכנס לאמוק ואת השאר אתה כבר יודע.

בסדר, אבל לפי מה שאתה אומר מדובר באי הבנה. למה לא לנסות ליישר את ההדורים מיד אחרי המשחק? אחרי שבוע? חודש? שנה? עשור?

סניור, אתה מוזמן לנסות וליישר מה שבא לך, מתי שבא לך ועם מי שבא לך. אני לא לוקח ריזיקות. עדיף לי לגמור כרועה עזים תאילנדי בגליל, מאשר לגמור עם פרצוף בצורת האגרוף של ארל וויליאמס.

אז מה, מאז שאתה כאן אין ריאל ואין כדורסל?

ברור שיש. אחרי ריאל עקבתי תמיד מרחוק, והיום אפילו יש לי אינטרנט אלחוטי באוהל וכבלים בדיר. אבל יש לי גם אהבה חדשה בתחום הכדורסל, כחול-לבן, כלומר סגול-לבן - עירוני נהריה. התאהבתי באזור, התאהבתי בקבוצה ואין משחק בית שאני לא מגיע אליו על גב החמור שלי. אולטראס שטראוס.

וואלה, אתה והחמור כל משחק בעין שרה?

ומה? מי לדעתך אחראי לקריאת הקרב המיתולוגית "אִיָה, אִיָה - נהריה"? ועכשיו תסלח לי, אנחנו מושכים יותר מדי תשומת לב. צ'או, כלומר - סיונארה.

רגע, אבל רציתי לשאול גם...

אמרתי סיונארה, לא?

בסדר-בסדר, סיונארה.

shaharhermelin@gmail.com