נו, אז הלך הביתה רבי פנחס הגרשוני וכבר דנו בזה באייטמון קודם, הנה הוא כאן שוב. כלום לא עזר: לא גביעי אירופה שזכה בהם, לא חידודיו ובדיחותיו, לא ידענותו הכדורסלנית והפעם אפילו לא האל הטוב. השורה התחתונה אומרת, שבקבוצה הראשונה בה אימן גרשון מחוץ לישראל הוא לא זכה לסיים את התקופה.

ינאקיס במקומו.

פנאיוטיס ינאקיס באולימפיאקוס, זה קצת כמו פיני גרשון במכבי ת"א בזמנו. יריב גדול ומר שנחת בסופו של דבר בקבוצה, למרות שכבר נדמה היה, על אף שאיש מאיתנו אינו אביב לביא, שדבר כבר לא יקרה לעולם. איש לא האמין בזמנו שגרשון יאמן את מכבי ועוד בהצלחה כזו. גם ביוון הטילו המון ספקות באפשרות שינאקיס יחבור ביום מן הימים, או לחילופין בלילה מן הלילות, עם אולימפיאקוס.

אתם שואלים למה?

כי פנו אליו שלוש פעמים בעבר עם הצעות פצצה, והוא לא הגיע:

כשהוא היה שחקן באריס רצו להוציא אותו משם, והוא לא הסכים.

כשהוא עזב את אריס והחליט לעזוב, ניסו גם אז והוא הלך לפנתינאיקוס (וזכה בגביע אירופה עם דומיניק ווילקינס).

וכשהתעניינו לגביו כמאמן, הוא בחר בסופו של דבר בנבחרת יוון.

בינתיים נכנסו האחים אגלופולוס לעסק והחליטו שהם לא רוצים את ינאקיס בקבוצה, גם אם יהיה פנוי. אחד מהם, לא זוכר מי, סיפר פעם לעיתונות היוונית (עד כמה שאפשר לסמוך עליה), שהוא לא אוהב מאמנים בכיינים, קוטרים. הוא לא אוהב לראות את הפרצוף של ינאקיס, שלאורך משחק מלא טענות לשופטים, ולא משחרר אף מבט של הנאה. אפילו לא אחד.

והנה, גם הווטו הזה נפל בסופו של דבר. כמו שגרשון היה מוקצה פעם במכבי ת"א בגלל התבטאויות נגד הקבוצה והאנשים המובילים אותה, גם כאן הוסרו המגבלות שמנעו מאגלופולוס להחתים את ינאקיס. אולי הוא אפילו יחייך קצת תוך כדי משחקים, מי יודע.

ונדמה לי, על אף שכבר הכחשתי בתוקף ואמרתי לכם חד משמעית שאביב לביא אני לא, שהמשותף הוא בתחושת 'כלו כל הקיצין' שהתרגשו על המועדונים. מכבי ת"א בזמנו, אולימפיאקוס עכשיו.

שנתקדם? נתקדם.

אני לא יודע אם יש טעם לדבר בסיסמאות, אבל בהנחה שינאקיס הוא מאמן הגנתי וגרשון מאמן עם אוריינטציה התקפית, נכשלה פה הקונספציה. בסופו של דבר, כל הסקוררים האלה שהוא הביא בעונה וחצי האחרונות – מצ'יאסוקאס, גריר, מארק ג'קסון, סקוני פן, הנרי דומרקאנט, קינטל וודס – לא לקחו את הגרשוני למקומות שקיווה. יכול להיות שבעונה הזו לפחות, הוא נפל בעיקר כי לא הצליח להביא את שאראס. חיכה, חיכה, קיווה, קיווה, בסוף ההוא הלך עם הכסף ומכל המקומות בעולם חתם אצל המתחרים הכי גדולים.

יבוא עכשיו ינאקיס, ייתן כמה נביחות ביוונית ומבטים באפאצ'ית מתקדמת (אין, אין אינדיאני כמו ינאקיס אפילו בין האינדיאנים האמיתיים). השחקנים המקומיים יעברו לדום ותוצאות שנגמרו בליגה היוונית סביב ה-100 נקודות ירדו עכשיו ל-68:74. ואני אומר 74, שזה הרבה אצל ינאקיס, כי בכל זאת יש באולימפיאקוס כמה סקוררים בלתי רגילים וקשה להאמין שכולם יעוקרו בבת אחת.

אבל הגנה תהיה הגנה, מלחמה תהיה מלחמה, ולא רק במשחקים שיש בהם יוקרה כמו נגד פנתינאייקוס וצסק"א. ואגב, יש גם מצב שכל הפצועים יבריאו ואף אחד לא ייפצע יותר עד לסיום העונה מרגע שינאקיס ייקח פיקוד. ככה זה, יו נואו. יש כאלה שהמזל נגמר להם, יש כאלה שהוא בא איתם כמו צל יומיום לעבודה.

אני מתאר לעצמי שיש לא מעט אוהדי כדורסל ששמחים עכשיו. לרבי פנחס הגרשוני יצא שם של שחצן יהיר ונפוח, ובנפול הוא וצמד חבריו – אדלשטיין וקובלסקי – יהיו כאלה שירימו כוסית. איכשהו, אני לא מרגיש שום דבר מזה, להיפך. גם אם זה יכול להישמע קצת קלישאי או סנטימנטאלי מדי, שלא לומר מתחנף-משהו, בדרך כלל אני מרגיש צער מסוים ביחס לכל מאמן כדורסל ישראלי שעובד באירופה, ונאלץ לחזור הביתה בנסיבות כאלה.

ומעניין מה יקרה עכשיו עם הרב.

להערכתי, יישב בחוץ עד סוף העונה, זה קודם כל. יבוא לארץ הקודש, ינוח קצת, ישתזף, ישחה, יוריד משקל, ירגיש כמו שחש בתקופת הפרישה בתחילת העשור. ואז מה?

האם יגיד לעצמו: 'די, מספיק, ניסיתי, נהניתי, הצלחתי לנצח סוף-סוף את מסינה, הלכתי ראש בראש עם אוברדוביץ' בגמר היווני עד למשחק חמישי. אין לי למה לשאוף יותר'.

האם יגיד לעצמו: 'אולי לא הייתי צריך ללכת ליוון, אל כל הפושטקים האלה ביציעים. ספרד, ספרד היא הליגה בשבילי. ודאי ינפנפו בתום העונה את דושקו איוונוביץ' מברצלונה אחרי עוד אי-הצלחה לזכות באליפות. אלך לשם במקומו'.

האם יגיד לעצמו: 'מכבי, רק מכבי. אחכה עד לעונה הבאה ואז נראה מה יקרה, ודאי יפלו מתישהו: אולי בהצלבה, אולי אפילו בגביע או בפיינל פור בארץ. אם יאבדו תואר, שרף לא יישאר ואז יש מצב שירוצו אחרי נואשות'.

אז זה פנחס.

שלא לדבר על אדלשטיין, באמת. איזה מזל נאחס יש לו. ישב שנה שלמה בחוץ, פתאום בא אליו רבי פנחס הגרשוני ושלח לו גלגל הצלה אדום. עלה על גלגל הים ושט עם הגלים עד לנמל של פיראוס, רק כדי לחזור חצי שנה מאוחר יותר לארץ. ושוב הוא מתחיל הכל מהתחלה, ושוב שום דבר לא ברור.

ואבי קובלסקי מה? האם יזכה בסליחה ומחילה ממכבי ת"א, על שנטש לטובת כסף גדול יותר ואתגר חדש לפני שנה וחצי? האם ישוב אל תפקידו כמאמן כושר וסטטיסטיקאי לעת מצוא, שעבר תנודות רבות מאז עזיבתו? רק האל הטוב יודע.

ככה זה, אנשים קושרים את גורלם לפעמים בגורלם של אנשים אחרים. כששרון דרוקר הלך עם אריק שיבק, למשל, כמה וכמה שנים מאילת ועד רעננה, זה עבד יפה והסתדר מצוין. שיבק המריא, דרוקר שגשג ועכשיו שניהם עושים קריירות נפרדות ומוצלחות בחו"ל.

אדלשטיין, למשל, הלך פעמיים עם רבי פנחס הגרשוני. הם אמנם זכו בגביע היסטורי ואדיר במיוחד עם הפועל ירושלים, אבל פעמיים פוטרו והלכו הביתה.

יש ויש, נתקשה להכחיש זאת.