הנה כמה דברים ששמעתי מחברים חובבי כדורסל בימים האחרונים: "מסכנים אלה שישפטו במלחה ביום ראשון", "וויי-וויי-וויי שלא נדע מה מחכה להם, גם מהצד של מכבי וגם מהצד של ירושלים", "בטח מקללים את האמ-אמ-אמא של מי ששלח אותם לשם", "בדרך כלל אני מה-זה לא מת על שופטים, אבל הפעם אני מה-זה לא מקנא בהם", "תמיד אמרו שלשפוט במלחה זה סוף הדרך. מעניין אם לשופטים המשחק הזה יהיה באמת סוף הדרך...." - וכן הלאה וכיוצא בהללו אמירות, הצהרות, דאחקות ותחזיות.
ירון זריף, אייל פוהורילס וגילי כהן נקבעו להיות שלושת השופטים שישפטו הערב במלחה. לא דיברתי עם איש מהם ולא קיבלתי עדויות ודיווחים ממקור ראשון, ולמרות זאת, יש לי תחושה די מבוססת שאיש משלושתם לא ממש מבואס מהשיבוץ. נהפוך הוא.
פעמים רבות כבר נאמר ונכתב, כי חייהם המקצועיים של שופטים בענפי ספורט, במיוחד בענפים פופולריים כמו כדורסל והענף-שאין-לנקוב-בשמו - אינם גן פורח של שושנים צבעוניות וריחניות. לא צריך ללכת רחוק מדי כדי למצוא דוגמה טובה לכך - עשרה ימים אחורה, עד גמר הגביע, יספיקו לגמרי. מי מכם היה מתנדב לחוות על עצמו ובשרו את מה שעברו יערי רייניש, ספי שמש וגילי עובד במהלך המשחק, ובמיוחד אחריו? לא נראה כמו כיף גדול, אה?
אבל גם אם נראה לכם שבמקרים רבים לא צריך לקנא בשופטים, אין לכם כל כך גם מה לרחם עליהם. הם ידעו ויודעים בדיוק מה הטמפרטורה במטבח בו בחרו לעבוד, ומי שלא אוהב את החום הזה, כידוע, או לפחות לא מצליח לחיות איתו בשלום - בדרך כלל מוצא עצמו בסופו של דבר בשוליים, ולפעמים גם לגמרי מחוץ לעניינים ולמקצוע. כך זה ברוב המקצועות והכדורסל אינו יוצא דופן.
מאות משחקי כדורסל יצא לי לשפוט בחיי. אמנם, אף אחד מהם לא השתווה מבחינת גודל המעמד לעימות שיהיה הערב בבירה, אולם לא מעטים מהם התנהלו מול אולמות מלאים, כאשר הרוב המוחלט של הקהל אוהב אותנו, השופטים, כמו שהוא אוהב עקירת שיניים ללא הרדמה, ולא מפסיק לרגע לפרט באוזנינו, לאו דווקא בשיא התרבותיות והנימוס, מהן נטיותינו המיניות ובאיזה מקצוע עוסקות כל אחת ואחת מבנות משפחותינו. והנה משפט שאולי יישמע לכם קצת מוזר או לכל הפחות מזוכיסטי: זה כיף, בחיי שזה כיף.
תנו לשופט רק משחקים כאלה. קחו ממנו את כל ההתמודדויות הנערכות מול צופים בודדים ומשועממים ובאווירה המזכירה בית קברות באמצע הלילה - והוא יהיה אסיר תודה לעולם ועד. על פניו, הם אולי מהווים פוטנציאל לסיוט מתמשך עבור כל אוחז במשרוקית. בפועל, הם בדרך כלל מוציאים ממנו את המקסימום (ואל תתחילו איתי עכשיו דיון מה המקסימום של שופט זה או אחר, כן? לא זו הנקודה). ככל שהאולם מלא יותר והרעש חזק יותר, בלי שום קשר ממה מורכב אותו רעש, מצליחים השופטים להיכנס טוב יותר ועמוק יותר לתוך המשחק.
תנאי הפתיחה של המשחק הערב מבטיחים רבות, גם מבחינת האווירה והמשחק, כמובן, אבל גם מבחינת השופטים. ראשית, מדובר במלחה, על כל מה שהוא ואיך שהוא - אולם מלחיץ מאוד, הבנוי כך שהשופטים, במיוחד אלה הנמצאים ברגע נתון על אחד מקווי הבסיס, אמורים לעשות את עבודתם כאשר הם בטווח אפס מהקהל, שכזכור אינו בדיוק מהשקטים והלא-מעורבים שבנמצא.
מה עוד? ירושלים מתייצבת למשחק ביתי ראשון מאז הזכייה, ואני ממש לא חושב שהתבוסה בחולון, ו/או היעדרותו הצפויה של טימי באוארס, ישפיעו על הדרייב של שחקניה. מכבי מגיעה בלי וויצ'יץ' ופייזר, אבל עם המון ביטחון ומומנטום אחרי הניצחון החשוב בפיראוס (ובמאמר מוסגר, יפה דרש אחד מבעלי החנויות באזור מגוריי, אוהד כדורסל בכל רמ"ח אבריו: "הינאקיס הזה ממש לא מלך היופי, אבל ליד הכדורסל שהקבוצות שהוא מאמן מציגות - הוא שילוב של בראד פיט וג'ורג' קלוני. מינימום").
חוץ מזה, היסטוריה ארוכה וטעונה של מפגשים בין שתי הקבוצות בכלל ובירושלים בפרט יש? בטח שיש. אולם מלא על גדותיו יהיה? יהיה. אווירה של טירוף מוחלט על המגרש, על הספסלים וביציעים תהיה? תהיה גם תהיה. תוספת רצינית של מטענים רגשיים מגמר הגביע - תחושות הקיפוח העזות של מכבי, מול טענות הירושלמים כי הצהובים כבר מכינים את הקרקע לשיפוט בפיינל-פור - תהיה? או-הו תהיה. זרייה המונית של מלח ירושלמי על פצעי המכבים תהיה? חבל על הזמן כמה שתהיה.
קחו את כל אלה גם יחד, והרי לכם חתיכת מטען, שאמור לגרום לאדרנלין של זריף, פוהורילס וכהן להגיע הערב לשיא, ועימו גם מידת הריכוז שלהם והצורך להוציא מעצמם את המיטב. אין להם שום ברירה אחרת. אם אכן זה מה שיקרה, אין לי ספק שהם ייהנו מכל רגע. בדיוק בשביל משחקים כאלה נעשים שופט. בשבילם, ולא בשביל שום משחק אחר. שיהיה להם בהצלחה. בשביל המשחק, בשביל הקבוצות, בשביל האוהדים, בשביל עצמם ובשביל כולנו.
shaharhermelin@gmail.com
