משהו בדמותו של ריצ'י דומאס משך תשומת לב. זו לא היתה רק הופעתו החתולית במיוחד במגרש עצמו אי-אז בתחילת התשעים עם הפועל חולון, כמו בעיקר תווית המסומם שליוותה אותו.

אני משוכנע, שאם יבקשו היום מ-100 אוהדי הפועל חולון שזכו לראות את הבחור בפעולה לדרג את עשרת הזרים הטובים ביותר בתולדות המועדון, דומאס יהיה בפנים. כמו שכתב כאן אחד הפותרים, ש.פ האגדי: "אני לא חושב שיש אוהד הפועל חולון מעל גיל 30, שלא זוכר את הפנים האלה, כאילו זה היה אתמול. זהו כמובן ריצ'י דומאס, האיש והאגדה. שחקן אדיר והחבר של ארל וויליאמס לשטויות".

כמו במקרים אחרים, ישראל היא גן עדן למסוממים ובדרך הזו, פחות או יותר, מצא עצמו דומאס כאן, בחולון. ב-1991 הוא נבחר בסיבוב השני בדראפט ה-NBA בידי פניקס, אאוט אוף אוקהלומה סטייט, כמו שאומרים. די מהר הוא הושעה מכל פעילות בגלל מגוון עבירות סמים, עוד לפני שהחל לשחק בליגה עצמה. מפה לשם הוא מצא עצמו בחולון, עונה ראשונה באירופה, תחת אפרים בירנבוים שממשיך לאמן גם כיום כאילו לא עברו כל השנים האלה מעולם.

היו לו 20.9 נקודות למשחק ו-8 ריבאונדים בממוצע. ואם אני לא טועה, שיחק איתו אז טרי פייגינס, קלע שנטה להתלהט ולהרביץ צ'אקות משמונה מטרים.

לצרף בוגר קולג' היה שינוי מסוים מבחינת חולון, שבשנים קודמות חיפשה זרים מנוסים ויוצאי NBA. דומאס הלהיב את דמיונו של בן כספית, כתב הפועל חולון במעריב באותו זמן, שקיים איתו ראיון ושכנע אותו להצטלם כשעוטף את חלק גופו העליון הנחש החביב עליו, שחי יחד איתו בדירה.

או שמא היו אלה שני נחשים.

האמת, לא זוכר אם אחד או שניים, אבל היה וואחד נחש, לא נחש-צעצוע. את כל שאר מגזין הספורט של יום חמישי הוא כיסה, הנחש. ודומאס תחתיו.

וכך, בזכות כספית, זכינו לא לרק לכתבה מעניינת אלא גם לאחד הצילומים היותר מעניינים שהופיעו בהקשר של כדורסלן זר בישראל.

באיחור של שנה הוא הגיע ל-NBA, הצטרף לפניקס והרביץ עונה מהסרטים: 15.8 נקודות ו-4.6 ריבאונדים בעונה של 62 ניצחונות, שהסתיימה בהפסד לשיקאגו בסדרת הגמר. קווין ג'ונסון, דן מארלי, צ'ארלס בארקלי וריצ'י דומאס. ידע, ידע אפרים בירנבוים מה הוא עושה כשאסף אותו. כישרון גדול-גדול.

זהו, נעשה מלאך? איפה, גם את העונה הבאה הוא החמיץ בגלל השעיה. שוב השתמש ושוב נתפס, מה לעשות. הוא סיים את החוזה שלו בפניקס בדרדל'ה: 5.5 נקודות ב-15 משחקים בלבד ב-1994/95.

דומאס המשיך את הקריירה שלו בפילדלפיה אצל ג'ון לוקאס, בעצמו שחקן שהסתבך בסמים, השתקם והפך למאמן. הקטע ההוא נגמר ב-6.2 נקודות למשחק ב-39 הופעות. הוא ביזבז את המשך הקריירה שלו על קבוצות לא גדולות במיוחד בפולין, צרפת, הרפובליקה הדומיניקנית, יוון וגם באחת הליגות החצי מקצועניות בארצות הברית. האיש יהיה במאי הקרוב בן 39.

מפה לשם, מה קורה עם יומן הכדורסל? מי רוצה לקבל אותו השבוע?

קודם כל, לתשובות השגויות: אירה באומן, שון גרין (פעמיים), בריאן אוליבר (פעמיים), מארק דייויס (פעמיים), דייויד הנדרסון, לאנס מילר, טוני דורסי.

רק הערה קטנה לפני שאני עובר לשמות הפותרים שפגעו בול. כשאתם שולחים תשובה ובה צמד המלים המופתי דייויד הנדרסון, נא להוסיף תמיד בסיום: ה-א-ג-ד-י. תמיד, כן?

עמי פינקל, מיכאל גנוסר, עפר פרלמן, אלעד זאבי, גיל דגן, אורי גובר, שי פיין, רן קמפינסקי, שלומי פרי האגדי (ההוא עם ראשי התיבות מתחילת הקטע), משה אמר, יניב בן מלכא, תומר פלד, שלומי ינקלביץ', עודד וולפסון, יאיר מלכי, אבי בומנדיל, יניב הררי ודוד חסיד. אלה הפותרים.

שמות נאים, אנשים טובים, אוהבי כדורסל. אחים לצרה.

בום, מיכאל גנוסר הוא הזוכה. למה? לא יודע, זה מה שיצא בהיעדרו של אנ-דנ-דינו ראדג'ה לקבל הגרלה נאותה.

שלח לי את כתובתך המלאה, חבר, ותקבל את יומן הכדורסל של ערן סלע (מי זה?), לא פחות ולא יותר.

ולפני שאתם הולכים, הנה לינק לקטע על דומאס ששלח עפר פרלמן. ימי אורי לוי, השפם, סדאם חוסיין ומלחמת המפרץ.

ויש כבר חידה חדשה לעבוד עליה.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בני ישראל.