שלומות,

רבות דובר בגנותו של דן שמיר לפני משחק הגמר, ורבות דובר בזכותו אחרי. לי די ברור שהסיפור של הגמר הוא לא שמיר, שבסך הכל עשה דברים די מתבקשים - לחץ על כל המגרש כדי לצאת מהבור, וניצול המיס-מאץ' של ג'יימי "הנוקם" ארנולד על מוריס - אלא שרף, שקפא על שמריו ונראה חסר אונים אפילו יותר מאחרון שחקניו.

אבל ראינו על הפרקט את שני השחקנים הישראלים שעשו את כברת הדרך הגדולה ביותר של השנתיים האחרונות, והם לא לבשו צהוב. את מרב הקרדיט על ההתקדמות של פניני וחג'ג' ראוי לתת להם, אבל גם משמיר אין לחסוך מחמאות, שהרי תחת שרביטו חלה ההתקדמות הזו ואני מעריך שזה לא מקרי. אני מאמין ומקווה שבמרוצת הקריירה שלו, בתקווה שתאריך ימים, יתווספו עוד שחקנים רבים שניתן יהיה להצביע על הקשר בין שיפור היכולת שלהם להדרכתו של דן שמיר.

גל

אכן כי כן, היה אומר על זה ודאי דני דבורין, אבחנותיך מעניינות ונאות. אגב, מודיע כבוד הקורא אורן בס שלמיטב ידיעתו והערכתו, חלק גדול מההתקדמות אפשר לזקוף יותר לזכות עוזר המאמן זיו ארז מאשר לדן שמיר, מבלי לגרוע מחלקו של המאמן. ועכשיו אני נזכר שגם אני, כשיצא לי לראיין את חג'ג' ברדיו ושאלתי אותו לגבי האיש שעומד מאחורי ההתקדמות הגדולה שלו, שמעתי ממנו את השם זיו ארז, למעשה.

שלום ליו"ר הדירקטוריון הנכבד,

בעקבות תלונותיו המוגזמות של מנכ"לנו-לשעבר שמחלטר בתור מאמן קבוצת הבושה שביזתה את נשיא המדינה, הגיעו לאוזני תלונות של אוהדי מכבי ממורמרים ובכיינים (ובעיקר לא יודעים להפסיד), על השיפוט ברבע האחרון. הם טוענים שמעולם לא היה משחק שבו נשרקו ברבע האחרון 19 עבירות חוץ ממשחק אחד ב-NBA.

הטענה הזאת נשמעת לי מופרכת לגמרי ולא הגיונית. וכשניסיתי ללא הצלחה למצוא משחק שעונה על ההגדרות האלו, חשבתי שאין מתאים מיו"ר הדירקטוריון לענות על שאלה זה (כמובן, אולי עם עזרה מחברים אחרים או אפילו מנתינים בעלי זיכרון משובח).

תודה מראש (גם התערבתי על הנושא....)

עומר ה.

לאחר בדיקה קצרה עם שועי עולם כאלה ואחרים התברר, שאיש אינו נושא עימו נתונים מסוג זה מעבר ל-NBA, שם הכל מקוטלג מהפרט הראשון לאחר. יש נתונים כמו סך נקודות ברבע אחד לשחקן או לקבוצה, אבל לא מספר עבירות של קבוצה. לא נוכל לעזור לך. בטל, בטל את ההתערבות.

שלום,

כיוון שכתבת שעדיין אינך יכול לחזור לסדר היום ולכתוב על ליגת העל ומחשבותיך עדיין בגמר הגביע, נראה לי שזה זמן מצוין לעוד פרק בטרילוגיית המופת על יום בחייו של שמעל'ה מזרחי, והפעם הנתינים יוכלו לדעת מה עבר על שמעל'ה לאחר איבוד הגביע (שוב פעם צביקה לא עומד בלחץ ומפסיד ברגע האמת. אני במקום שמעון הייתי חושב על מאמן אחר על הקווים במשחק הגמר בפיינל פור הישראלי, במידה ומכבי תגיע לגמר. היא הרי הוכיחה שגם 20+ הפרש ברבע השלישי לא מספיק).

נדב

שלומות לנתין המכובד,

רעיון מצוין, תמיד אשמח להרביץ כאן פרק נוסף בעלילותיו של שמעל'ה 'זה מה שיש לך לשאול אותי עכשיו?' מזרחי. ברם אולם, כבר חלפו מספר ימים ודי נרגעתי מהעניין. גם על המיילים האלה של ענייני הגביע אני עונה באיחור, כמו שאתה שם לב. רפו ידיי, למען האמת, אחרי אותו גמר ולא היו בי כוחות לאחר אותו משחק מסעיר לשבת ולחלץ אייטמון מנצח. בוא נסגור ככה: טור על שמעל'ה שלאחר איבוד הגביע לא יהיה, אבל אכבד אותך אישית, נתון יקר, כמו גם את שאר בני העם, ביום אחר מחייו של שמעל'ה. אולי-אולי, כמו שאתה רומז, זה יקרה ביום שלאחר איבוד האליפות.

כבוד הנשיא והדירקטוריון,

קודם כל ולפני הכל וידוי- אני עוכר ישראל, כן-כן, על פי הגדרות הפטריוטיות העדכניות של הספורט הישראלי אני עוכר ישראל. אני לא מרגיש שמכבי "הקבוצה של המדינה" ת"א מייצגת אותי או את מדינתי במשחקיה מול אריות הכדורסל האירופי, אלא רק את עצמה ואוהדיה. היא אינה מביאה לי כבוד ואינה זוכה בשבילי בתארים.

לאחר שהבהרתי את עובדת היותי אדום (גלילי) ברצוני להתייחס לאירועי הגמר, כי אכן זהו גמר השווה את ההדגשה. גמר שהביא את כל היפה בכדורסל (שדי היה חסר ב...100 שנים האחרונות), ולצערי גם את כל המכוער.

מה לא היה שם? מהפכים, גיבורים, גיבורים טרגיים, יריבות, שופטים, קהל צבעוני, מתח ותארים, ומעל הכל, עניין, כן, היה מעניין ומרתק, ואין חשוב מזה.

אבל היה גם רגע מכוער, שהכל כבר נכתב ונאמר עליו. ביזוי הנשיא, ביזוי המעמד וביזוי היריבה. אבל הביזוי הכי גדול היה של מכבי עצמה, שפשוט ירתה לעצמה ברגל.

ב-40 השנים האחרונות עמדו קבוצות יריבות בערך 70 פעם בצד המפסיד, וראו את מכבי מניפה גביע וצלחת, הורידו ראש והמשיכו הלאה, למרות הפערים הכלכליים, המקצועיים ואינסוף תלונות שיפוט. המהלך שמכבי עשו במכוון או שלא (ונדמה לי, על אף שאינני....., שהיה מכוון), פשוט מבקש משאר הקבוצות בליגה לא לכבד יותר זכייה של מכבי בתואר כלשהו.

שמעון רוצה לזכות בגביע בלי תחרות? שילך ויקנה לעצמו אחד, למה צריך תפאורה בשביל זה? איפה הספורט פה?

דבר נוסף שמשך את תשומת ליבי הייתה התנהגותו של "מאמננו הלאומי שממנכ"ל בזמנו הפנוי", שזעם על השיפוט והאשים אותו בהפסד. לאחר צפייה חוזרת ברבע האחרון בשעות לילה מאוחרת, אכן צדק "הצביק", אמנם השיפוט לא היה הגורם המכריע במשחק, אבל בהחלט היה לא טוב, וזה לגיטימי לכעוס על השיפוט, וזה חלק מהספורט (לצערי), אבל זו אינה הנקודה.

שבוע לפני הגמר, לאחר ששריקה אכזרית מנעה מגליל ספק ניצחון, והעלתה את הרגשות המקופחים של כל מי שאינו מכבי אמר "יו"ר המשהו של המאמנים" ואני מצטט את המצטטים: "הבכיינות הפכה למקצוע", ועל זה נותר לומר שאם אכן זה כך, קיבל כעת צביקה שרף תואר דוקטור של כבוד לעניין בכיינות.

זהו, הוצאתי מספיק קיטור שהיה שמור מאז הגמר. ברכות על האתר המעולה, ושולח מכאן קריאת עידוד לשחקני הדייויס שלנו שנלחמו ועל אף שלא ניצחו מגיע להם כל הכבוד.

רועי

שלום לך אוהד גליל עליון יקר,

בסוף השבוע אבקר באזורך. תגיד, קר מאוד? חובה להסתובב בלילה עם מעיל? דבר, דבר נא בעניין. שמא דיבור צפוף בעניין מזג האוויר ירגיע אותך מעט מכעסך.

חלף שבוע מאז הגמר הבלתי נשכח והעניינים מתחילים להירגע. מאמננו אולי יעמוד לדין ואולי לא, מכבי כבר משחקת נגד אולימפיאקוס, ירושלים עסוקה בלהתאושש מהתבוסה בחולון. הזמן עושה את שלו, אמרו פעם חכמים זקנים, ולא ידעו עד כמה צדקו.

אאמץ את מרבית דבריך ללא היסוס, למעט, אולי, הפסקה הראשונה. מוכרת לי מאוד הטענה בדבר היותה של מכבי ת"א, בסופו של יום, קבוצה שמייצגת את רק עצמה ולא את כלל אוהדי המדינה. האמת המאוד אמיתית היא, שאני לא מרגיש ככה. בעיקרון, אני לא מרגיש שהיא, או כל קבוצה אחרת מישראל, מייצגת אותי, ואני לא מרגיש שהיא לא מייצגת אותי. הסיבה מאוד פשוטה: אין בי רגשות אהדה לקבוצות. יישמע מוזר או מפתיע או אפילו מאכזב ככל שיישמע, ממש לא משנה לי מי מנצח באיזה משחק, בין אם מדובר בליגה הישראלית ובין אם מדובר בגביעי אירופה.

לעומת זאת, אני נהנה להזדהות עם אנשים מוכרים, יותר מאשר עם אנשים לא מוכרים. הם גורמים התרגשות ואכזבה יותר מאשר כאלה שאינם מוכרים לך כלל. אז כנראה שיש לי בכל זאת איזושהי הזדהות עם קבוצות ישראליות באשר הן.

ערב טוב ערן,

פעם ראשונה שאני כותב, אך קורא נאמן אני של האתר. בין פצמ"ר לקאסם נסעתי אתמול לצפות באלופה מפרקת את ר"ג ומוציאה את כל התסכול על קיובלר והברנרים, אבל כל ההתעסקות כמובן היתה סביב השופטים בגמר הגביע (ישבתי בקרב עיתונאים אשר הריצו ביניהם את הסטטיסטיקות של הרבע האחרון בגביע ולא האמינו לנתונים).

אני רוצה לדבר איתך על מקצוענות (אדם שמרוויח ומתקיים מעיסוקו המרכזי). אסור לנו לדבר על שופטים או רמת שיפוט עד שלא יינתנו התנאים המתאימים להם לעבוד, וזה אומר 100% שופט. חי משיפוט, מרוויח משיפוט, עובר קורסים והשתלמויות ברמה גבוהה לאורך הקריירה (ולא צריך לדאוג שיחליפו אותו בעבודה בבנק הדואר או באגד).

אז בבקשה בוא לא נחסוך בשופטים ונגזול מהמשחק.

רועי (לא הרועי הקודם)

קודם כל, אתה רוצה לומר שממש ישבת שעה ושלושת רבעי מהתחלה ועד הסוף כדי לראות את מכבי ת"א נגד עירוני רמת גן בנוקיה ההיכל? לא מקנא בך. נראה לי די סיוט.

בעניין השופטים אתה צודק, כמובן, אבל כנראה שאין מי שיממן ואין מי שיתקצב. בכלל, בעיניי שופטים כמעט אף פעם לא יכולים לצאת באור חיובי. רק כאלה שהסתובבו שנים על גבי שנים באירופה ושפטו במעמדי כדורסל משמעותיים בעולם כמו דוד דגן או ראובן וירובניק, זוכים לכבוד ולהכרה לאחר שנים וגם זה לא מונע מאנשים לקלל אותם או לרדת לחייהם. חפש צילום של דוד דגן בגוגל. אם תמצא אחד נורמלי, דווח לי, אוקיי?

כשהכל בסדר אף אחד לא מדבר על השופטים, וכשיש בעיות הם במרכז העניינים. מעבר לרעיונות כמו לבקר אותם או לגחך על חשבונם, לאף אחד לא ממש חשוב לדאוג להם לשכר מלא שיוכל להחזיק אותם ביומיום ולהשתכר משיפוט בלבד. שיפוט מקצועני לא עומד בראש סדר העדיפויות ולא יעמוד, כי תמיד יהיו דברים חשובים יותר בעיני המערכת. אחרי יומיים-שלושה כולם נרגעים עד לפעם הבאה, וכל שופט חוזר למקום העבודה שלו כדי להמשיך ולהביא משכורת הביתה.

ערן היי,

1. בתור אוהד מכבי אני מגנה את הירידה מהפרקט לפני הנפת הגביע. עם זאת, אני לא מבין מדוע עיקר ההתעסקות של התקשורת הייתה במעשה של מכבי, במקום להתעסק בגמר הכי מדהים שהיה פה בעשרים שנים האחרונות. מדוע בעיתון של המדינה הכותרת של הגמר לא עסקה בניצחון של ירושלים, אלא בבושה של מכבי. ההתעסקות הזאת עשתה עוול אחד גדול לקאמבק הירואי של ירושלים.

בכלל, יש בעיה במדיה בישראל, שבכל אירוע שקשור לכדורסל הישראלי מוזכרת מכבי. גם אחרי הגמר של השנה שעברה עסקה העיתונות הישראלית במכבי, לא פחות מאשר בירושלים על אף שמכבי לא השתתפה בגמר וירושלים זכתה בגביע.

גם כשירושלים זכתה ביול"ב קאפ התעסקו בעלי טורים בהשוואות למכבי ולקהל שלה. כדי שתהיה פה אלטרנטיבה למכבי, לא צריך להזכיר את מכבי בכל חגיגה של הכדורסל הישראלי. נכון, מכבי מושכת אש, אבל לא צריך להזכיר את מכבי. אפשר להלל את הזכיות של ירושלים מבלי להזכיר את מכבי, כי מכבי לא קשורה לכל דבר שהוא כדורסל ישראלי, וכדאי שגם בעיתונות יפנימו את זה, שלפחות בתחום התקשורת יהיה לנו כדורסל נורמאלי.

ושוב, שחקני מכבי עשו מעשה מגעיל. על אף ההתנצלות של שמעון מזרחי על המעשה, המועדון צריך להיענש על כך.

2. בקשר למיקום של הגמר - קשה לומר שמכבי הרגישו במעמד הגביע כאולם ביתי מובהק, שכן היו לא פחות אוהדי ירושלים מאוהדי מכבי, אבל זה לא לעניין שמשחקי הגביע נערכים אך ורק באולם הביתי של מכבי. הבעיה היא שאין אולם בארץ שמתקרב ליד-אליהו. אין אפילו אולם עם מקום ל-5000 צופים. אם היה אולם כזה, בהחלט היה ניתן להעביר את הגמר מדי פעם לאולם הזה.

בכלל, במעמד הגביע כל אולם היה מתמלא. ב-1988 בגמר בין אליצור נתניה לגליל, יד-אליהו היה מלא בנתנייתים ואוהדים צפוניים. כך גם ב-1992 בגמר בין ראשון לגליל ההיכל היה מלא בראשל"צים ואוהדים מהגליל. ב-1993 ההיכל היה מלא בזקנים מגבעתיים ואדומים מת"א, בגמר בין גבעתיים להפועל ת"א. ב-1995 ההיכל היה מלא באוהדים מהרצליה ומחולון. גם אם הגמר שנה הבאה יהיה בין אליצור אשקלון לעפולה ההיכל יהיה מלא. אם לקבוצה שאינה מכבי יש צ'אנס לזכות בתואר, האוהדים שלה לא יוותרו על כך וייסעו לכל מגרש בארץ כדי לראות את זה. הגיע הזמן שיהיה פה אולם שיהווה אלטרנטיבה ליד אליהו.

3. לא כיף לראות את הקבוצה שלך מובילה ב-22 הפרש ומפסידה גביע, אבל בגלל זה אני אוהב ספורט. בגלל קאמבק כזה, בגלל נס ז'לגיריס, בגלל כל קאמבק הירואי שהיה בכל ענף ספורט כלשהו (אפילו מתחום הביפ). לפעמים זה קורה לטובת הקבוצה שלך, ולפעמים נגד הקבוצה שלך. עזוב את החרמת מסיבת העיתונאים של דן שמיר, עזוב את הירידה של מכבי מהפרקט, עזוב את השופטים שפגעו בשתי הקבוצות, איזה גמר מדהים היה.

עומר ב.

שלומות עומר ב.

התקשורת עוסקת במכבי ת"א באופן חסר פרופורציות, כי השליטה של המועדון הזה בכדורסל הישראלי היא חסרת פרופורציות. אם לא היתה כזו שליטה, גם הסיקור לא היה כל כך אובססיבי. אין בשום מקום בעולם קבוצה כמו מכבי ת"א מבחינת סך התארים שהיא זכתה. הנתונים האלה יוצרים בליל של התייחסויות: יש חנופה ויש איבה, יש לקקנות ויש טינה. כך או אחרת, אחרת או כך, גם אלה וגם אלה מופנים לכיוון מכבי ת"א ולפעמים, כמו שאמרת, גם על חשבון הקבוצות שהסיפור העיקרי שייך להן.

מבחינת בניית אולם חדש, אני מחכה בדיוק כמוך. למרות זאת, אפשר לארח גם בנהריה וגם באשקלון ולחלק את הכרטיסים אך ורק לאוהדים הקבוצות, בלי פונקציונרים ובלי מקורבים. כל הקודם זוכה, כי זה המצב. ברגע שיהיה אולם רציני מעבר לאולמות האלה (ואם כבר בונים אז למה 5,000? שיהיה עוד אחד של עשרת אלפים), תהיה פה חגיגה.

ובאמת היה גמר פנטסטי, או יותר נכון רבע אחרון מדהים.

ועד כאן להפעם.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.