פעם שמעל'ה מזרחי בא בטענות קורעות לב לאיזה משקיף בולגרי באחד ממשחקי גביע אירופה כאן אחרי טעות של שופט שגרמה להפסד. זה היה משחק חשוב, משהו קריטי, לא סתם עוד ערב. הלוואי שהייתי זוכר איזה מהם.

שמעל'ה ניסה לשווא לשנות את החלטת השופטים ונכשל. בלית ברירה פנה אל המשקיף הבולגרי שאנגלית לא היתה צד חזק שלו, ופתח בסדרה של טענות נמרצות שמטרתן לשנות את רוע הגזרה.

ואז אמר לו הבולגרי את המשפט האלמותי שתקוע לי בראש ואף אחד לא שמע לגביו עד היום: "באט מיסטר מזרקי, איוון מייסלף איי קאן נוט דו נות'ינג". נואש היה הבולגרי. באמת רצה לעזור ולא יכול היה.

נזכרתי בזה, כי גם אני מאוד רציתי להשקיע מאמץ ואנרגיות מסוימות במשחקי המחזור ה-12 של יום ראשון, ולא ממש הצלחתי. יותר מזה, חזרתי מתוכנית הרדיו ומראיונות עם דרור חג'ג' וטוד וורניק, עצרתי לקנות כמה וכמה וכמה קרטונים של חלב (שותים חלב בשפחה הנשיאותית כמו מטורפים), עליתי הביתה ובכלל לא זכרתי שיש כדורסל בטלוויזיה.

עד שפה ועד ששם, כבר היה 20 הפרש בכל המגרשים. ויתרתי, אם כי לא על הראיון הנסער, שוב, של מאמננו הלאומי בסיום ערב הכדורסל של ישראל.

אם למכבי ת"א קשה לחזור לפעילות השוטפת אחרי גמר הגביע, ואם חג'ג' אומר לי שגם ירושלים עדיין עמוק בתוך החגיגות, למה שלא אוכל גם אני לנוח עוד קצת על אחד המשחקים יוצאי הדופן והמיוחדים ביותר שהיו לנו בארץ?

איי קאן נוט דו נות'ינג.

אפילו ישבתי, מרוט וסחוט ועייפות, לראות את השידור החוזר שהרביצו אתמול בערוץ הראשון החל מחצות. כל כך שונה היה הגמר שיצאתי מעורי ובניגוד להרגלים ישנים ישבתי לראות אותו שוב. ויש לי בקשה לערוץ, בהזדמנות זו, למקרה שאי-פעם אשב שוב לראות משחק חוזר. אם אתם משדרים שידור חוזר, לפחות תנקו את כל הפרסומות באמצע. תחתכו, תעשו קצת עריכה. למה צריך לראות מחדש את כל הפרומואים והתשדירים באחת בלילה?

מסקנותיי הזריזות מבלי להיכנס לעסק יותר מדי: מספר הטעויות של שחקני מכבי ת"א ברבע האחרון (אם באיבודי כדור, אם בהחטאות פשוטות, אם באי-סגירה בריבאונד) היה גדול בהרבה ממספר הטעויות של השופטים. אין בכלל מקום להשוואה. נכון שהשופטים החמירו פעם אחת עם מוריס, ואולי פעם אחת הלפרין בשריקות שגרמו לשניהם להתמלא בעבירות ובסופו של דבר גם לסיים את המשחק, אבל אם היה למכבי ת"א רכז אחד אמיתי שיודע לנהל משחק תחת לחץ (בראשות דרור חג'ג' עם ארבע העבירות שלו, כן?), דברים היו מסתיימים אחרת.

השאלה היא, עד מתי המשחק הזה יישב בראש וימנע את היכולת להתמקד מחדש בכדורסל בכיף ובנינוחות. להערכתי, התשובה ברורה: עד הערב, כשהפועל חולון תארח את הפועל ירושלים.

החבר'ה העולצים מול החבר'ה העצבניים בשחזור חצי גמר גביע המדינה, שהיה בפני עצמו משחק חזק, רציני, צמוד, קרוב וטוב. אם כי, כרגיל, בלי הגנות.

מדהים מה שקורה פה, אגב. אנחנו משחקים כדורסל שונה לגמרי מאשר באירופה. כל אירופה שיחקה משחקי גביע עכשיו והרוב המכריע של התוצאות נע סביב 150-145 נקודות. אצלנו כל משחק מסתיים ב-180 נקודות לפחות, כולל במעמדי גמר מלחיצים, כביכול.

מישהו צריך לבדוק את העניין הזה ברצינות אחת ולתמיד. אם מאוד יתחשק לי, אולי תהיה כאן הפתעה וזה יהיה אני.

שלומות ונצורות בשלב זה.