שלושה ימים חלפו מאז גמר הגביע, מה שאומר שאפשר מצד אחד להסתכל על הדברים בצורה קצת יותר רגועה ומסודרת, ומצד שני לנסות ולהעריך או (כמו שבדרך כלל מסתבר כשהדברים נוגעים למדור) לנחש לאן מתקדמים מכאן.

נתחיל במה שהיה. לשתי הקבוצות, ובמיוחד לאנשי מכבי תל אביב, היה הרבה מה לומר בנושא השיפוט בגמר. הנה דעתי בנושא, אבל לפני כן הגילוי הנאות וההצהרה המתבקשים: במשך לא מעט שנים הייתי חבר באיגוד השופטים, אני מכיר אישית את שלושת שופטי הגמר, אין לי שום כוונה לשמש כסניגור שלהם והם גם ממש לא צריכים שאעשה זאת. אה כן, אין בי אהדה, תמיכה או אפילו זיקה לא למכבי ולא לירושלים, לפחות לא עד שאחת מהן תחליט שהיא רוצה להיות גבת/יגור.

גמר גביע, כל גמר גביע, הוא משחק קשה לשיפוט. כשמדובר בגמר הגביע הספציפי והטעון מיסודו הזה, המשימה היא אפילו קשה עוד יותר: המעמד, העובדה שמדובר במשחק אחד שאין ממנו חזרה, הזכרונות הטריים מסערת גמר הפלייאוף, האולם המפוצץ, הספסלים המאוד "רגועים" מטיבם וכן הלאה - כל אחד לחוד וכולם יחד מעמידים בפני השופטים משימה הרחוקה מלהיות קלה.

השיפוט בגמר לא היה נקי מטעויות, בעיקר כי אין דבר כזה שיפוט נקי מטעויות. פשוט אין חיה כזו (כפי שנכתב ממש כאן כבר לפני כמעט שנה - מומלץ לכם לנסות בעצמכם את העניין מדי פעם כדי להבין קצת טוב יותר איך נראים הדברים מנקודת מבטו של שופט). בעיקרון, לשופטים אין שום ברירה אחרת: מחליטים לפי מה שרואים, או לפחות מה שחושבים שרואים, וזהו. עזבו את הפריבילגיה שיש לטלוויזיה - מיליון ואחד הילוכים חוזרים ממיליון ושתיים זוויות - שופט רואה סיטואציה, ותוך שבריר שנייה אמור לקלוט את מה שראה, לנתח אותה ולהחליט מה עליו לשרוק, אם בכלל. משימה לא פשוטה לביצוע גם במשחק קט-סל. משימה קשה עשרות מונים כשמדובר בגמר גביע המדינה.

זה בדיוק מה שעשו שופטי הגמר, ותסלחו לי (או שלא) שאני לא מתרגש לא מהטענות של הירושלמים על הקיפוח במחצית הראשונה, ולא מאלו של אנשי מכבי על הקיפוח הרבע האחרון. גם אם ממקום מושבי הנוח והמאוד לא מלחיץ וקובע על הכורסה בבית - לא הסכמתי עם כל שריקה או אי שריקה, זה מה השופטים ראו, זה מה הם החליטו. נקודה. כך זה היה וכך זה יהיה. לפעמים זה משרת את האינטרסים של קבוצה אחת, לפעמים את של השנייה, לפעמים את של שתיהן ולפעמים של אף אחת מהן.

דוגמה מוחשית לתוצאה של הנ"ל - גם בנרות לא תמצאו אוהד של ירושלים שלא משוכנע במלוא מאת האחוזים שסמי בכר שרק בכוונה נגדם בכלל ונגד טפירו בפרט בגמר הפלייאוף, ומנגד לא תשכנעו איש מהמכבים, או לפחות 99.9 אחוזים מהם, כי השיפוט בגמר היה נטול שיקולים לא ענייניים, ולא גבל באנטי-מכבי, פרו-מלחה או איך שלא תקראו לזה. זוהי תמצית גורלו של כל שופט באשר הוא, ורובם המוחלט חי איתה בשלום. עובדה שהוא עדיין במקצוע.

לאור זאת, אין לי שום כוונה לנתח כל החלטה של השופטים, אבל כמה מלים בכל זאת לגבי עיקר הטענות של אנשי מכבי - אלו הנוגעות לכמות העבירות הגדולה שנשרקה נגדם, במיוחד ברבע האחרון, שהעניקה לירושלים 19 זריקות עונשין יותר, ושבעטיה יצאו בחמש עבירות מוריס, הלפרין וכספי.

אז ככה: ראשית, לא כתוב בשום מקום שבכל משחק חובה לפסוק כמות דומה של עבירות נגד שתי הקבוצות. הצגת 12 או 13 העבירות העודפות שנפסקו נגד מכבי כשיפוט מגמתי, מקפח וכו' אינה ממן העניין כלל ועיקר. לא חסרות דוגמאות למשחקים בהם קבוצה אחת, לדעת השופטים, ביצעה X עבירות, בעוד השנייה ביצעה X2.

שנית, לפני כל משחק, ובלא מעט מקרים גם במהלכו, מחליטים השופטים כיצד לנהל אותו, ועד כמה בכוונתם להקפיד בעניין העבירות. במעמדים כמו גמר הגביע, הנטייה היא בדרך כלל להקפיד יותר, בעיקר כדי להחזיק את המשחק "קצר", מה שלדעת השופטים יאפשר להם לנהל אותו טוב יותר. התוצאה: כמות גדולה הרבה יותר של שריקות לעבירות לעומת הרבה משחקים אחרים שתראו.

אפשר להתווכח עד מחר האם ההחלטה העקרונית הזו של השופטים היא טובה או רעה למשחק, אולם מדובר בהחלטה לגיטימית לחלוטין. במצב שכזה, מי שצריך לבצע את ההתאמות הם לא השופטים אלא הקבוצות. מאמנים ושחקנים שרואים לאן נושבת רוח השריקות, וכולם רואים, חייבים להתאים עצמם משני צדי המגרש. בהגנה - להשתדל ולהימנע ככל האפשר ממגעים שכבר הוכיחו עצמם כגוררי שריקה לעבירה, ובהתקפה - לחפש כמה שיותר את אותם מגעים, ומאותן סיבות ממש.

צפיתי במשחק רק פעם אחת, בלי אפשרות לנתח ולשחזר כל מהלך והחלטה של השופטים, אולם ממה שהתרשמתי תוך כדי המגמה היתה פשוטה - כל מגע גופני גרר שריקה לעבירה. בשני הצדדים, אגב. ירושלים פשוט ניצלה את זה הרבה יותר טוב, בעיקר באמצעות ג'יימי ארנולד ודרור חג'ג', שלקחו את הכדור פעם אחר פעם אחר פעם לטבעת מול מוריס, הלפרין ומי שזה לא היה. לא בטוח במיליון אחוז שאני צודק, אבל אני מתקשה מאוד לזכור מצבים בהם שחקני מכבי יצרו אותם סוג של מגעים בהתקפה ולא זכו לקבל את אותן שריקות ממש.

הייתי זוקף את התמוססות ההפרש והמהפך הרבה יותר לחובת אובדן העשתונות המוחלט של מכבי, אלף ואחד איבודי הכדור שלהם וכן הלאה. השיפוט היה מה שהשיפוט היה. לא השופטים נתקעו חמש דקות בלי יכולת לעשות ולו נקודה בודדת, לא השופטים מסרו כדורים לרוחב המגרש בזמן הלחץ של ירושלים ולא השופטים לא הגיבו נכון ובזמן למה שהתרחש על הפרקט. ולגבי השריקה אולי החשובה ביותר - עבירת התוקף נגד ביינום חצי דקה לסיום - לדעתי היתה גם היתה עבירת תוקף. ירושלים יצאה לקאמבק אדיר, מכבי קרסה לחלוטין וזהו. זה מה שהיה, לעניות דעתי הלא קובעת. טייק איט אור ליב איט.

עכשיו, הולך להיות מעניין, מאוד מעניין מבחינת המשך העונה של מכבי. במשחק הערב מול רמת גן יש להם רק מה להפסיד. ינצחו בגדול - כולם יגידו "טוב, חוכמה גדולה, כולה רמת גן". ינצחו בקושי או יפסידו - הלחץ יגיע לנקודת רתיחה או אף מעבר לה. כל זה, כשבאופק שלושה משחקי חוץ קשים מאוד ברצף: מול אולימפיאקוס המתאוששת והמצוידת בינאקיס, מיד אחר כך ערב של זריית מלח על הפצעים (לפחות לפני המשחק) במלחה וארבעה ימים מאוחר יותר ביקור בקובנה. האפשרויות הן התאוששות בגדול מהמשבר, ככה-ככה או היסחפות בכדור שלג של הפסדים. יהיה מאוד מעניין, לא ננסה בכלל להכחיש זאת.

shaharhermelin@gmail.com