במקור התכוונתי לכתוב על דרור חג'ג' בלבד, על הדרך שבה מכבי ת"א מתמקדת בו ומקשה עליו, אבל אחרי שהתפתח משחק יוצא דופן חבל לעסוק רק בשחקן אחד. זה יהיה עוול למאמץ הקבוצתי של הפועל ירושלים ולקאמבק הגדול שהביא לה את הגביע.

בכל זאת, אני אפתח עם חג'ג'. בעונת 1998/99 שיחקתי איתו בגבעת שמואל. הוא היה אחד המחליפים, שחקן שהגיע מבת ים, הרוויח 1500 שקל לחודש והיום ודאי משתכר לפחות 100 אלף דולר. לא זכור לי שחקן בארץ שהגיע מליגה נמוכה כמו חג'ג' והגיע לאן שהגיע.

בהתחלה הוא לא כל כך זרק לסל. קאמינגס קלע כמה קליעות ונכנס טוב למשחק התקפית, מה שעזר לו להתמודד יפה עם חג'ג' גם הגנתית. דרור היה אנמי בדקות האלה, הסתבך בעבירות כולל אחת על שארפ שלדעתי בכלל לא היתה, ואחריה העבירה הטכנית שלא מתאימה לו ולאופי שלו.

כשהוא חזר לשחק בפיגור גדול זה היה סיפור אחר לגמרי. לירושלים כבר לא היה מה להפסיד, וחג'ג' ניצל את המהירות שלו לחדור לסל פעם אחר פעם. לדעתי, הוא אפילו יותר מהיר מביינום. קשה מאוד לעצור את דרור והוא התפתח להיות אחד ממובילי הכדור הכי טובים בארץ. אני שוב חוזר ואומר: הכל עניין של ביטחון וגיבוי מהמאמן. אם יש אותו, כל שחקן יכול להפיק מעצמו הרבה יותר ממה שחושבים. דרור לקח את ההזדמנות ועושה את זה פעם אחר פעם. היום הוא רכז ראשון של הקבוצה, ואין בסגל אפילו רכז מחליף טבעי בהגדרה.

הגיע הזמן שאחרי התקדמות מדהימה כזו יתנו לו חוזה לשלוש שנים כרכז ראשון, שלא יביאו רכז זר לפניו ושיבנו את הקבוצה סביבו. הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר, וכמו שבונים קבוצות סביב טפירו אפשר לבנות גם סביב חג'ג'.

זו הפעם הראשונה מזה כמה שנים שבמאני טיים במשחק מכריע הישראלים של ירושלים תפקדו כמו שצריך. ברבע הרביעי כולם הופיעו וכמובן שאם יש לך על המגרש את ג'יימי ארנולד כישראלי, זה יכול להשפיע על כל האחרים. ארנולד תמיד מתפקד, בכל מצב, נגד כל קבוצה ובכל חלק של המשחק. יש ממי לשאוב ביטחון והשראה.

למרות שארנולד קלע 29 נקודות זה היה ניצחון של קבוצה. אפשר לשייך את הניצחון הזה גם להופעה המצויינת של טימי באוורס במחצית השנייה, אחרי חצי ראשון חלש, כולל השלשה הקריטית שלו מהפינה לקראת הסיום.

אפשר לשייך אותו לחג'ג' עם הכניסות לסל וההגנה החזקה (ולא ברור, אגב, איך מכבי ת"א לא הצליחה לסחוט ממנו עבירה חמישית, הוא הרי שיחק עם ארבע עבירות וירושלים לחצה כל הזמן. במקום שירושלים תחטוף כדורים בקלות, היה יותר טבעי להניח שמכבי ת"א תוציא את החמישית מחג'ג', שהיה חלק מהשמירה הלוחצת).

ואפשר גם להגיד שהשינוי התחיל מגיא פניני ושוב בזכות הפרובוקציות שלו. באיזשהו שלב הוא נתן בומבה לפייזר בלי לפחד ומאותו רגע והלאה פייזר היה פחות משמעותי, התעסק כל הזמן בלקלל את פניני ולחפש אותו על המגרש במקום להיות ממוקד במטרה.

בסופו של דבר גם לקהל יש חלק לא קטן. ישבתי ביציע וקשה שלא לקבל את התחושה שאוהדי ירושלים חיים את הקבוצה שלהם הרבה יותר מאוהדי מכבי ת"א. האוהדים של ירושלים מעודדים בכל מצב ובכל שלב כולל בפיגורים גדולים. פחות או יותר כשההפרש ירד ל-10 הקהל הרגיש שיש אפשרות לסנסציה והשלמת הקאמבק בניצחון, והיציעים בערו. תחושת הסנסציה עמדה באוויר, ירדה מהיציעים למגרש ונתנה לשחקנים של ירושלים את הדלק והאמונה שהם היו צריכים.

צביקה שרף ייצב את מכבי ת"א כשהגיע להחליף את עודד קטש ועשה עבודה טובה, אבל תמיד אומרים עליו שהוא אולד-פאשן, בין השאר אולי בגלל דברים כמו ההתייחסות שלו לג'יימי ארנולד.

הרי בכל הרבע האחרון ירושלים שיחקה על ארנולד באופן מודגש, נתנה לו כדורים והוא קלע או סחט עבירה והלך לזרוק מהקו. שרף העדיף לשמור באחד על אחד, אבל גם טרנס מוריס, שחקן ההגנה מספר 1 שלו, לא עזר. אני הייתי מנסה שני דברים: הראשון לבצע דאבל-טים, כדי להכריח אותו למסור החוצה. אנחנו יודעים כמה ארנולד לא אוהב למסור כשהוא מקבל כדור. זה אולי מהלך מסוכן, כי לירושלים היו על המגרש שחקנים שקולעים מכל טווח, אבל מצד שני ארנולד המשיך לטחון ולטחון ולקלוע כל הזמן ולא בא שום שינוי שהתבקש. היה שווה לנסות.

אם לא דאבל-טים, הייתי מפתיע עם הצמדת גארסיה לארנולד. גארסיה אמנם נמוך יותר, אבל אני בטוח שהוא היה נאבק איתו על מיקום ודוחף אותו רחוק מאוד לאזור קו השלוש בפינת המגרש, ולא מאפשר לו לקבל כדור קרוב לסל. בכלל, נוצרה בעיה למכבי ת"א בנושא החוק הרוסי, כי אחרי חמש העבירות של הלפרין וכספי היתה בעיה להכניס את גארסיה.

שרף הלך עם המסורת והעדיף את שארפ על המגרש, גם בגלל החוק הרוסי, אבל הנה עוד אחד מההבדלים הגדולים לעומת משחקי הכרעה מהשנים האחרונות. אם אמרתי קודם שהישראלים של הפועל ירושלים הופיעו סוף-סוף במאני טיים, אז דריק שארפ לא הגיע וזה שינוי גדול ומפתיע לעומת השנים האחרונות. הוא תמיד היה אחד ההבדלים הגדולים לטובת מכבי ת"א בזמן אמת, והפעם ממש לא. הוא בעיקר הזיק.

צריך לדבר גם על עמרי כספי. די ברור, שאם מכבי ת"א היתה מנצחת את המשחק הזה היינו מדברים על מהלך מבריק של צביקה שרף, שהחליט להפתיע ולהעלות אותו בחמישייה כדי לתת דחיפה, אנרגיה והתלהבות. זה הוכיח את עצמו במחצית הראשונה וחלק גדול מההפרש שנפתח היה בזכות כספי. עכשיו אני מרגיש, וכמובן שאלה דברים בדיעבד שאפשר לקבל בעירבון מוגבל וכחוכמה קטנה, שאולי יש כאן טעות.

במחצית השנייה כספי חדל מלהיות גורם מפתיע או מדרבן והפך לעוד חתיכת פאזל במשחק. למכבי יש בסגל את דייויד בלות'נטל, שאני מניח שהוחתם בעיקר כי הוא ישראלי. יש לו ניסיון עדיף על זה של כספי ובדקות האחרונות, הרבה לפני שכספי ספג את החמישית, בלות'נטל היה צריך להיות שם כדי לחלץ את הקבוצה התקועה בשניים-שלושה סלים כדי לתת תשובה לירושלים שהתקרבה כל הזמן.

התחושה היתה שהמהלך עם כספי מיצה את עצמו. אני לא בטוח שהיה נכון למשוך עם כספי כל כך הרבה, בחלק מהזמן הוא ניסה מהלכים פרועים יחסית וראו שהוא חסר ניסיון ולפעמים גם מתלהב יותר מדי. אם כספי כמעט שלא משחק ביורוליג, לא ברור לי למה היה צריך לשנות סדרי עולם דווקא במשחק כל כך מכריע. הבעיה של מכבי ת"א נגד ירושלים היתה בעיקר בישראלים, ובתחום הזה היא היתה צריכה להעמיד את את אחד הנשקים היותר טובים שלה, בלות'נטל, כדי שיאזן קצת את המצב.

עכשיו נעשה פתאום מאוד-מאוד מעניין לראות איך מכבי ת"א מתמודדת עם הסיטואציה החדשה (הפסד ראשון בתקופת שרף ועוד במשחק הכי חשוב עד עכשיו), במפגש הליגה הקרוב במלחה.

gilse@inter.net.il