הערב גמר הגביע, עובדה. הערכות, ניתוחים, פרשנויות, תחזיות, תגובות וכל מה שדומה לזה תמצאו כרגיל בהמון מקומות אחרים, כולל כאן באתר. המדור, כמעט כתמיד, ייתפס לנקודה אחת שקשורה למשחק, לאו דווקא המרכזית שבהן, ילך איתה הלאה ומה שיהיה יהיה. והפעם בפינתנו האהובה (?) - זריקות עונשין. גורם שבהרבה מקרים מכריע משחקים, ואשר יש יסוד להניח שעשוי לשחק תפקיד משמעותי גם הערב.

מעניין ואף מאלף היה האייטמון שהעמיד כאן הנשיא בשבוע שעבר בעניין רצף זריקות העונשין המוצלחות של טריי סימונס (36 מ-36 עד עכשיו בליגה). מיד בהמשך לו, והודות לשלומי פרי ולחבריו לאתר "ספסל" שאין-שני-לו, למדתי שההישג של סימונס הוא אכן רב רושם, אולם גם שכרגע הוא עדיין כינור שני לדרור חג'ג', שהרצף בו החל עוד בעונה שעברה כבר עומד כרגע על 43 (15-15 בעונת 2006-7 ו-28 מ-28 בינתיים העונה).

נזכרתי בנתונים הללו כמה וכמה פעמים השבוע, כשראיתי מספר שחקנים, במספר משחקים ובמפעלים שונים, מחטיאים זריקות עונשין מכריעות. למשל זו של טוני וושהאם מחולון בשנייה האחרונה של משחק הליגה מול עירוני רמת גן, למשל אלו של דריוס וושינגטון מאריס מול מכבי ביורוליג, למשל ארבע הזריקות הרצופות שהחטיאו גיא פניני וראמל קארי בשלהי חצי גמר הגביע, משל היו ניק אנדרסון מאורלנדו במשחק מס' 1 מול יוסטון בסדרת גמר ה-NBA של 1995, וכן הלאה וכן הלאה. מי ממאמניהם של כל המחטיאים לא היה רוצה שעל הקו יעמוד באותו רגע מישהו כמו סימונס או חג'ג', וישחיל את הכדורים אחד-אחד ואף בזוגות?

מאז ומעולם החשבתי את זריקות העונשין לגורם סופר-חשוב במשחק הכדורסל. בימים בהם הייתי עדיין שחקן פעיל, ביליתי מדי יום זמן רב על הקו, תוך ניסיון להביא לשלמות את זריקת העונשין האוטומטית, זו שאמור כל שחקן לבצע בכל מצב, מבלי לחשוב ובאחוזים גבוהים. במקביל, התעצבנתי קשות, ולפעמים זה עדיין קורה לי, למראה שחקנים דוגמת שאקיל או'ניל, שזוהי עבודתם ופרנסתם אולם הם אינם מצליחים להמריא אל מעבר ל-53 אחוז לאורך הקריירה (אגב, אם יתממשו השמועות והתחזיות ושאק אכן עובר לפיניקס - ברור שהלך על ה-79 אחוז הקבוצתי שלהם מהעונשין). שום תירוץ או הצדקה לא מצאתי ולעולם לא אמצא לנתונים שכאלה. פשוט שערורייה.

מבחינתי האישית, אם יורשה לי לרגע קטנטן להעיד על עיסתי, עמדתי במשימת העונשין בכבוד, תוך העמדת נתונים שמעולם לא נמדדו בסטטיסטיקה רשמית, אולם אני מוכן להתחייב שנעו בין 90-80 אחוז לאורך השנים. זכור במיוחד ערב סתווי אחד באולם בגבת, עת זכיתי בהתערבות יוקרתית (נגיד) מול שניים מחבריי לקבוצה, שלא האמינו שאני מסוגל לקלוע לפחות 25 זריקות ברצף. ההחטאה, אגב, הגיעה רק בניסיון ה-59.

אוקיי, חזרה לענייננו. הנתונים של חג'ג' וסימונס אמנם יפים ומרשימים בכל קנה מידה, אולם עדיין לא מגיעים לאלה של כדורסלנים אחרים, כפי שטרחתי ובדקתי לאחר שכבר החלטתי לעסוק בכך. הנה הנתונים שמצאתי ב"ספסל" ובמקורות אחרים ופחות חשובים לגבי שיאי הדיוק הרצוף מהקו.

את הרשימה בארץ מוליכים שלושה תותחים: עדי גורדון, עם 61 פעמים ברציפות, ואחריו אמיר כץ (57) וברד ליף (55). מה שאומר שלו ימשיכו בקצב בו הם עושים זאת, וחלילה לנו מלנחסם אם כי כנראה שעשינו זאת ממש הרגע - יכולים חג'ג' וסימונס כבר העונה לאיים קשות על הפסגה.

בשיא ה-NBA בקליעות רצופות מהקו מחזיק מייקל וויליאמס ממינסוטה, שבשנת 1993 דייק לא פחות מ-97 פעמים בזו אחר זו. נתון בהחלט יוצא דופן, אולם לא כמו זה של דֶבּ רֶמֶרְדֶה ממכללת נורת'ווסטרן, שלא החטיאה מהקו אלא לאחר 133 זריקות מוצלחות. לגבי אירופה לא מצאתי את הנתון הכי מעודכן, אולם מה שאני כן זוכר הוא שבשעתו דייק מירזה דליבאשיץ' זצ"ל (זכר צלף לברכה) משהו בין 65 ל-70 פעם, וגם זה בהחלט, איך לומר במלה אחת - פששש.

אולם עם כל הכבוד לחברים הנכבדים האלה, איפה הם ואיפה טד סיינט מרטין, האיש שבשמו נתקלתי כבר מספר פעמים בספר השיאים של גינס, ושאיך שלא תסתכלו על זה הינו תופעת טבע ייחודית ואף תמוהה אם תשאלו אותי. ב-28 באפריל 1996 התייצב החבר סיינט מרטין על הקו אי שם בארה"ב. זה לא קרה במסגרת משחק רשמי או משהו. אולי למטרות צדקה, אולי למטרה אחרת, באמת שאין לי מושג. בכל מקרה, הוא התייצב והחל לזרוק.

לא 38, לא 43, לא 70, לא 97, לא 133, לא 200, לא 500 ואפילו לא 1,000. 5,221 פעמים (ובמלים: חמשת אלפים מאתים עשרים ואחת!) בזו אחר זו זרק האיש ולא החטיא. לא ברור כמה שעות לקח המבצע הבלתי אפשרי הזה, אבל הכל בדוק, רשום, מתועד ומקוטלג. 5,221 זריקות עונשין מוצלחות ברצף. חג'ג'? סימונס? עדי גורדון? מייקל וויליאמס? האם שומעים, עבור?

ומה צופן הגמר הערב בתחום העונשין? עד כמה, אם בכלל, יוכרע המשחק מהקו? כנראה שניאלץ להמתין ולראות. אין ברירה אחרת.

shaharhermelin@gmail.com