לדעתי, ראמל קארי עוד עומד ליד הספסל של הפועל ירושלים בנוקיה
עם האצבע למעלה, ומביט לשמיים. בעשרים הפרש למכבי ת"א הסתכלתי עליו. הוא האמין. הצביע לשמיים והאמין.

את המשחק הזה צריך לראות שוב ושוב, ללמוד ולהבין מה קרה שם. כל מהלך ומהלך. איך מ-22 הפרש למכבי ת"א זה נגמר ב-4 לירושלים. חבל שאין לערוץ הראשון VOD, הייתי מזמין לראות שוב. משחק שהוא לקח לכל מי שאוהב ספורט. משחק שייזכר לשנים. הרבה שנים. משחק שהיה לנו זכות לראות.

בינתיים, עד לצפייה החוזרת במשחק (שמן הסתם לא תהיה, אני לא ממש בקטע של משחקים שהתוצאה שלהם כבר ידועה לי), הנה כמה אבחנות והערות סביב מה שקרה כאן:

חג'ג' הוא מלך מלכי המלכים, כל המשחק של ירושלים נראה שונה איתו ובלעדיו. לא יודע מתי הוא הפך לשחקן שאי-אפשר לעצור. אולי זה באמת גם בחסות השופטים, שלא נתנו לשחקני מכבי לגעת בו במשך דקות ארוכות ברבע האחרון. אולי החליטו לפצות אותו על הטכנית המיותרת ששרקו לו.

בשלב מסוים, פשוט אי-אפשר היה להוציא לו כדור מהיד, אבל חג'ג' היה אדיר גם נגד חולון. בואו נודה: האיש פשוט נעשה אליל עם הזמן. וסוף-סוף, עושה רושם, הפועל ירושלים וכבוד רואה החשבון דן שמיר ירדו מהרעיון להביא רכז זר לפניו.

זו היתה טעות גדולה-גדולה של מאמננו הלאומי לשים עליו את יותם הלפרין ברבע האחרון. הלפרין הוא אחד הבודדים שאפשר לסמוך עליו כרגע במכבי ת"א, וגם את המשפט הזה אני אומר שלא במאה אחוז אחרי הטרגדיה (הספורטיבית) שנפלה על הקבוצה הזו. ייקח זמן לשחקנים לצאת מהסיפור הזה.

חג'ג' הדביק ליותם מהר מאוד את הרביעית והחמישית. עדיף היה לנסות את גארסיה. וחג'ג' זה לא רק התקפה. אף פעם לא היה רק התקפה. המהירות, והנחישות, וההקרבה, ועבודת הרגליים בהגנה, והלב הגדול, והמאמץ האדיר והתנועה כל הזמן קדימה, כל הזמן קדימה ולא לרוחב. כל הזמן עם ציפורניים שלופות. איזה שחקן ענק. שחקן שבא כמעט מכלום. מדהים.

גם לארנולד אי-אפשר להוציא כדור מהיד. וגם כאן השופטים הקפידו על כל נגיעה ברבע האחרון, אולי יותר מאשר ברבעים קודמים. אבל שלא תבינו אחרת: אני חושב שהשופטים לא הכריעו את המשחק בשריקות שלהם. גם מצבת עבירות של 39 לחובת מכבי ת"א ו-25 לירושלים לא מצביעה על קיפוח מכוון או יזום. היו ועוד יהיו משחקים עם הבדלים משמעותיים בכמות העבירות בין קבוצה לקבוצה, וישנן כאלו שניצחו למרות שביצעו הרבה יותר עבירות מהיריבה.

נכון שזה מרגיז ומאוד מתסכל קבוצה, כשהיא מסתכלת על לוח העבירות ומגלה ששלושה שחקנים שלה (מוריס, הלפרין וכספי במקרה הזה) יצאו בחמש עבירות, ואצל היריבה אפילו לא אחד. ועדיין, זו לא סיבה לנטוש את המגרש כשהפועל ירושלים עומדת לגשת אל הנשיא ולהניף גביע. על זה, בדיוק על זה, הומצא הסלוגן המופתי בושה, חרפה וכלימה.

ראיתי את מאמננו הלאומי נוזף קשות בסיום המשחק ובתנועות של ייאוש, כעס וזעם גם יחד, בזאב קורן, יו"ר איגוד השופטים. אם אני לא טועה, ואם כן אז זה רק בגלל שאני מזדקן, אותו 'מאמננו' קילל את דוד דגן בסיום הפסד להפועל ירושלים באחד משני הגמרים הקודמים אותו הפסיד. זה היה משחק הפרישה של דגן אחרי הרבה שנים שלו בכדורסל. דברים לא משתנים, מסתבר. גם אנשים לא, כנראה, למרות כל השנים שעברו מאז.

שארפ וקאמינגס? מזעזע. המסירות הקשתיות האלה לרוחב המגרש בניסיון לשבור לחץ הן משהו שמלמדים בגיל ילדים להימנע ממנו בכל מחיר. ב-18 הפרש למכבי בערך, התחלתי להבין פתאום שההפרש הוא לא רק בזכות
משחק טוב של מכבי, כמו בעיקר בגלל הגנה רעה של ירושלים, יום קליעות מצוין של קאמינגס והתלהבות שעמרי כספי הכניס מהרגע הראשון, כדי ליצור בסיס של 12-10 הפרש שלירושלים היה קשה למחוק. לא שהאמנתי שאפשר לחזור מפיגור כזה, אבל מכבי נראו לי פחות גדולים ממה שהתוצאה הראתה.

הלאה.

וויצ'יץ', מכירים? הבן אדם הפסיק לזרוק מחצי מרחק ומעלה. חלק מהכוח שלו עד היום היה קליעה יפה ונקייה מחצי מרחק ומעלה, וגם איזו שלשה טובה פעם במשחק. לא רק שהוא לא עושה את זה, הוא ממש נמנע מזה. בורח מזה. החזרה שלו לפעילות משקרת. ברוב המשחקים עד עכשיו הוא שיחק מעט דקות, ולמעט אולי משחק בגליל שבו שיתף פעולה מצוין עם באטיסטה, לא ממש ראינו ממנו דברים משמעותיים במיוחד. אם כבר, מה שרואים הוא את החשש לזרוק, כאמור, וזה רע מאוד לו ולמכבי. בכל מקרה. תתחילו להיפרד. האיש הזה לא יהיה פה בעונה הבאה. לדעתי הצנועה והלא מלומדת, ואני חוזר על זה בפעם המאה, מכבי ת"א היתה צריכה לשחרר אותו בקיץ 2006, כשגרשון, פארקר ובאסטון עזבו. די, ימי השושלת תמו מזמן.

ג'יימי ארנולד בא טעון. תכל'ס, הוא הסיפור הגדול ביותר שיש לכדורסל הישראלי למכור בשנה האחרונה. אחרי שקלע את סל האליפות בעונה שעברה לזכות צד אחד, עכשיו הוא מפרק את אותה קבוצה שעבורה ואיתה לקח את האליפות ההיא. בדרך כלל שחקן שחוזר מפציעה מתקשה לחזור במהירות. תראו את וויצ'יץ', למשל. אבל לא אצל ארנולד. האיש הזה הוא סקורר בן סקורר, אחד הגדולים ביותר שהיו כאן בכל הזמנים ואני לא מגזים. פוטנציאל למלך סלים בכל ליגה שהוא משחק.

צריך לראות שוב את המשחק כדי לראות אם השופטים באמת הפכו אותו לקדוש ברבע האחרון, ולא נתנו לשחקני מכבי לגעת בו. בכל זאת, אם שחקן מגיע 21 פעמים לקו זה אומר משהו גם על הצוות של מכבי. זה אומר, שלא מצאו פיתרון ליכולות האישיות שלו. זה אומר שאולי היו צריכים לסגור אותו בדאבל-אפ ולא לסמוך רק על מוריס, שנכשל כמעט לכל אורך הדרך בשמירה עליו, למעט אולי כמה דקות במחצית הראשונה כשהצליח למנוע ממנו
את הכדור.

ברור שהוא הגיע כדי להראות למכבי שטעתה כשוויתרה עליו בקיץ. היה שם קטע לא ברור בזמנו. מהר מאוד, מהר מדי, הוא היה פתאום בחוץ. צ'יק-צ'ק שמענו סיפורים על דינמו מוסקבה האזורית, על חוזה גדול ועל כך שמכבי ת"א לא מיהרה לחזור אליו עם הצעה משופרת לעונה הזו. ארנולד כישראלי הוא נכס שלא מוותרים עליו. לא ברור לי הקטע הזה עד היום.

יכול להיות שהפרצוף שלו לא נראה להם. יכול להיות שארנולד ביקש סכום גדול מדי בכוונה, כדי להיפלט ולעבור לקבוצה אחרת כי נמאס לו לשחק בתפקיד משני. אבל ארנולד כישראלי הוא נכס עצום, במיוחד לקבוצה שאין לה נכון להיום הרבה ישראלים שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות, אם בכלל.

היכולת של דן שמיר לחלץ את הטוב ממי שיש לו, ממה שעומד לרשותו, הגיעה לשיאים חדשים בימים האחרונים. בחצי הגמר הוא לקח את קארי ומתח אותו על פני כמה שיותר דקות, כדי לקבל תפוקה כי באוורס לא נתן לו הרבה. בגמר הוא ניצל את הדקות שחג'ג' ישב בחוץ בגלל עבירות, כדי להכניס בכוח את באוורס למשחק דרך הובלת הכדור במקומו. מהשלב שבו ירושלים עברה לחג'ג' ומרקוביץ' כישראלים שלה בחמישייה וגיא פניני עולה מהספסל, הכדורסל שלה השתפר.

מוריס. טרנס מוריס. באמצע הריצה של ירושלים ברבע האחרון הוא לקח פתאום שלשה כשהוא לא יציב על הרגליים והחטיא. 'יא מוריס', אמרתי לעצמי, 'שכחת שבגמר הפיינל פור הייתם אתה והחבר שלך, מריו 'ביג תחת' אוסטין, אלה שנתנו למכבי ת"א את האליפות, בגלל משהו כמו 7 זריקות משותפות ומטופשות לשלוש במחצית השנייה? מה התלבש עליך, יא מוריס'.

ואז גם עניתי לעצמי, אני מניח, אם כי לא בקול רם (כי יש גבול): 'ככה זה כשאתה מחוץ לעסק ולא משתפים אותך'. וזה היה בדיוק הסיפור. מכבי ת"א, שחזרה לנצח הרבה בזכות המעורבות של מוריס והעובדה שמחפשים אותו, ומפעילים אותו, ומבינים סוף-סוף שהוא קלע של 70 אחוז בצבע, איבדה אותו אתמול. פשוט איבדה. הוא חזר לימי הזריקות שלו מחוץ לשטף המשחק, לחיים על שלושה טיפים בריבאונד התקפה או משהו, ועל מינימום קבלת כדורים תוך כדי תנועה קבוצתית.

מכבי הולכת לפייזר, פייזר ופייזר כאופציה ראשונה. נכון שזה מה שמאמננו אוהב, ונכון שסוס היאור נראה טוב יותר וקולע יותר מאז שעודד קטש עזב, אבל הקטע הזה העלים את מוריס הפעם והשכיח מכולם שכדורסל משחקים ביחד. בירושלים, לעומת זאת, ארנולד הולך המון לבד אבל זה לא מפריע או מחסל אף שחקן שלצידו. וגם אם כן, רו"ח ד. שמיר יחיה בשלום אם ג'ייסון וולס או נואל פיליקס יזרקו פחות וישמרו או יקחו ריבאונד יותר.

לדעתי, אני כבר ב-1200 מלה. זה הזמן שבו אני נזכר, שהמשכורת שלי מכדורסלע לא עד כדי כך גדולה, ושיום שישי היום, ושתיכף שבת המלכה, ושצריך לנסוע תיכף לבית הספר של איתי סלע הפלאי כי יש איזה אירוע.

אעלה כאן עוד אייטמון או שניים בצהריים. סופ"ש נאה כרפאל לכם.